רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרמת אביב ג' עד האלופה: מה קרה לטלנובלות הישראליות?

איילת ברגור צפתה במשך חצי שנה בכל טלנובלה אפשרית. זה נגמר בספר ובתובנה שלמרות שלטלנובלות יש הזדמנות לדבר על נושאים חשובים ועל ישראליות, הן מעדיפות להיות קוסמופוליטיות ושטחיות

תגובות

בספרה "אופרת הסבון הישראלית: מרמת אביב ג' עד לאלופה", שיצא לאור בשבוע שעבר בהוצאת רסלינג, ברגור סוקרת עשור של טלנובלות ואופרות סבון ישראליות, ששודרו מ־1996 עד 2006. "בשנת 2003, כשבחרתי את נושא המחקר הזה, כל הערוצים בישראל שידרו טלנובלות", היא מסבירה, "אפילו לערוץ 24 היתה איזו טלנובלה מוזיקלית. אמרתי לעצמי: רגע, זה ז'אנר כל כך פופולרי שממלא את המסך שלנו, ומתעלמים ממנו, כי ב'היי סוסייטי' הוא נחשב לז'אנר נחות. אני מקווה שהספר יעלה את הז'אנר הזה לדיון, גם ציבורי וגם אקדמי, שנצליח להגיד – הז'אנר הזה קיים, ואי אפשר להתעלם ממנו. בואו נדבר על זה, ונפסיק להדחיק".עוד לפני שאייל גולן כבש את המסך של ערוץ 24. "ילדות רעות":

ברגור החליטה לבדוק עד כמה סדרות כמו "אהבה מעבר לפינה" ו"פיק אפ" הן מקומיות. כולן מתקיימות בישראל, כמובן, לחלקן אפילו קוראים על שם שכונות ומגדלים מקומיים ("רמת אביב ג'", "סיטי טאוור"), כולן נחשבות על ידי הרגולטור להפקות מקור. אבל במבט מקרוב, ההגדרה הזו נראית פחות ופחות מובנת מאליה. "אתמול, למשל, התראיינתי אצל יעל דן עם שי קפון, הבמאי של 'טלנובלה בע"מ'", מספרת ברגור, "הוא אמר ש'טלנובלה בע"מ' היא סדרה מאוד ישראלית, ושהוא לא מבין על מה אני מדברת. עכשיו, יש הבדל בין הצהרת הכוונות שלך כיוצר לבין מה שנראה על המסך. גם אני כיוצרת יודעת את זה. כצופה בטלנובלות ישראליות אני לא מוצאת ערכים ישראליים: הם מדברים עברית ומצטלמים בארץ, אבל מדברים בדולרים, אני לא יודעת איפה הדמויות גרות, אני לא רואה נסיעות בין לוקיישן ללוקיישן, אף שחקן לא מוקפץ למילואים. כלומר, הצהרת הכוונות הזו לא עוברת. אינטריגות יש בכל העולם".הכי אינטרנשיונל, וגם בר רפאלי שם. "פיקאפ":הטלנובלה נופלת בין הכסאות של הז'אנרים

בספר, כמו גם בכנס, הציעה ברגור כי יש מקום לבחון מחדש, ואולי להרחיב, את ההגדרה של הפקות מקור. הפרמטרים העכשוויים, היא אומרת, פשוט לא מספיקים. שם בדיוק נפתח הוויכוח שלה עם יוצרים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, שהמילה רגולציה מעבירה בהם גלי חום. "אני חושבת שאלה שאלות רלוונטיות", היא אומרת, "אולי ההגדרה של הרגולטור להפקת מקור כיום היא בסיסית מדי. כן רלוונטי שהרגולטור ידון בזה, וכן רלוונטי שהציבור ידון בזה". מפתיע לשמוע יוצרת שמציעה להרחיב את הרגולציה."ברור שזו אמירה מסוכנת שצריך להיזהר איתה, ואין ספק שאנחנו מתמודדים היום בתעשייה עם הרצון של הממשלה להתערב בתכנים, עיין ערך עג'מי והצהרת הנאמנות, ואנחנו כל הזמן הודפים את זה. אז אני מבינה את הסכנה. אני לא אומרת 'אוקיי, עכשיו שהרגולטור ייתן לנו הנחיות', אבל אם ערוצי השידור יידעו שצריך להיות בתוכניות דיאלוג מקומי תרבותי כלשהו - ולא רק שפה עברית ושחקנים ישראלים – דברים ייראו אחרת. לי, למשל, מאוד הפריע ש'השיר שלנו' לא התייחסה למלחמה ב־2006, למרות שהיא צולמה ושודרה באותו זמן ממש". למה בעצם כל כך חשוב שאופרות סבון יבטאו ישראליוּת? זה לא יעשה אותן טובות יותר."כי כרגע טלנובלות ואופרות סבון בארץ פונות בעיקר לבני נוער, ואני חושבת שלייצר להם סדרות כל כך אסקפיסטיות ומנותקות זה בעייתי. 'האח הגדול' היא דוגמה קיצונית של זה – חבורה של אנשים מנותקים מכל דבר שקורה בעולם, ואז מה שנשאר להתעסק איתו זה אני ואתה, ואתה ואני, ומה עשית לי בבוקר ואיך נחרת בלילה. ואנחנו מול המסך, מכורים. במקום זה, כדאי להביא לבני נוער נושאים כמו גיוס לצבא, אקולוגיה או שימוש בסמים, שלא קורים רק כאן אבל כן מעסיקים ומטרידים את החברה הישראלית. הז'אנר הזה לא חייב להיות אסקפיסטי, בהרבה מדינות זה לא המצב. הטלנובלות הבריטיות, למשל, מאוד מחוברות למקום, ומתעסקות בשאלות מעמדיות ואחרות שלא רואים באופרות סבון אמריקאיות על היפים והעשירים, שמאוד השפיעו על הטלנובלה הישראלית".מדונה וחיילים במדים זה הכי  ישראלי. "השיר שלנו":

