אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רד מעל מסך הטלוויזיה: אלון עידן בראיון שלא היה

גם אם מדובר בראיון בדיוני, אלון עידן מבין שבטלוויזיה של היום לא יתנו לו לדבר על מה ואיך שהוא רוצה. זה לא הפריע לו לנסות

תגובות

בכל זאת, כיצד אתה מיישב את העובדה שכתבת לא מעט פעמים טקסטים נוקבים, שלא לומר פוגעניים, ושבמקביל אתה טוען שאתה הומניסט, שמונע בעיקר מהצורך להכחיד שנאה? האם אתה לא מוצא סתירה מסוימת בסוג ההתנהלות הזאת שלך?לא.אתה מוכן להסביר?לא.מדוע לא? הרי הגעת לאולפן כדי לענות על שאלות כאלו בדיוק.זה לא נכון. אז למה הגעת?כי היחצנית אמרה לי להגיע.ובכל זאת, ברגע שהגעת אתה מחויב לענות על שאלות מסוימות.איני מחויב לענות על שאלות. איני מחויב לכלום.הבט, אנחנו כרגע בשידור חי, מאות אלפי אנשים מביטים בך כעת ומן הסתם תוהים לפשר ההתנהגות המוזרה הזאת שלך.לא אכפת לי מהאנשים האלה שלך. אני גם לא מבין למה לך אכפת כל כך מהם. את בכלל מכירה אותם?אני לא מכירה כל אחד ואחד מהם, בוודאי שלא, אבל זה קהל, אלה בני אדם, ויש צורך לכבד אותם.אין שום צורך כזה. סליחה, אין צורך לכבד בני אדם?לא, אין צורך כזה.על זה בדיוק אני מדברת, על האופן שבו אתה מדבר על בני אדם. האופן הזה הוא... איך לומר... שערורייתי... כמעט התפתיתי לומר מיזנטרופי...מדוע רק כמעט התפתית? מדוע אינך אומרת מיזנטרופי?רק משום שאני רוכשת לך כבוד.מדוע את רוכשת לי כבוד? משום שאתה האורח שלי הערב.אז מה אם אני האורח שלך הערב? ואם היית מארחת הערב אנס, היית רוכשת גם לו כבוד?עם כל הכבוד, אדוני, לא מדובר במקרה דומה. אינך אנס, ואינך פושע, אתה כותב.ומדוע את בטוחה שלא אנסתי? האם את טוענת שכותב לא יכול לאנוס בשעות הפנאי?אני באמת לא מבינה מדוע אתה עושה את זה.עושה מה?מדוע אינך מאפשר את הראיון שתוכנן מראש, ושנסגר עם נציגיך, ושמאות אלפי אנשים התיישבו לראות. מדוע אינך יכול פשוט לענות על השאלות?אני עונה על השאלות, וזה בהחלט ראיון. אבל אני עדיין לא מבין מדוע את חושבת שכותב לא יכול לאנוס, או לרצוח, או סתם לגנוב. איך הגעת למסקנה הזאת?עם כל הכבוד, אני לא המרואיינת פה. ובכל זאת, אם כבר שאלת... זה לא שאני חושבת שהדבר לא אפשרי, בוודאי שהוא אפשרי, אבל אני מניחה שאתה אינך אנס ואינך רוצח ואינך גנב. ומשום שאני מניחה את ההנחות האלה, אני רוכשת לך כבוד.אבל מדוע את מניחה את ההנחות האלה? מה הבסיס שלהן? אם הייתי מדבר בשפה דלה יותר, ההנחות האלה היו מתערערות? אם הייתי עוטה זיפים, היית חושבת אחרת? אני מנסה להבין מדוע את חושבת כפי שאת חושבת.ואני מנסה להבין מדוע אתה כה מפחד לענות על השאלות שלי ומעדיף להפוך למראיין בעצמך.אני מעדיף לראיין אותך, משום שהשאלות שלך ריקות, ואין בהן טעם של ממש. הן מבוססות על הנחות סתמיות, ולכן כל תשובה שלי תהיה ריקה באותה מידה. אני שואל אותך שאלות כדי לנסות להבין מה את בעצם שואלת כשאת שואלת.טוב, זה מתחיל להתיש אותי. אני מצטערת בפניכם, צופים יקרים, לא כך תיכננתי שיתנהל הראיון, אבל מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון...זה, למשל.מה, "זה למשל"?זה למשל, את זה אני לא מבין.את מה אתה לא מבין?את ה"מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון".מה אתה בדיוק לא מבין?אני לא מבין איך את יכולה להשתמש במשפט הזה מול מאות אלפי אנשים.מה בדיוק לא בסדר במשפט הזה?שהשתמשו בו יותר מדי.זו רק הוכחה לכך שהוא מספיק טוב כדי שישתמשו בו הרבה אנשים.וזה לא מפריע לך שאת משתמשת במשפט כל כך משומש? את לא מרגישה רע עם זה?אתה שואל ברצינות?אני רציני לגמרי. אני מנסה להבין אם כשאמרת ש"המציאות עולה על כל דמיון", לא הרגשת עצב מסוים על השימוש.עצב?כן, עצב. תוגה מסוימת, הרגשה שאינך יכולה להביא משהו משל עצמך, שאת לכודה בתבנית של מישהו אחר, שאת קלישאה. זה מה שאני מנסה להבין.לא... לא הרגשתי עצב... בוודאי שלא. עצב? אני חושבת שאתה מגזים לגמרי. אני גם לא לגמרי יורדת לסוף דעתך.גם זה, למשל, גם זה!מה, "גם זה"?גם "יורדת לסוף דעתך". גם זה לא מעציב אותך?טוב, אבקש לסיים את הראיון...ממי תבקשי בדיוק?מהעורך, כמובן, מעורך התוכנית.למה את צריכה לבקש ממנו? אם את מרגישה כל כך רע עם מה שקורה פה, פשוט תסיימי.זה לא עובד ככה, אתה הרי יודע שזה לא עובד ככה.זה צריך לעבוד ככה. כשאדם מרגיש רע, הוא לא צריך לבקש רשות להפסיק להרגיש רע.אנחנו עדיין בשידור?את שואלת אותי?לא, אני שואלת את העורך, באוזנייה... אנחנו עדיין בשידור? כן? ובכן, סליחה, צופים יקרים...למה יקרים? למה את אומרת שהם יקרים? את הרי לא מכירה אותם בכלל. אני אומרת "יקרים" כי כך הנימוס מחייב, ואתה, אדוני, אולי לא למדת הלכות נימוסים, אבל אני כן למדתי וזה חשוב לי.בטח שזה חשוב לך, זה הרי מה שמאפשר לך להמשיך לחיות בתוך המציאות שעולה על כל דמיון, זה מה שמאפשר לך לא לרדת לסוף דעתי. בטח שהנימוס חשוב לך, הוא הרי מאפשר לך לא לחשוב בעצמך.טוב, אני חושבת שממש עברת פה את הגבול, אני לא מוכנה להמשיך כך יותר.אז אל תמשיכי.אני בהחלט לא אמשיך... בהחלט...  יש גבול לכל דבר, יש גבול... נו, ירדנו מהאוויר? כמה זמן זה לוקח לעזאזל? קיבינימט, תעביר כבר לפרסומות, נו, תעביר כבר... נשבר לי מהאיש הזה, פשוט נשבר...נו, עכשיו את מתחילה לדבר.

*#