אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רץ לכתוב ססטוס: כשמארק צוקרברג הורג חזיר ועז

צוקרברג רוצח כדי להרגיש חי ומדווח על כך בסטטוסים בפייסבוק כדי לקבל תחושת ערך. כך חושב אלון עידן ומוכן להיפגש עם מייסד פייסבוק כדי להסביר לו על מהות החיים (וגם כדי לקבל ממנו כסף)

תגובות

1.מארק צוקרברג הרג חזיר ועז ואכל אותם. “התחלתי לחשוב על זה בשנה שעברה כשצליתי חזיר בביתי”, הסביר. “כמה אנשים אמרו לי שלמרות חיבתם לאכילת חזיר, הם לא באמת רוצים לחשוב על כך שהוא היה פעם חי. זה נראה לי חסר אחריות. אין לי בעיה עם מה שאנשים בוחרים לאכול, אך אני חושב שהם צריכים לקחת אחריות ולהכיר תודה על מה שהם אוכלים, ולא להתעלם מהמקום שממנו האוכל הגיע”.

לרצוח כדי להרגיש 2.אני מבין מדוע מארק צוקרברג הרג חזיר ועז ואכל אותם. הוא עשה את זה כדי למלא בתוכן מושגים שטוחים ודהויים שמכילה התודעה שלו (“אוכל”, “בשר”, “טעים”). הוא רצה לקרב את עצמו לדברים עצמם במקום להמשיך ולשייט במרחב המעורפל שמאפשר חיים נוחים אך מעיקים. הוא הלך לצוד חזיר כי הוא רצה להרגיש אם הטעם של החזיר שונה כשהרצח הוא חלק אינטגרלי מהארוחה. הוא רצח עז כדי לאכול עז שנרצחה ולא עז שהגיעה מהסופר קפואה ועטופה במארז מהודר (9.99 לקילו, ברכישה של עד חמישה קילו, לבעלי כרטיס מועדון בלבד). הוא רצה לבטל את שרשרת התיעוש כדי לא להתחמק מאחריות (כתב על זה ג’ונתן ספרן פויר ב”לאכול בעלי חיים”). הוא החליט לרצוח כדי לומר לעצמו: אני רוצח. הוא אכל את החיות כדי לומר: אני נהנה לרצוח ולאכול את מה שרצחתי. אני חיה, זה מה שהוא רצה לומר לעצמו.כשמישהו רוצח חזיר ועז כדי לומר לעצמו שהוא חיה, יש סיכוי לא רע שהוא מרגיש שמזמן כבר אינו חיה.

3.לצוקרברג יש הרבה כסף כיוון שהמציא, פחות או יותר, את פייסבוק. לרוב, “הרבה כסף” מרחיק את האדם ממצוקות קיומיות (“לרוב”, כי לפעמים אתה מקבל סרטן ריאות), ומצוקות קיומיות הן הסיבה המרכזית להתנהגות חייתית (בגלל זה אסור לכעוס על תושבים מדרום תל אביב שמפגינים נגד עובדים זרים). צוקרברג התרחק מחייתיות וכעת הוא מנסה להתקרב בחזרה. הוא רוצח חזיר ועז כדי להרגיש ברברי, אדם קדמון. הוא בטח רוצה לוותר על הכסף שלו, אבל זה הרי לא מתקבל על הדעת (הדעת מאוד אוהבת כסף). אז במקום לוותר על הכסף במציאות, צוקרברג מנסה לוותר על הכסף בתוך הראש. תרגיל שנה א’ בפילוסופיה מעשית, עם חזיר ועז שמשלמים את המחיר.

מתפרנס משעמום של אחרים 4.צוקרברג הפך עשיר כיוון שזיהה שהאנושות משועממת וכמהה לקשר. הוא יזם כלי טכנולוגי שמאפשר לשעמום ולבדידות לערפל עצמם בשני אופנים: חשיפה ושיתוף. הוא יצר מקום נגיש שלתוכו ניתן להזרים את תחושת הקהות וחוסר התוחלת (ייתכן שמדובר בהשלכה שלי) ולקבל בתמורה הרגשה שאינך היחיד שבטוח שהחיים הם במקום אחר. ההצלחה העצומה של פייסבוק היא מעין הודאה, בעיקר של העולם המערבי, בכך שהמרחק בין האדם לחיה גדל והולך; שהתודעה, שהתחילה כסדק, הפכה לשבר, ושאל תוך השבר נשפכו מיליוני בני אדם, שכבר אינם שמים לב שהם חיים בתוך שבר, אלא תופשים אותו כדבר שלעצמו. כל סטטוס שנכתב בפייסבוק הוא הד לשבר הזה.

