אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיות צ'אק לורי: מלך הקומדיה האמריקאית לא סופר גם את צ'ארלי שין

הוא התנגח עם רוזאן בר, ספג קללות מסיביל שפרד ופיטר את צ'ארלי שין. השבוע עלתה בישראל "מייק ומולי", סדרה חדשה שיצר צ'אק לורי, שכבר הספיקה להתברג לרשימת הסדרות המצליחות בארצות הברית

תגובות

המוסר הכפול של הוליווד הוא לפעמים דבר מעורר השתאות. אם אתה כוכב מספיק רווחי עבור הבוסים שלך, אתה יכול להתהולל עם קוק ושחקניות פורנו, לאיים על זוגתך באלימות ורק לקבל "נו נו נו" סמלי. מצד שני, אם אתה פותח פה על הבוס עצמו – טוב, זה מעשה שבל ייעשה. במקרה הזה הכוכב הוא כמובן צ'ארלי שין והבוס הוא צ'אק לורי. למי שהלך לישון, לורי הוא תסריטאי ומפיק, ומי שאחראי לסדרות כמו שני גברים וחצי, המפץ הגדול ועוד רבות אחרות. פרט לשתי הסדרות המוזכרות, הקומדיה החדשה המצליחה ביותר היא "מייק ומולי" שיצר, והגיעה השבוע ל-HOT Comedy Central.  העניין הוא שבאחוז ניכר מהמקרים מבטל הסטאר-פאוור את כל מה שמולו, כולל את הבוס, אלא שבמקרה הזה צ'אק לורי לא קוטל קנים.

מאז ראשית שנות ה-90 הוא יצר ו/או הפיק את הסיטקומים הסופר-מצליחים "רוזאן", "גרייס על הכוונת", "סיביל" ו"דארמה וגרג". העבודה שלו על חלקן הכשירה אותו היטב לעבודה מול אגואים עצומים וקריסות של כוכבי הסדרות שלו. רוזאן בר, אישה לא קלה כלל, רצתה תמיד להכניס נושאים חברתיים אל תוך הסדרה, מנגד רשת ABC רק רצתה קומדיה, ואילו צ'אק לורי היה אחד מאלה שנקלעו לתווך של החזיתות הללו. ב-2007 הוא נזכר, אם אפשר לקרוא לזה כך: "אחד מהיתרונות של לעבוד 70 שעות בשבוע בגיהנום, היא שהמוח מחפה על עצמו כך שאי אפשר לזכור את זה".

ב"סיביל" נאלץ לורי להתמודד עם האגו טריפ של סיביל שפרד, שטענה כי השורות הטובות ביותר בתסריט ניתנות דווקא לעמיתתה לקאסט, כריסטין ברנסקי. הדיווחים בשעתו רמזו שלורי והצוות מתעבים מרות את שפרד, אבל גם הפעם הרייטינג היה מצוין ועל כן הסדרה המשיכה. ב-2008, עשור אחרי ש"סיביל" הגיעה אל קצה, עשו הסדרות "זירת הפשע" ו"שני גברים וחצי" קרוס אובר של הכותבים – צ'אק לורי כתב פרק של "זירת הפשע" ואנשי הזירה כתבו פרק של "שני גברים וחצי". עלילת הפרק של לורי? שחקנית בסיטקום, שנוהגת להתלונן כי היא מקבלת את השורות הפחות טובות, נרצחת בחדר ההלבשה שלה. מאחר שבערך כל חבר בצוות ובקאסט שנא אותה, לכולם היה מניע לעשות את המעשה. עשור אחרי "סיביל" נראה שהחוויה המפוקפקת הזו לא הרפתה מלורי, ואם זה לא מספיק – הוא אפילו טרח והשאיר את הרצח לא מפוענח למרות שדי ברור לבסוף מי עשה זאת. הרוצח לא בא על עונשו כי כנראה לא מגיע לו עונש. קארמה. מי יודע, אולי בעוד עשור נראה פרק בסדרה כלשהי שיכתוב לורי ויזכיר מאוד את מעלליו של צ'ארלי שין.

עם הצלחה לא מתווכחים על אף כוכבים סוררים פעם אחר פעם, על אף הביקורות הלא מחמיאות – שהרי מדובר רוב הזמן בהומור מיושן וחסר כל תחכום – ההצלחות הענקיות של הסדרות שלו הן השורה התחתונה. עם חריצים כאלה בחגורתו, לא פלא שצ'ארלי שין הופך לסרח עודף וצ'אק לורי נשאר מלך הקומדיה, כפי שהוא מכונה לא פעם. אבל הוא לא אוהב את הכינוי הזה. "ראשיהם של מלכים נוטים להיערף", הוא אומר.

בסוף כל תוכנית שלו, בקצה הכתוביות כשמופיעים הלוגואים של חברות ההפקה, הוא כותב מנשר ארוך שבדרך כלל אי אפשר לקרוא במלואו אם לא מקפיאים את המסך (כולם מופיעים באתר הרשמי שלו). באחד מהם הוא הסביר את האופן שבו הוא פועל: "...אולי מה שחשוב יותר הוא ללמוד לסמוך על הכוח המסתורי של האינטואיציה. הקול הפנימי הרך שמדריך אותך לעבר תוצאה טובה יותר מאשר ניסיון והיגיון יוכלו לספק אי פעם. זה מה שאני קורא לו 'זן הסיטקום'. זה לא חסין-תקלות. אם העסק שלכם קורס או שאתם בסופו של דבר מפוטרים, אתם כנראה שומעים את אותו קול ששמעתי אני כשיצרתי את 'גרייס על הכוונת' ו'סיביל' ועוד ארבעה או חמישה פיילוטים שעכשיו מתפקדים כדשן. אם זה אפשרי, נסו לא להקשיב לקול הזה".

כתבות שאולי פספסתם

*#