רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מין, עירום ונועה תישבי: איך אנחנו אוהבים את הסקס בטלוויזיה שלנו?

שלל סדרות ישראליות הציגו במהלך השנים סצנות סקס בוטות ומפורשות. עדיין, כששובצו בפריים טיים העדיפו הצופים בבית תכנים שמרניים יותר. למי אנחנו מסכימים להתפשט? ואיפה?

תגובות

ניסו למכור לנו דרמות עמוקות וסוחטות דמעות, ניסו לייצר סיטקומים שיעלו צחקוק, ניסו להמציא מחדש את הריאליטי ועכשיו הניסוי של יוצרי הטלוויזיה הישראלית עולה שלב: סצנות סקס לוהטות. מספיק להציץ בפרומואים של "2.3 בשבוע", הסדרה החדשה מבית ערוץ 10, שמבטיחה להביא למסך הישראלי מין טלוויזיוני כפי שטרם נראה כאן, כדי לזהות שיש כאן משהו אחר: בוטה יותר, חשוף יותר, מחרמן יותר, מתובל בהרבה נועה תשבי ואורי פפר. האם זה גם עומד להיות טוב יותר? לא בטוח. רק בלי חדירה השימוש בסקס על המסך הקטן הפך בשנים האחרונות ללגיטימי יותר מאי פעם. אם בשנות ה-80 וה-90 הסתפקו ברמיזות עדינות בלבד לכך שהזוג שלפנינו עומד לשחק באבא ואמא, והרחיקו לכת מקסימום לקצת מזמוזים של דילן וברנדה ב"בוורלי הילס 90210", בשנות האלפיים כבר מכניסים אותנו עמוק לחדר השינה שלו. והכל כולל תנוחות מגוונות, גניחות, עירום סמי מלא ולמעשה, במקרים מסוימים, הדבר היחיד שמבדיל את הטלוויזיה מפורנו, היא העובדה שחוסכים מאיתנו קלוז אפים גרפיים של חדירות. סדרות אמריקאיות שנמצאות כרגע על המסך ומתגאות בהיותן סקסיות ונועזות כוללות את דם אמיתי, "קליפורניקיישן", "הפמליה", ו"משחקי הכס", להן קדמו "ניפ טאק" ו"ישנן בנות". גם לבריטים לא חסר סקס על המסך: "וידויה של זונת צמרת", "סקינס" ואחרות. למעשה, כל סדרה שמכוונת לקהל בוגר שמצפה לקצת יותר מנשיקה נטולת לשון מהבידור הביתי שלו, מציעה כמות נכבדת של סקס. כבר בימי "סקס והעיר הגדולה" ו"הכי גאים שיש" הטלוויזיה האמריקאית והבריטית הפנימו שאפשר להראות על המסך מין באופן גרפי ובוטה, בלי שאף משמרת צניעות תזנק מהמחילה ותפצח במחאות. בראש המגמה עומדות רשתות הכבלים האמריקאיות, HBO ו-SHOWTIME, שמשאירות את הצנזורה לרשתות הברודקאסט המשפחתיות והקפדניות יותר. בלי שום עכבות. כוכבי דם אמיתי באחת מהסצנות המתונות יותרעירום כחול לבן אבל מה קורה בישראל, מדינה שבה אפשר בקושי לתלות שלט חוצות של בר רפאלי בביקיני בלי לעורר משנתם את מטיפי השמרנות? ב-"2.3 בשבוע" (יום ראשון, 22:40, ערוץ 10), שכתבה עמליה רוזנבלום ושמתמקדת בחיי המין של זוג ישראלי שנמצאו בעיצומו של משבר מאז לידת בנם הראשון, מבטיחים להראות לנו סקס על המסך כפי שטרם נראה כאן בעבר ולקחת אותנו למקומות נועזים מאי פעם. הפרומואים, כאמור, כבר מספקים הצצה לכמה סצנות שלא משתמעות לשתי פנים של נועה תשבי ואורי פפר ואף הגבילו את גיל הצפיה ל-14 ומעלה. אלא שבשלב הזה, לקבוע שהסדרה תהיה פורצת דרך וחדשנית תהיה הגזמה פרועה. למעשה, ייתכן שנוח לנו לספר לעצמנו שהטלוויזיה הישראלית היא שמרנית יותר מאחרות ומכבדת את הקהל הדתי, אבל האמת רחוקה משם. במיוחד בשנים האחרונות, כשהטלוויזיה הישראלית מדביקה בצעדי ענק את הפער בינה לבין המתרחש על המסך הקטן של מדינות מתוקנות אחרות, הסקס חדר גם אליה בכל הכוח. כמו אצל האמריקאים, גם אצלנו הסדרות שמרשות לעצמן להתפרע נמצאות דווקא בכבלים