5.כעת צוקרברג הורג חזיר ועז ואוכל אותם כדי להטעין מחדש מושגים שהתנוונו. הוא רוצה להרגיש את מה שמסתתר מעבר למושג, הוא רוצה להרוג חזיר ולאכול אותו כדי לחיות את המושג “אוכל”. למעשה, הוא רוצה לעשות ריאקציה לסטטוס בפייסבוק: לחיות את המושג במקום לדווח עליו, לקבל תחושה מהפעולה עצמה (ציד) במקום מהתגובה לפעולה (סטטוס).

לכתוב סטטוס כדי להתקיים 6.אבל אז צוקרברג רץ למחשב וכותב בפייסבוק את הסטטוס הבא: “הרגע הרגתי חזיר ועז”. ובאותו הרגע כל המהלך שלו מתמוסס. הוא לא מבין שהצורך שלו לספר לאנשים שהוא חי, הוא הצורה העמוקה והלא מודעת של המוות. מדוע: משום שצוקרברג חייב לקבל הכרה כדי שלפעולה תהיה משמעות. הוא אינו מסוגל למשמע בכוחות עצמו את הפעולות שהוא עושה. מבחינתו, ללא הכרה (סטטוס), אין ערך לפעולה (ציד). בקצה המחשבה הזאת מסתתרת מחשבה קשה: אם לא תדעו עלי, לא אתקיים (וזו למעשה המשמעות העמוקה של פייסבוק: לקבל מהאחר את האישור לקיומך. בעצם, להודות שאתה לבדך אינך מספיק. רשת חברתית משגשגת במקום שחיים פרטיים דוהים; התקהלות אובססיבית היא פתרון לחולשת האינדיבידואל).

7.אצטט את פרידריך ניטשה מ”כה אמר זרתוסטרה” (תרגום של אילנה המרמן), בחלק העוסק ב”בורא”: “התוכל אתה עצמך לתת לך את הרע והטוב שלך ולהניף את רצונך שיהיה תלוי מעליך כחוק? התוכל להיות שופט לעצמך, ומי שנוקם את נקמת חוקך?”.הנה השאלות בתרגום לעברית: האם האדם מסוגל להיות האלוהים של עצמו? כלומר, האם האדם יכול לפעול מתוך החוקים שהוא ממציא לעצמו? ולשלם את המחיר שהוא קבע לעצמו? ולהסתפק בעצמו? במילים אחרות: האם יש קיום ללא קבלת אישור מהאחר לכך שאתה קיים? ובגרסה פשוטה יותר: האם יש קיום ללא פייסבוק/סלולרי/טלוויזיה/מראה?

דייט עם מארק צוקרברג 8.אם מארק צוקרברג היה נפגש איתי, הייתי מסביר לו את הדברים. כמובן שהייתי אומר לו אותם בעידון מסוים, מתוך התחשבות ואמפתיה. ייתכן שהייתי עושה שימוש בציטוט של ניטשה, משום שהוא מחזק את הסלע שעליו אני עומד ומוסיף נופך של חשיבות לדברים. אחר כך היינו הולכים לאכול משהו ומתבדחים על טעמו של הבשר (“מארק, זו חיה שצדתי במקדונלד”). בוודאי שהייתי מצפה שבשלב מסוים ירמוז על הצורך שלו לשכור את שירותי הייעוץ שלי. הייתי אומר לו: “מארק, הכסף לא חשוב, אתה יכול להתקשר מתי שתרצה, אני פה בשבילך”. עמוק בלב הייתי מקווה שיענה: “הכסף כן חשוב, אני רוצה שגם אתה תתרחק ממצוקות היומיום שלך” (בשלב הזה הייתי מעביר נושא ומקווה שיראה בכך אישור להעברת מזומנים לחשבון העו"ש שלי בבנק דיסקונט, סניף דניאל, בת ים).

*#