אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליאור שליין: הג'וקר הסובל של הפריים טיים

בתוך ריק פוליטי מנסה שליין להרים תוכנית סאטירה שבה, במקום לבעוט בגדולים ובנבחרי הציבור, הוא מארח אותם באולפן ומאפשר להם לעשות יחסי ציבור על גבו. שליין הוא הג'וקר שבא להצחיק, אבל יוצא סובל ולא מרוצה

תגובות

ליאור שליין אמור להיות אחד האנשים המרוצים ביותר במדינה. מסתובבים בעיר הזאת כמה אנשים שבשמחה היו מחליפים איתו מקום. שליין מחזיק לא רק באחד מהג’ובים הנחשקים ביותר בארץ, אלא בשניים. הראשון הוא מנהל מחלקת הבידור של הזכיינית רשת, השני הוא מנחה של תכנית טלוויזיה בפריים טיים של ערוץ 2, מצב האומה. שליין הוא גם המנחה שהצליח להחזיק תכנית לייט נייט לפרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה הקצרה של הטלוויזיה הישראלית. תשאלו את אסף הראל, הוא יספר לכם כמה קשה להגיע להישג הזה. שליין היה גם הראשון שיצא מחדר הכותבים הממוזג של ארץ נהדרת והתייצב אל מול המצלמה. תשאלו את ערן זרחוביץ’, את שרון טייכר ואת אבי נוסבאום. הם יספרו לכם איזו משימה לא פשוטה זו. ובכל זאת, בגיל 33, כשהוא יושב על שני כסאות מהבכירים שיש בתעשייה הישראלית, ליאור שליין לא מרוצה. בכל פעם שהמצלמות נדלקות, המסך עולה ומגיע הזמן לבדר את עם ישראל, שליין נראה מתוח, עצבני וחסר מנוחה. עוד לפני שהוא מתחיל לנווט את השידור או להקריא את הבדיחות שהכין לאותו ערב, מצליח שליין לייצר באולפן אווירה תזזיתית ולא נעימה. ניכר עליו שלא נוח לו. משהו מציק לו, משהו מעיק עליו. רואים עליו שהוא לא נהנה. שליין לקח על עצמו את תפקיד הבדרן והג’וקר. זה שצריך לגרום לאנשים לפרוץ בצחוק משחרר ונטול עכבות. קשה לעשות את זה כשלסתות שלך בעצמן כל הזמן נעולות. אפילו נועה תשבי לא מצליחה לגרום לשליין הנאה:

שליין ממלא את התפקיד שלו, אבל מסביבו מייצר כל הזמן אווירה של מישהו שהיה מעדיף להיות במקום אחר לגמרי, ואולי עם אנשים אחרים לגמרי. שהוא נמצא כאן כי הוא רק בדרך למשהו טוב יותר וגדול יותר, בינתיים הוא עושה טובה לחבר’ה שהוא מכבד אותם בנוכחותו וקצת מריץ איתם דאחקות. הנוקשות וחוסר הנינוחות של שליין נעשית בולטת עד כאב בפרומואים לתוכנית, כשהוא מזמין את הצופים להצטרף אליו ולצפות בה, שליין מקריא את הטקסט המסורתי על מה שצפוי להיות על המסך, מי יהיה האורח המיוחד וחותם בשעת השידור עם עליה של חצי טון, בנימה שאמורה להיות מפתה ומזמינה.הנימה הזו לא עובדת לו, והוא נשמע כמו קריינית שמדווחת על בואה של בדיחה. שליין נראה מודע לעצמו עד כאב, לגיחוך שבסיטואציה שבה הוא צריך לעמוד ולמכור את מרכולתו בפני הציבור, כשהציבור הוא זה שצריך להתחנן בפניו שיספק אותה. הוא שוב נראה כאילו היה מעדיף להיות בכל מקום אחר בעולם. התחושה הזאת עוברת היטב דרך המסך וגורמת לצופה להרגיש, כמו מי שהגיע לבקר חברים שניה אחרי שהם סיימו לריב את מריבת חייהם. הבית מסודר, האירוח למופת, החיוכים מתוחים לרוחבו של הפרצוף, אבל את האווירה המתוחה אפשר לחתוך עם סכין. עם כל האנרגיות השליליות האלה, קשה עד בלתי אפשרי להתמסר, להשתחרר ואולי אפילו לחייך.

סאטירה בלי פוליטיקה?

לאורך כל העשור הראשון של שנות האלפיים הוויכוח הפוליטי הלך והצטמצם. אף אחד לא באמת יודע מה ההבדל בין המצב של ביבי לזה של לבני, וראובן אדלר הצליח ללמד את כל המנהיגים הפוליטיים שהדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות הוא לשתוק. מאז, הולכת הפוליטיקה גם המדינית וגם הכלכלית, ותופסת פחות ופחות נפח בחיים הציבוריים הישראלים. המנהיגים הפוליטיים נעלמו לרקע, הם כמעט ולא מדברים על שום דבר. וכשהם לא מדברים, לא נופלים בפליטות פה מטופשות ולא מתקוטטים, אז על מה יש לצחוק?  מה מצחיק בפוליטיקאי שמגיע לתוכנית בידור?

בתוך הריק הזה מבקש שליין להרים תכנית סאטירה שבועית (כבר עונה שלישית), שתאמר משהו על המצב, אבל אין מצב. הקיפאון במדינת ישראל השמיד את המצב. שתיקת המנהיגים, חוסר החזון והעדר כל דיון אמיתי לא מספק חומרי גלם שעל גבם אפשר לנהל סאטירה. איזו אמירה אפשר לנפק על שום דבר?

אבל שליין מתעקש שיש לזה צידוק, ובמקום לבעוט בגדולים הוא מוצא את עצמו מארח אותם באולפן שלו, כדי שהם יוכלו לעשות רווח פוליטי על גבו. את ההסתלבטויות האמיתיות שומרים למי שממלא את החלל שהותירו הפוליטיקאים: כוכבי הריאליטי. כך מוצא את עצמו שליין, מנווט בין מערכון על העונה של כוכב נולד לבין שיר על אלעד הגמד מ”האח הגדול”. האופציה השנייה של נקיטת עמדה פוליטית ברורה כמו שעושה ביל מאהר, שממנו הוא מבקש לשאוב השראה לא עומדת בכלל על הפרק. היא לא רלוונטית למי שרוצה להיות בפריים טיים של ערוץ 2. שם צריך לדאוג שכולם יהיו כל הזמן מרוצים.

*#