רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא חלום ולא שברו: מודי בר און מדבר על הקיבוץ

הקיבוצניקים הם לא אותם גיבורים הרואים כפי שהיו רוצים לחשוב, הלינה המשותפת גזלה את ההורים מהילדים ומקימיו הפכו ללא חשובים. בסדרה חדשה מודי בר און בודק מה קרה בקיבוץ ב-100 שנות קיומו

תגובות

"בדיוק כמו שאנחנו אומרים בתחילת הסדרה, נקודת המוצא שלנו היא שלכל אחד יש דודה בקיבוץ. אני הייתי נחלאי, וזאת נקודת המוצא שלי באיזשהו אופן לסיפור", מסביר מודי בר און את הקשר שלו לקיבוץ, כשהוא מדבר על הסדרה החדשה שלו, "הקיבוץ". "שי זרחי, שהוא אחד המרואיינים הבולטים בסדרה, היה מדריך גרעין שלי, ופתאום נפגשנו שוב. גם לענת (זלצר, שיצרה את הסדרה עם בר און - א.ב) יש קשר לקיבוץ: היא בילתה קייצים שלמים אצל הדודה בקיבוץ, והוא באמת קיים באיזשהו מקום רגשי, בכל מיני מובנים".

הקולקטיב הישראלי "הקיבוץ" היא סדרה דוקומנטרית חדשה שיצר בר און יחד עם ענת זלצר, שתשודר החל ממוצאי שבת הקרוב (2.7.11), בכל שבת ב-22:00 בערוץ 8 (HOT). "באופן יחסי ל'תל אביב-יפו', הסדרה החדשה היא פחות אני בפרונט", מספר בר און על הפרויקט החדש שלו, ומשווה אותו לפרויקט האחרון של השניים, שעסק בתולדות העיר תל אביב ושודר לפני שנתיים בערוץ 8. "אם ב'תל אביב-יפו' אני הובלתי את הסיפור, כי שם זו הרי יוזמה פרטית, אז פה זה סיפור על קולקטיב, זה יותר מקהלה שמדברת, אני פשוט מסתובב אחרי הסיפור".

אחרי שתיעדו השניים את ההיסטוריה של היוזמה החופשית והבורגנות העירונית בישראל, הבינו כי הגיע זמנה של הקונטרה הסוציאליסטית והחלוצית. במלאת 100 שנה לתנועה הקיבוצית ביקשו זלצר ובר און לחזור אל ההיסטוריה הסוערת והמסעירה של הפרויקט הנועז והמקורי ביותר שהנפיקה הציונות. "אנחנו מספרים את ההיסטוריה של הקיבוץ, את כל 100 השנים שלו בארבעה פרקים. אני מסתובב ונפגש עם אנשים, חלקם אנשים שהיו שם, חלקם מומחים וחלקם כמובן גם קיבוצניקים כיום". 100 שנים בארבעה פרקים. הפרומו של "הקיבוץ":המיתוס הקיבוצי

לטענתם, למרות הפיתוי לספר את הקיבוץ כסיפור החלום ושברו, בסדרה שלהם החלום הוא גם מציאות חיים קשה ותובענית והשבר הוא גם צמיחה, התפתחות וחלומות חדשים. העבר המפואר מוצג באור חדש, שבו הקיבוצניקים הם לאו דווקא אוכלי שפנים, כפי שכינה אותם הרב ש"ך, ולא מיליונרים עם בריכות שחיה כפי שבגין תפס אותם, אבל הם גם לא בדיוק הנפילים ההרואיים שהם רצו להיות. השינוי שעובר הקיבוץ בימים אלה (דוגמת ההפרטה) הוא שלב נוסף בניסוי האנושי והחברתי הגדול הזה. "רגע מאוד דרמטי בסיפור של הקיבוצים", מספר בר און, "הוא שבאיזשהו אופן כשמוקמת המדינה שהם כל כך שותפים להקמתה, מסתיימת המשימה שלשלמה הם היו מוכנים וזה נגמר. זה עצוב, הם משיגים את המשימה ואז נכנסים לאיזשהו ריק והופכים ללא חשובים".

איך אתה תפסת את הפרויקט הזה, "קיבוץ"? "יש פה שני קונפליקטים מרכזיים ומעניינים. הראשון הוא הרעיון השיתופי או האזרחות במקום. בעצם מה שקורה היום זה שהקיבוצים בחרו להתפשר עם הרעיון בכדי לקיים את המקום, זה סוף של תהליך דיאלקטי של מאה שנה, זה לא קרה ביום אחד" הוא מסביר. "דבר שני, יש את הקונפליקט המובנה בין המשפחה לקיבוץ, בין המשפחה לקהילה או לקולקטיב. כמובן שהביטוי הכי חריף והכי ידוע שלו זה הלינה המשותפת, אבל גם זה בעצם מאבק של מאה שנים, והמשפחה מנצחת אותו בסוף. דבר נוסף זה כמו שאנחנו אומרים במהלך הסדרה, לא חלום ולא שברו, כלומר רק החלום הוא בעצם חוויה מאוד סיזיפית ומאוד תובענית, אבל כנראה גם מאוד מספקת רגשית ורוחנית. החלק של השברו זה מה שאנחנו פותרים במילה 'הפרטה'".

