אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תפילתו של אב תשוש: לו הייתי פרשן לענייני נכבה

לאסוף מהגן, לקלח, להאכיל, להחליף חיתול, להרדים פעם אחת, להרדים פעם עשירית - לילה בלי שינה גרם לאלון עידן לפנטז על ג'וב טלוויזיוני חסר אחריות

תגובות

1. יש אירועי נכבה, אבל אני רק מקווה שלא יתקשרו מהגן של איתמר. אם יתקשרו מהגן של איתמר, יחזור כאב הראש הקטן שממוקם בחלק הקדמי של המוח ומרגיש כמו זרם חשמלי שמצטלב עם פעימות הדופק. אם יתקשרו מהגן של איתמר, אני וכאב הראש הקטן ניכנס לאוטו וניסע לגן של איתמר. אקח אותו ונחזור הביתה. נסתובב למטה, בגינות שבין הבניינים. אני מכיר את הגינות האלה היטב. כל שביל וכל עץ. הירוק הזה, היפה הזה, איני יכול לסבול אותו כבר. השקט הזה, שכולם מבקשים, אני מבקש להרחיק אותו מעלי. נסתובב שנינו, בשקט האינסופי הזה, בירוק הבלתי נסבל הזה, בפקק התנועה הכי גדול של העולם, זה שאין בו מכוניות, רק תודעה שמבקשת לברוח אל עצמה ונאלצת להיתקע בחוץ שוב ושוב, קרוב לבכי ולחיוך של תינוק בן עשרה חודשים שלא מרגיש טוב. 2. יש אירועי נכבה, אבל אני רק מקווה שלא יתעורר שוב בלילה. כל רחש קטן, כל נשימה לא סדורה, כל צליל שאינו מפוענח – גורמים לי לקפוץ ולהטות ראשי לאחור בבהלה. אלפי אנשים מבקשים אדמה שפעם היתה אדמתם, אני מבקש רק את השינה הרצופה שהיתה פעם שנתי. ואת השבוע השגרתי, הפשוט, שהיה פעם חיי. כל שיעול שמעיד על ליחה, כל התעטשות שמעידה על נזלת, כל עפעף חצוי שמעיד על עייפות שאינה במקומה – מפחידים אותי כרגע יותר מכל אבן שמושלכת, כל כדור שנורה, כל נשמה שאובדת. עייפות גדולה עושה אדם קטן. ואכן, אדם קטן הנני בימים אלו.

3. יש אירועי נכבה, אבל אני רק מקווה שלא יתעורר עם דלקת בעיניים; שבחיתול לא יתגלה שלשול; שלא יזחל באיטיות, שלא יכניס אצבע לפה בתכיפות, שלא יבכה ללא סיבה. אנשים בטלוויזיה מטפסים על גדרות, רוצים זיכרון של מקום שעדיין מרצד. ואני מטפס על קירות, רוצה זיכרון של עצמי שעדיין מרצד. רק שלא יתקשרו מהגן.

4. לגדל ילדים: לפעמים אתה מבין שהפירוש לכך הוא לפנות את מקומך לחדש. כל כך קשה לפנות את מקומך לחדש. כל כך קשה לפנות את עצמך. כל כך קשה למות מרצון. אני עדיין לא מוכן למות.

5. האיש בטלוויזיה שמפרש את אירועי הנכבה: כמוהו אני רוצה להיות. לשבת באולפן ולפרש את הדבר שאינו מבקש להחליף אותי, שאינו מבקש להיות במקומי, שאינו מבקש להרוג אותי. אשב באולפן, עם חליפה ועניבה, ואומר: "כן, בהחלט, מדובר במחדל מודיעיני". כמובן, שם אני רוצה להיות, באולפן: אהנהן כשאחר ידבר; אספוק כפיים כמבין; אחייך כשיודו לי בנימוס. אעסוק בכל העולם, רק לא ביצור הקטן והחמוד שרוצה להחליף אותי ועדיין לא סיימתי את העשור הרביעי לחיי.6. תינוק: הוא שואב ממך אותך וכך גודל להיות. ואתה? אתה נשאר שאוב ובלי כוחות. תינוק: הוא חלק ממך, הוא העתיד שלך, הוא אתה. יכול להיות, הבעיה היא שאני כל כך עייף.

7. ששש... יונתן, תהיה בשקט!!! מי דופק שם בחוץ? תתקשרי למשטרה! ששש... יונתן!!! תהיה כבר בשקט!!! ששש... רק שלא יתעורר, רק שלא איאלץ שוב לצאת מעצמי. מי יודע מתי אחזור?

8. יש אירועי נכבה. על הזין שלי.

9. עכשיו לילה, שתיים בלילה. הוא מתעורר. הילה קמה, לוקחת אותו, מכינה בקבוק. אני מתעורר. הוא נראה ערני מתמיד. הוא מחייך. מה הוא מחייך? למה הוא מחייך? מה אתה מחייך? הוא נשכב על השטיח, רוצה לשחק בצעצוע. מה צעצוע? עכשיו צעצוע? כן, עכשיו צעצוע. אני נשכב על הספה ומביט בו. רק שלא יזחל לכיוון האמבטיה, אין לי כוח לקום. הוא זוחל לכיוון האמבטיה. אני קם. מניח אותו על השטיח. חוזר לספה. נשכב מולו, עיניים חצי עצומות, כבר שתיים וחצי בלילה. כבר שלוש בלילה. כבר שלוש וחצי. הוא מכניס אצבע לפה, כנראה התעייף. עוד חצי שעה ויירדם. אחרי שיבכה. וכל בכי וכל התעוררות מחדש וכל שתיים בלילה, סופם אחד: רצון חייתי לפרשן את אירועי הנכבה בטלוויזיה. 

10.אני, אלון עידן, רוצה לפרשן את אירועי הנכבה בטלוויזיה. אם אפרשן את אירועי הנכבה אוכל לומר להילה כך: הערב אני מפרשן את אירועי הנכבה, לא אוכל לקחת אותו מהגן. לא אוכל גם להיות בערב, בשעת ההרדמה, את יודעת, נכבה וכל זה. גם בלילה אני ממליץ שלא תעירי אותי, כי השידור מאוד מעייף, מוציא ממני אנרגיות רבות. תביני, הילה, מדובר בפרשן לענייני נכבה, מהטלוויזיה, את לא באמת מצפה שאני אתעסק בקקי של תינוקות, הלא כן? כן, זה בהחלט הפתרון: פרשן לענייני נכבה בטלוויזיה. מישהו מעוניין?

*#