רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קומיוניטי: מה סוד הקסם של הקומדיה הכי מופרעת בטלוויזיה?

קבוצת סטודנטים שמנהיג עורך דין יהיר בלי רשיון, עם דמות חולת אספרגר, פרקי מחווה לקאובוי'ס וזומביז ופרק פלסטלינה. מה הופך את קומיוניטי לקומדיה האמריקאית הכי מוצלחת ומופרעת

תגובות

הסדרה  קומיוניטי, שהעונה השנייה שלה מגיעה השבוע אל HOT3, היא מעין חוליה חדשה באבולוציה של הסיטקום. היא עטופה שכבה עבה, צמיגית ועמוקה של מודעות עצמית שדוחפת את הגבולות יותר ויותר. אפשר לא לאהוב אותה, אבל קשה שלא להתפעל מהיצירתיות והתעוזה.

הסדרה, שכבר הוזמנה ממנה עונה שלישית חרף רייטינג סביר מינוס, מלווה קבוצת סטודנטים בקולג' הקהילתי של גרינדייל, קולורדו, שהתאגדו יחדיו באופן שרירותי למדי כקבוצת לימוד בשיעורי ספרדית, ובמהרה הפכו לחברים טובים. את הקבוצה מנהיג ג'ף ווינגר (ג'ואל מקהייל, "מרק הוליוודי"), עורך-דין יהיר וציני שרישיונו נשלל ממנו כשגילו כי עשה את התואר שלו בקולומביה המדינה ולא קולומביה האוניברסיטה, ומלבדו מונה החבורה את פירס האשמאי הזקן (צ'בי צ'ייס), בריטה הצדקנית, אנני הנלהבת, שירלי הגרושה שמנסה לפתוח דף חדש, טרוי כוכב התיכון בדימוס והטיפש, והדמות המהותית ביותר לרוחה של "קומיוניטי", ככל הנראה – עאבד.

הפנים של המודעות העצמית בסדרה מגולמות בצלמו של עאבד. הוא לוקה בתסמונת הפופולארית ביותר בטלוויזיה של ימינו, אספרגר, ותרבות הפופ, בעיקר טלוויזיה וקולנוע, מתווכת בינו לבין העולם. דרך המשקפיים האלה רואה עאבד את חייו עם שאר חבריו בקולג' כפי שאנחנו רואים אותם: כסיטקום. הוא הסוכן שלנו, הצופים, מבפנים, והגישה שלו מאפשרת לו לפרשן עבורנו את הדברים שעל המסך משל היה מבקר טלוויזיה מול מסך המחשב. עבאד מנסה תפקיד בעולם האמיתי. מתוך "קומיוניטי":

מחוות, פלסטלינות ופרק בקבוק כל זה היה נכון כבר מתחילת הסדרה – וצבר תאוצה עם פרק המחווה לסרטי הגנגסטרים וכמובן עם פרק הפיינטבול האפי –  אבל העונה השנייה מתירה לחלוטין את הרסן והופכת למעין כר ניסויים טלוויזיוני ענקי. כך היא מצליחה להציג פרק שכולו מחווה לסרט זומבים, או שכולו מחווה לסרט "אפולו 13", או מחווה למותחני העוקץ, או מחווה למבוכים ודרקונים, או מוקומנטרי (שעאבד מצלם כמובן), או המדובר מכולם – פרק שכולו עשוי פלסטלינה במחווה לסרטי רודולף של חג המולד. לחילופין יש גם סתם "פרק בקבוק", כפי שמאבחן עאבד, שבמסגרתו יושבות הדמויות הקבועות בסט אחד קטן לאורך פרק שלם כי חלק ניכר מהתקציב פוצץ על הפרקים היקרים.

יוצר הסדרה, דן הרמון, הודה בכנס המעריצים PaleyFest2011, עוד לפני שנודע כי הסדרה חודשה לעונה שלישית, שהאפשרות שהסדרה תתבטל גורמת לו לדחוס פנימה כל גימיק שהוא מעלה על דעתו: "כמו שהייתי בטוח שנקבל רק עונה אחת, כשקיבלנו עונה שנייה הייתי בטוח שנעשה רק שתי עונות, אז וידאתי – וזה לטוב ולרע – שעשיתי את כל מה שאפשר להעלות על הדעת בעונה השנייה".ראיון עם דן הרמון, יוצר הסדרה קומיוניטיהאחים אנתוני וג'ו רוסו, מפיקים בסדרה ובמאים של פרקים רבים בה, מותחים קו בינה לבין קומדיה אחרת שהיו מעורבים בה, סדרת הפולחן משפחה בהפרעה, בכל הנוגע ליצירתיות. בראיון לאלן ספינוול ב-HitFix אומר ג'ו רוסו: "אני חושב שהכיף הכי גדול בטלוויזיה שהיה לנו לפני 'קומיוניטי' היה ב'משפחה בהפרעה', שהייתה סדרה שבה בחנו את הגבולות מדי שבוע. אני חושב שדן עשה עבודה מצוינת בליצור ארגז חול מאוד גדול".

אפילו הפרומואים מקוריים:יחד עם זאת, לא בכך מתמצה העניין. העונה השנייה מתחילה באופן לא אחיד ברמתו וניכר שהיא מחפשת מעט את דרכה. בניגוד לעונה הראשונה, שהתרחשה כולה במתחמי הקמפוס, הפעם עולמה של הסדרה נפתח ומתחילים לראות גם מחוצה לו. ההתרחשויות האלה באות על חשבון מאפיין מוכר מאוד של הסדרה עד כה – הסצינות שבהן החבורה כולה יושבת בספריה ומדברת, עדות לכימיה המופלאה בין השחקנים ולכתיבה השנונה.

בהמשך הנושא הזה מתאזן והעונה מצליחה למצוא את קולה, שגם מציג גוון חדש וחשוב: הפרקים חוקרים עמוק בנפשות של גיבוריה, והם עושים זאת לא אחת באופן מאוד לא סיטקומי, אלא להפך, אפלולי וצובט לב. הפרקים עם הרעיונות הגדולים מהווים אמתלה לבחינת יחסיו של עאבד עם אמו שנטשה, או הזרות החברתית הכל כך עמוקה שלו, ליחסיו הסבוכים של ג'ף עם אביו, לאופן שבו טרוי מתבגר או שפירס נאבק למצוא את מקומו בקבוצה. ההתפתחות של הדמויות משקפת את התבגרותה והתעגלותה של "קומיוניטי" עצמה, בלי לבוא על חשבון החום האנושי והלב הגדול.

"אתה מגיע לרגע שבו אתה רוצה לעשות משהו שונה", אומר ג'ו רוסו באותו ראיון, "ואתה חושב, 'אוקיי, בואו נניע את המטוטלת בחזרה לכיוון השני. למה אין' – ואנחנו משתמשים ברפרנס הזה כל הזמן – 'תוכנית בסגנון של ג'ון יוז באוויר כרגע, שפונה אל הצופה החכם אבל יש לה חום ולב אמיתיים שלא באים על חשבון האינטליגנציה של התוכנית? אז זה היה הכיוון של שלושתנו מאז הפרק הראשון: בואו נשמור על החום, בואו נשמור על העונג של הדמויות, ואני חושב שזה מתמצה בכך שכל המעורבים אוהבים את הדמויות. אוהבים לראות אותן מביעות את עצמן ולא מפחדים מרגעים רציניים".

*#