את 'הקיבוץ' ובכלל את הפרויקטים הדוקומנטריים שלו עושה בראון, אוטוטו בן 49, בנוסף לעיסוקו המרכזי, שדרן ספורט ומנחה טלוויזיה (בעיקר בערוץ הספורט). הוא בכלל החל את דרכו המקצועית כסטנדאפיסט אי שם בשנות ה-80 ואפילו השתתף בכתיבת מערכונים עבור "החמישייה הקאמרית". בשנות ה-90 כתב מחזה לתיאטרון הבימה ואף פרסם טור במקומון תל אביבי. פרט לאולפן ליגת האלופות המפורסם הגיש בר און לאורך השנים מספר תוכניות מעולמות אחרים: בשנות ה-90 הגיש את "הכל פתוח" שעסקה בנושאים חברתיים והיסטוריים ו"הכל אנשים" שעסקה בדמויות מרכזיות בעברו של היישוב ושל מדינת ישראל. "במדינת היהודים" ששודרה בערוץ הראשון ב-2003 עסקה בתולדות ההומור הישראלי ו"תל אביב-יפו" ששודרה ב-2009 עסקה בתולדותיה של העיר. בר און גם היה שותף לשני סרטים דוקומנטריים, אחד מהם על אמן הקומיקס דודו גבע ז"ל. השנה הוא החל להגיש אחת לשבוע את אחת מתוכניות הרצועה "הינשופים" בערוץ 8, שם הוא מארח ומראיין אנשים מתחום האמנות, הספרות, המוזיקה ועוד. העונה הראשונה של התכנית הסתיימה בחודש שעבר ובהמשך השנה תחזור לעונה שנייה.

"החיבור שלי לעולם הדוקומנטרי הוא ענת זלצר שותפתי", הוא מספר על הקשר שלו לצד התיעודי של הטלוויזיה. "היא פיתתה אותי פנימה וסיבכה אותי בזה. זה נולד מתכנית שעשינו בחינוכית ונקראה 'הכל פתוח', מין מגזין נוער. זה היה במסגרת משהו שקשור לציונות והיא אמרה בוא נעשה תכנית על הביקור של הרצל בארץ. אמרתי לה עזבי אותך, מה פתאום, למי יש סבלנות, אבל היא הכריחה אותי. היא הביאה לי את הביוגרפיה של הרצל ואמרה התכנית תהיה על הביקור שלו בארץ, לא עליו. זה היה הטריק שלה וככה נולד 'הכל אנשים'. היא הביאה את הרעיון וזה היה ברור שזה מה שנועדנו לעשות. מאז עברנו עוד תוכניות ועכשיו "הקיבוץ" זו כבר הסדרה הרביעית או החמישית שאנחנו עושים יחד".מתפלש גם בנושאי תרבות. בר און ב"הינשופים":

איך אתם בוחרים בכל פעם מה יהיה פרויקט הדוקו הבא?"בעבודה שלנו הכל נולד מתוך משהו שנולד מתוך משהו. הסדרה על תל אביב ('תל אביב-יפו') נולדה מתוך 'במדינת היהודים'. שם הרי הצגנו את ההיסטוריה של הבידור, ובדרך הטבע זה היה גם ההיסטוריה של תל אביב. תוך כדי ההסתובבות בתל אביב אמרנו, וואלה, עכשיו בוא נתאר את התפאורה. הקיבוצים הרי נולדו מתל אביב בגלל איזה סוג של קונטרה. בנוסף חגיגות המאה שנה לקיבוצים ולקיבוץ הראשון בעולם, דגניה, התרחשו ממש בסמוך לחגיגות המאה שנה לתל אביב, זה היה גב אל גב, שנה אחרי שנה. תל אביב הייתה יוזמה של הבורגנות, אז די מתבקש לסגור ולתת את הקוטב השני".

מה הקשר בין הקיבוץ לעולם האמיתי שלך, הכדורגל? יש בכלל קו כזה שמחבר?"הכדורגל, כמו שאני תופס אותו, הוא משחק כל כך מצליח כי הוא מבטא את הקונפליקט המרכזי של החיים והעידן שלנו, בין הפרט לקולקטיב. הקונפליקט האמיתי של הכדורגל הוא לא הפועל נגד מכבי כמו שנראה לעין, אלא המתח בין הרצון של מאור בוזגלו לבטא את עצמו, לבין התביעה של הקבוצה. בכדי לבטא את עצמו הוא צריך להשתתף במאמץ הקבוצתי, והרי לך סיפורו של הקיבוץ".

*#