רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך לגהינום של מעיין בלום

אחרי שגילם את אלוהים וכתב מערכונים ובדיחות, מעיין בלום חוזר בתפקיד למקצוע שכבר עסק בו - ההוראה. בסדרה החדשה "השנים הכי יפות" הוא מגלם את המורה האנאלפבית לספרות, ואומר: "אז מה, לראש הממשלה שמנהיג אותנו יש שכל?"

תגובות

לאט, לאט. בהשקט ובבטחה שורת הדמויות שמעיין בלום בוחר לגלם, מציבות אותו על המסלול המהיר להפוך להכלאה בין פול ג’יאמטי וזאק גאליפיאנאקיס בגרסה הישראלית. ארון וקסלר של אבודים באפריקה ויריב של המשרד ממקמים אותו כלוזר עם לב הזהב המוצלח ביותר מזה זמן רב שנראה על מסך הטלוויזיה. גלריית הדמויות ההזויות שהוא מציג בקאמבק יחד עם סרטוני אלוהים והשטן רק מבליטות את חוש האירוניה המדויק. בלום, בן 34, נולד וגדל בתל אביב, חי עם בת זוגו מזה שלוש שנים. בקרוב אפשר יהיה לראות אותו בסידרה הקומית החדשה השנים הכי יפות, שם הוא משחק מורה לספרות עם סיפור משלו. הדרך לגהינום אז מי עשה אותך מצחיק?"ללא ספק אבא, יש שם קצת מאמא, אבל זה בהחלט אבא. הוא אמריקאי שהגיע לארץ בסוף שנות השישים והכיר כאן את אמא שלי. הם התגרשו כשהייתי בן שנה. הוא בן אדם לא רציני, איש מאוד מצחיק. תמיד נרתע מלדבר איתך ברצינות, בשביל זה צריך לקרות משהו מאוד דרמטי, עצוב וקשה. לפעמים זה יכול להוציא מהכלים. הוא לא ממש הסתדר כאן, לא התאימו לו חיים מסודרים. אף פעם לא היתה לו עבודה קבועה או כסף.  יש לאבא פילוסופיית חיים אחרת. הוא עובד תקופה, חוסך כסף ואז יוצא לטיול גדול. עשינו הרבה טיולים כאלה ביחד בארצות הברית ובאירופה".

וזאת סיבה מספיק טובה בשביל לפזז במיזע בצבע זרחני ועם צעיף מאחורי נתן דטנר ב”תופסים ראש”?"זה היה החלום של כל מי שלמד תיאטרון בבית הספר לאמנויות, ואני הייתי מאוד שאפתן. בבית הספר הזה כל הזמן מעמידים אותך על במה. יום העצמאות, ימי זכרון, ערבי מגמה, לא משנה מה, הכל זאת הופעה אחת גדולה. האווירה היתה מאוד תחרותית ואני הייתי מאוד תחרותי. רציתי כל הזמן להתבלט. לא מזמן הסתכלתי על קטע מ”תופסים ראש” ונזכרתי איך אחרי ערבי מגמה הייתי לוקח כסא ומתיישב ליד היציאה. פשוט חיכיתי שהאנשים שיוצאים יתנו לי פידבק. שם עוד הייתי המצחיקול, כשעברתי לתלמה ילין נהייתי כבר הרבה יותר רציני. הסתובבתי בחבורה עם עודד סמו, אוהד קנולר ואיתי ברנע. שיחקנו ב”ליל העשרים” וגם כתבנו מחזה כבד ראש כפרויקט גמר בהשפעת קאמי".

תסביר."העלילה היתה שמישהו מגיע הביתה ומגלה שאישתו לא שם. במקום זה הוא מוצא בסלון איש שאין לו שם, הוא מגדיר את עצמו כסלבריטי ומודיע לבעל שהוא שכב עם האישה ולכן הוא לא יכול להיכנס לדירה. יש גם תמהוני שגר בעליית הגג של הבניין ומתברר שהעולם מגיע לקיצו, יש שואה בחוץ ואני משחק את אלוהים".

מאחורי השורות מתלמה ילין המשיך בלום לצבא שם תרם למדינה כמאבטח מתקנים (“ישבתי לבד במגדל וחשבתי”) במשך שנה וחצי עד שהחליט שדי. השחרור הוביל אותו לשרשרת עבודות מזדמנות וללימודי משחק בניסן נתיב. סדרה של אודישנים כושלים, באחד מהם לא הצליח להיות עכבר מספיק אופטימי, גרמו לו לוותר על הרעיון שיהיה שחקן עד שנפגש עם משה נאור שלקח אותו תחת חסותו וביחד הם התחילו לכתוב. כשעוזי וייל חיפש כותבים ל”הרצועה”, שלח מערכון שכתב כמבחן והתקבל לעבודה.

תן שורת מחץ מ”הרצועה” שהיא שלך."אני לא הייתי אחראי על שורות המחץ. עוזי וייל וערן פיין הגו את הדמויות, השחקנים הוסיפו את שלהם ואני כתבתי. הייתי מקבל סיטואציה וצריך להוציא ממנה מערכון".

ואז הגיעה אבודים באפריקה."חוויה מדהימה. היינו שם קרוב לחודש. מלחמת אזרחים פרצה לפני שהגענו וביום האחרון של הצילומים היתה התפרצות של מגיפת כולירע. באחד הלילות צילמנו במרפאה ובלילה הגנרטור קרס, היה צריך להחליף אותו וכל הצילומים התעכבו. המאבטח החמוש שלנו היה צריך ללכת, ובמקומו הגיע שומר לילה. לשומר לילה אין להם תקציב לרובה. אז הוא שמר עלינו עם חץ וקשת. בסוף כולנו למדנו לקלוע".

המורה ב”השנים הכי יפות” הוא מורה לספרות שלא יודע לקרוא"אז מה? לראש הממשלה שמנהיג אותנו יש שכל? במקום לקרוא ספרים הוא מראה לכיתה סרטים. אני לא מאשים אותו. בתקופה שבה חיפשתי את עצמי עבדתי בתור מורה מחליף. הילדים נורא הפחידו אותי הם היו בכיתה ב’ או ג’ וזה תמיד נראה כאילו כל רגע הם עומדים לרצוח אחד את השני. פעם אחת עמדתי מול כיתה והייתי כל כך מרוכז בבלגן בצד אחד שלה, עד שבא ילד ואמר לי שיוסי ערם בערימה את כל הכסאות שדוד ירק עליהם. בלי ששמתי לב הם פשוט עשו ערימה מכל הכסאות ועוד הספיקו לירוק עליהם לפני זה. אני פשוט לא מסוגל לעשות שני דברים במקביל".מביא נסיון מהבית. בלום וצוות "השנים הכי יפות" (צילום: ינאי יחיאל)

מכאן, מה הלאה?"ימי ויסלר ואני כותבים תסריט להוט. זאת תהיה מיני סדרת דרמת אימה על מגיפה שפורצת בפרויקט מגורים יוקרתי. אין תקציב לאיפור של זומבים, אז בינתיים המגפה היא נזלת".

*#