נוק אאוט לטלנובלות

היום ברגור מאתרת שני תהליכים מקבילים שמעלימים את אופרות הסבון מהמסך הישראלי, ומחזירים אותן בדלת האחורית. "מצד אחד", היא אומרת, "הריאליטי משתלט היום על כל המרחב. הוא נותן את החיבור היומיומי הזה של היצמדות למרקע מפרק לפרק, שזה היה מאפיין ברור של הסדרות היומיות בהמשכים. מצד שני, 'עספור' ודרמות אחרות מערבות יותר ויותר אלמנטים מובהקים של טלנובלה: שידור יומי, מספר פרקים מוגדר מראש, עלילה שסובבת סביב חייהם של ארבעה אנשים שיש ביניהם אינטריגות ובגידות – זה בדיוק מבנה של טלנובלה".ההערכה של ברגור היא שלאט לאט ישתלטו על המרקע עוד ועוד סדרות יומיות בהמשכים, מסיבות כלכליות. גם הדרמות שאינן משודרות מדי יום הופכות יותר ויותר טלנובליות, והיא מביאה את "אבודים" ואת "24" כדוגמאות. "הפחד שלי הוא שאם אנחנו לא נהיה מודעים לזה, ואני לא מדברת עכשיו על הרגולטור – אנחנו, היוצרים, גופי השידור – לא נהיה מודעים לתהליכים שאנחנו עוברים, החומרים ילכו ויהיו יותר ויותר רדודים".אני בכלל סוגה עילית כחובבת איכות, ברגור מודה שפרויקט הצפייה בשעות ארוכות של סבונייה ישראלית לצורכי מחקר היה חצי התאבדותי מבחינתה. "150 פרקים זה המון!", היא אומרת בחיוך יגע, "וממש לא התמכרתי. עבדתי על המחקר בגרמניה במשך חצי שנה, ונסעתי עם משקל עודף של כל הקלטות. אני מודה, פשוט חליתי בטמטמת אופרות סבון. זה היה קיצוני. כשאני משחזרת את זה, אני, הכלבה שלי והטלנובלות תקועות יחד בברלין, זה נשמע לי הזוי". הסביבה הגיבה בשוק כשבחרה את נושא המחקר, גם הסטודנטים שלה בסמינר הקיבוצים. "'מה קרה לך?' היה משפט ששמעתי הרבה", היא צוחקת, "והיו רגעי שבירה, ברור שהיו. אחרי הכל, אני סוגה עילית".היום ברגור עובדת על קידום סרט עלילתי לילדים ונוער שנתמך על ידי קרן הקולנוע הישראלית, פיצ'ר נוסף שמצוי בשלבי פיתוח, וסרט דוקו על פעילי שלום. "אני חושבת שאחרי שבע שנים של התעסקות עם טלנובלות, בעיקר הבנתי את המגבלות שלי, כמה לא סקסי מה שאני עושה עבור הערוצים המשדרים. מאוד מאוד קשה לגייס כסף. הערוצים מחפשים דברים קלילים, נחמדים, שהקהל יבוא בסבבה. אני ספציפית מתעסקת בנושאים יותר חברתיים, ולכן הרבה יותר קשה  לי להביא היום את הסרטים שלי למסך. זה קשור גם לעשור הזה של הטלנובלות. יש הרגשה שהטלוויזיה מאוד מפחדת ללכת על נושאים הארדקוריים, וגם הערוצים הדוקומנטריים לצערי הצטרפו קצת לטרנד הזה. מאוד קשה למכור להם סרט בודד, כי הוא לא ממלא מספיק שעות שידור ולא מביא את הקהל פעם אחרי פעם. משקיעים היום המון כסף בייצור באזז ופרומואים לסרט אחד, וזה פשוט לא משתלם. השאלות שאני שואלת את עצמי עכשיו הן אם אני צריכה להשתנות, או שאני צריכה להיות דור הדינוזאורים, להישאר דור האבן", היא מחייכת, "אני כנראה צריכה לזוז עם הזמן, אבל עוד קשה לי".

*#