רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבוגרות, מקומטות ומלאות צלוליט: הנשים החדשות של ערוץ 10

"בנות הזהב" לא מתביישות בגוף המתבגר שלהן; "טריני וסוזנה" משוויצות בו, וגם בכל הגופים הנשיים שהן פוגשות בדרך. התוכניות האלה אולי לא מופת פמיניסטי, אבל מציגות מתחת לקמטים הרבה כבוד נשי

תגובות

המובן מאליו שצריך להיאמר. בערוץ 10 השיקו ערב נשי. מובן מאליו אבל חשוב להזכיר, שבעיצומה של 2011 אפשר להשיק ערב נשי כי שאר הערבים נטולים מהן. לא בקושי, לא חצי, לא שלושת רבעי. ספירת מלאי: בראשון ערוץ 10 זורם מרפי רשף, דרך גיא פינס, לונדון וקירשנבאום וגיא זוארץ ועד ל"צינור" של גיא לרר. בשני אותו כנ"ל. בשלישי מצטרפים לזרם הזה נבחרת ישראל והחברים של נאור. ברביעי לוח השידורים זוקף בברכה גם את רביב דרוקר ועפר שלח, ולסיום, את דרור רפאל. זה מה שהופך את יום חמישי למפץ גדול. ערב נשי. חגיגה.

השלכות עם או בלי קשר ליושרת הייצוג הנשי, "טריני וסוזנה" הוא ריאליטי משובב נפש. הוא לא משפיל אף אחת, לפחות לא ברצינות. הבריטיות המתבגרות מקפידות לחזק את מי שבאות להיעזר בהן ("אני אוהבת את הגישה שלך", "את אשה מדהימה", "את אשה חזקה, אני מעריכה אותך, את אשה מיוחדת"), אבל עם מספיק אירוניה בזוויות השפתיים, כדי לא להישמע כמו הלקיקה המוגזמת של מירי מסיקה. הפציינטיות שלהן לא תמיד נראות יותר טוב בסוף הטיפול, ואפילו לא נראות פחות גרוע – אבל הן בהחלט מרגישות אחרת. אם היא היתה פחות משומשת, זה היה רגע מתאים להשתמש במילה "העצמה".שתי הבריטיות דמויות הדראג קווין לא מתנשאות על אף אחת מהמשתתפות, גם כשהן מזמינות את זה, לא פיזית ולא מנטלית. כשאתה מתפשט עם מישהו, חולק איתו רגע אינטימי של מגע צלוליט בצלוליט, משהו מהזחיחות המקובלת בז'אנר (ארז טל, למשל) נעלם. גם ההתרפסות (צביקה הדר) נעשית מיותרת. מפגש אנושי אמיתי, לא הדדי אבל אותנטי, הוא עניין יוצא דופן לפחות כמו סימני מתיחה בפריים טיים. לטריני וסוזנה יש את זה.

במקום שבו שדיים עומדים (כבר 50 שנה)

גם בארצות הברית נראית פריחה של סדרות נשים. בעקבות "מד מן", למשל, עלו לאוויר לאחרונה שתי סדרות סיקסטיז מוקפדות – "מועדון הפלייבוי" ו"פאן אם". הראשונה עוסקת, כצפוי, בפועלו המרשים של יו הפנר; השנייה עוקבת אחר צוות דיילות בסיקסטיז. בשתיהן הקאסט מלא נשים, ובשתיהן, התפקיד המרכזי שלהן הוא להיות יפות ולשרת את הגברים שלצדן (וגם סתם עוברי אורח). ציצים עומדים, יופי ונכונות לשרת גברים. מתוך "the playboy club" (צילום מסך עמוד NBC)הסיקסטיז הם אתר נוח. אנחנו זוכרים מהן בעיקר נשים יפות, עירום חלקי ופנטזיה, עולם שלא ידע את ההטרדה המינית, ולכן לא מפתיע שהנוסטלגיה אליהן חזקה במיוחד. יש משהו נינוח באווירה המשוחררת ההיא, משולחת הרסן, בנשים שהן אובייקט מיני פר אקסלנס. בלב הפוריטניות האמריקאית העכשווית, מדובר בחלום. עוד מוקדם לומר, אבל לא מופרך להניח שכל אחת משתי הסדרות האלה יהיו טובות יותר משתי הסדרות שמרכיבות את הערב הנשי של ערוץ 10. אחרי הכל, לא מדובר במשימה מסובכת. אבל משובחוּת זה לא הכל בחיים – למכוערות וזקנות יש כוח משל עצמן. אז בואו, חנה לסלאו קוראת לכם. יש לה דרדל'ה, והיא לא תהסס לנפנף בו.

*#