אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נופלות על המסלול: למה תוכניות האופנה נכשלות בישראל?

גרסאות ישראליות של "פרוייקט מסלול", "הדוגמניות" ו"וטריני וסוזנה" שודרו כאן אבל למרות הנסיונות, תוכניות האופנה בישראל לא מצליחות להתרומם. האם "צו האופנה" שעולה בערוץ הראשון תצליח?

תגובות

הסיבה העיקרית להיעדר תכניות אופנה מקוריות היא העובדה שקברניטי הערוצים הם ברובם גברים, והם רואים באופנה משהו שולי ולא נחוץ", טוענת עיתונאית האופנה, אלימור זילברמן. "הם לא מבינים שמדובר בחלק אינטגראלי מהתרבות ולא באיזה עיסוק לנשים קלות דעת ומשועממות שכל היום עושות ציפורניים ומדברות על שופינג". זילברמן סבורה שהשורשים נעוצים עמוק בהיסטוריה המקומית: "החל מימי ההתיישבות הראשונה, להיות מגונדר וסלוני נתפס כמעיד על ריקנות, חוסר ערכים ועיסוק בטפל, כשהעיקר היה בניית הארץ בחאקי ובסנדלים. לקח למדינה שלנו המון שנים להשתחרר מהתפיסה הזו."

רוית ליאור-מנדל, עורכת ריאליטי שבין היתר פיתחה וערכה את הדוגמניות, מסבירה את הצד הכלכלי של העניין. "רוב תקציבי התכנים בטלוויזיה מוקדשים לשעות הפריים טיים, למימון תכניות שאמורות להגיע לקהלים מאוד רחבים, תכניות שגם העלויות שלהן, לרוב, הן מאוד גבוהות. מתוך עוגת התקציב הזו לא נותר הרבה לתכניות אוף-פריים". היא מסבירה שעלויות הפקת תוכניות אופנה גבוהות מאוד "כי צריך להשקיע המון משאבים בלבוש, באיפור, בתאורה, בשיער וכו', וזה יקר בהרבה מליצור איזושהי תכנית אירוח אולפנית. כך נוצר מצב, שמאחר ואופנה אינה נתפסת כתחום שמדבר אל הקהל הרחב, היא לא נכנסת לפריים-טיים, אבל העלויות של תכנית כזו הן עלויות של פריים, והשרשרת נעצרת כאן". ומוסיפה: "בקיצור, אין כסף בשביל תכניות מהסוג הזה כתוצאה משעת השידור שלהן ומהקהל אליו הן פונות".

כלומר, לדעתך תוכניות שעוסקות באופנה לא יכולות לכבוש את הפריים-טיים?"כבר ניסו לטפל בנושאים האלה בשעות השיא, למשל ב"הדוגמניות", שזכתה להצלחה יפה מבחינת רייטינג וגם מבחינה מסחרית. אבל זו הייתה תכנית שלקחה את עולם האופנה והכניסה אותה לתוך מנגנוני הריאליטי, מנגנונים שעובדים עבור קהלים רחבים יותר, וגם השתמשה בפלטפורמה של ערוץ 10, שהיא יותר 'מקבלת' מזו של ערוץ 2 כיוון שהיא מהווה תחרות. וכשמדובר בתחרות אפשר לפנות לקהלים גדולים פחות, אבל עדיין גדולים מספיק כדי להכיל תכניות כאלה. אני בהחלט חושבת שהערוצים הקטנים יותר יכולים להעז ולעסוק בנושא הזה".אופנה בתוך ריאליטי. הדוגמניות, ערוץ 10 (צילום אלדד רפאלי ודודי מוסקוביץ') מדשדשות ברייטינג וזה לא שלא נעשו בארץ נסיונות לעשות תוכניות עם אופנה. ב-2009 שודרה הגרסה הישראלית של סדרת הריאליטי האמריקנית האולטרה-מצליחה, "פרויקט מסלול". אצלנו, היא זכתה לרייטינג מדשדש ולביקורות שליליות ברובן - בעיקר בשל ההתמקדות שלה באופי המתמודדים וביחסים ביניהם ופחות באופנה - ולא חודשה לעונה שנייה. "ערכנו הרבה שינויים במעבר מהפורמט האמריקאי לישראלי. אני חושב שאם היינו מתעסקים אך ורק באופנה זה היה נתפס כנישתי מדי, ומערכות יחסים זה דבר שיותר מעניין את רוב הציבור" מסביר רועי עוז, עורך התכנית. "אבל לאלה שאוהבים את הגרסה האמריקאית היה קשה לקבל את השינויים, ולצופים הרגילים של ערוץ 2 היה קשה לקבל את כל עניין האופנה. ייתכן וגם עשינו טעויות במעבר בין הפורמטים, אבל זו עדיין הייתה לדעתי תכנית טובה". לאה פרץ מקשה, וטוענת ש"בחו"ל עושים תכניות בצורה מאוד איכותית ומוקפדת, ואילו חלק מהאנשים שנבחרו להתמודד בארץ נבחרו ללא כל רקע בתחום אבל בגלל אישיות פרובוקטיבית. אלה לא הסיבות הנכונות למשוך קהל".