ובלווין, קצת פחות בברודקאסט (אם כי רובן מגיעות גם לשם בסופו של דבר). היו לנו כבר את "אולי הפעם", "עספור", "רביעיית רן", "הבורר", "תעשה לי ילד", "לא הבטחתי לך", "עד החתונה", "לאהוב את אנה" שכן שודרו בערוץ 2 ובערוץ 10. גם אחרות הביאו איתן שלל סצנות חודרניות למדי, רבות מהן, במקרה או שלא, בכיכובו של אורי פפר, שכיכב גם ב"אולי הפעם" וגם ב"גירושים נפלאים", שלא הצטיינה בשמרנות יתר. כבר ראינו את גורי אלפי משחיל את נועה תשבי על שולחן ביליארד ב"לא הבטחתי לך" וגם את אלי פיניש משתולל בין הסדינים עם אפרת בוימולד. אותה בוימולד שכיכבה בכמה סצנות נועזות ומכובדות ב"רביעיית רן", שם הסקס הובא אלינו בנדיבות שכללה גם לא מעט סצנות הומוסקסואליות. ראינו מין אנאלי שמתרחש בשירותים של "תעשה לי ילד" כבר בסצנת הפתיחה של הסדרה והלכה והתפתחה משם לאורגיות עתירות קוק; עופר שכטר משגל את רונית יודקביץ' במטבח של "לאהוב את אנה" ובהמשך עושה את אותו הדבר עם ניב רז ב"עד החתונה". בקיצור, טעמנו את טעמו של הסקס הטלוויזיוני מכל הזוויות ובכל התנוחות, גם אם ברוב הזמן חוסכים מאיתנו פטמות ושאר איברים מוצנעים, קשה לומר שאנחנו לא עומדים בקצב של המדינות המתחרות. יותר טוב כלום מכמעט. עופר שכטר ב"עד החתונה":צנועים עלאק  אז מה בכל זאת ההבדל בין סדרות המקור הישראליות לבין סדרות תוצרת חוץ? ככל הנראה העובדה שאצלנו, הסקס לא מוכר כמו במדינות אחרות. למעט "עספור", שבאמת הפכה להצלחה יוצאת דופן במחוזותינו – וממש לא בזכות כישורי הפמפום של עוז זהבי – כל הסדרות האלה היו ונותרו בגדר איזוטריה למנוי הכבלים והלוויין, או לאלה שהצליחו לעקוב עד אחרון הפרקים (מעטים בלבד). בעוד שבארצות הברית ובבריטניה, השימוש בסקס בהחלט מצליח לבוא לידי ביטוי גם באחוזי הרייטינג וסדרות כמו "קליפורניקיישן" מנופפות בו כדגל גאווה, אצלנו אף אחת מהסדרות האלה לא הפכה ללהיט גדול וגם אם כן, זה כנראה לא היה תודות לו.יש משהו בעובדת היותנו מדינה קטנה, שבה שחקן שמתפשט היום בסצנה דרמטית, יפסע מולך מחר במחאת האוהלים בשדרות רוטשילד, מה שהופך את כל העסק למביך למדי. ויכול להיות שזה לא עושה לנו את זה לראות את אותם אמנים שגדלו לנגד עינינו – שכטר, בוימולד ושות' – משתרללים על המסך. ואפשר גם לקשר את העניין להתחסדות הקולקטיבית שלנו כחברה, שמוחה על כל מה שחורג מגבולות הנורמה. ממש כשם שהיה קשה לנו לראות את ליהיא גרינר בוגדת בחבר שלה בבית "האח הגדול", כך אנחנו נותרים סגורים בפני טלוויזיה נועזת. לא גומר את הלילה. עוז זהבי ב"עספור":איך אומרים פאק יו בעברית? ויש גם את עניין השפה – לראות סצנת סקס בעברית, מזכיר לנו קצת יותר מדי את עצמנו ופוגם באפיל הפנטזיונרי של כל העסק. כי מה הטעם הרי לצרוך סקס בטלוויזיה, אם הוא לא נראה לך לוהט ומהפנט יותר מאשר סקס בחיים עצמם? עדיף לראות את סוקי סטייקהאוס עושה את זה עם הערפד ביל, מאשר את תשבי ופפר שמזכירים לנו את השכנים שלנו. אז אנחנו מאפשרים לסקס להגיע לטלוויזיה שלנו, אבל לא ששים לצפות בו. ואם צופים, אז לא ממש מדברים עליו. ואם כבר סקס על המסך, אנחנו מעדיפים שהוא יהיה בניחוח זר ובשפה רחוקה, כזו שלא תזכיר לנו את עצמנו ולא תפגום בהנאה. אם אנחנו רוצים סקס בעברית, יש מקומות אחרים לקבל אותו, מאשר על מסך הטלוויזיה.

*#