תכנית שדווקא מצליחה לא רע היא טריני וסוזנה עושות את ישראל, המשודרת בערוץ 10 ושחודשה לאחרונה לעונה שנייה. אבל כאן מדובר יותר בתכנית לייף-סטייל שנשענת על אלמנטים מהתחום. "זה נחמד ומתוק, אבל בדומה לסדרות אחרות שנעשו פה, כמו 'המהפך', זה גולש יותר למייקאובר מאשר לאופנה פרופר", אומרת ליאור-מנדל. אלימור זילברמן מוסיפה ש"טריני וסוזנה מגניבות לגמרי, אבל מלבישות זוועה, גם בחו"ל וגם כאן. הן לא מתחשבות בנתונים פיזיים, אין קשר בין הבגד לבין האישיות של אלה שנושאים אותו – אבל זו אחלה סדרה שכן תורמת ופותחת פתח לדיון בנושא בארץ". מלבישות זוועה אבל פותחות דיון. "טריני וסוזנה עושות את ישראל":

ומה עם פורמטים ישראלים? "כבר פנו אלי הרבה פעמים כדי שאעשה תכנית אופנה, נכחתי בישיבות פיתוח רבות, אבל זה אף פעם לא התרומם", מרחיבה זילברמן. גם המלבישה ומבקרת האופנה, דורין אטיאס, מספרת על פניות רבות אליה, שלא הבשילו לכדי תכנית. היא מקווה ש"צו אופנה", בה היא נוטלת חלק, תתחיל את המהפך. "זו תכנית אחרת: אין בה צהוב או תוכן שיווקי לא רלוונטי, אין בה מניירות, אלא רק לימוד מעניין ומעשיר בכל הקשור לאופנה בכלל ולאופנה ישראלית בפרט", היא טוענת בלהט. "אני מאוד מקווה שהרבה אנשים ייצפו בתכנית ואני משוכנעת שיהיה עליה באזז, שיהפוך את הדיבור על הנושא ללגיטימי יותר ולמשהו שייתפס פחות כשטחי ורדוד".

אופנת עילית לאחרונה פורסם ב"דה מרקר" שערוץ האופנה, FTV, ישיק גרסה ישראלית שתחליף את את זו הבינלאומית המשודרת כיום, וכן שערוץ אופנה ישראלי נוסף צפוי לעלות ב-HOT  בחודשים הקרובים. האם מדובר כאן בשינוי גישה?  "לערוצים כאלה כן יש פוטנציאל לתפוס, אבל צריך לדעת איך ליצור אותם, כדי שלא יהפכו למשהו זניח שלפעמים מזפזפים אליו מאוחר בלילה" אומרת זילברמן. אטיאס לעומתה, משדרת פסימיות רבה יותר: "העבר שלנו מוכיח שהערוצים הללו יידחקו הצידה, אז אפשר רק לקוות שיטפלו בהם נכון וימלאו אותם בתכנים  טובים מספיק".

"עורכי הטלוויזיה בארץ לא מספיק מכבדים ומעריכים את האינטליגנציה של הצופים", פוסקת פרץ. "הישראלים, שגם נוהרים לשמוע את בוב דילן, מבקרים בתיאטרון ונוסעים עד אילת בשביל פסטיבל הג'אז, הם צרכני תרבות, והם לא מקבלים מהטלוויזיה את היחס ההולם – וזה קשור גם לאופנה". היא פוסקת. "אני כן חושבת שתוכן דוקומנטרי בנושא, כמו 'צו האופנה', יכול להביא רייטינג גבוה. לאנשים יש עניין להרחיב אופקים ולהחכים".

"הפקות דוקומנטריות בנושא הן תמיד חשובות ומבורכות, כחלק מתיעוד של תרבות והיסטוריה, אבל זה רק חלק מהעשייה", אומרת רוית ליאור-מנדל. "שאלה נוספת היא מה העתיד של תכניות שאינן ריאליטי בנושא, כמו חדשות ומגזיני אופנה למיניהם. כפי שאמרתי, קשה להכיל תכנים כאלה היום בערוצים הממוסדים, אבל בעיני העתיד הוא האינטרנט". היא מאמינה שהתכנים הללו ימצאו בית חם ברשת, וש"מישהו בטח ימצא לזה את הפיצוח הכלכלי המתאים. הרי באופנה יש משהו מאוד נגיש וקל, לא תובעני, מה שמאוד מתאים כמובן לפלטפורמה של האינטרנט".  

*#