אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארץ נהדרת: עד שיש כאן סאטירה, כולם מתלוננים

המערכון המצויין של "המחנה" בארץ נהדרת, הצליח לחלץ אמירה מהעונה האנמית של התוכנית. נטע אלכסנדר חושבת שהתלונות נגד קשת והעובדה שהרשות מגבה את המתלוננים, מראות עד כמה הניוון התרבותי והצביעות כבשו כל חלקה טובה

תגובות

בתגובה לתלונות צופים שנפגעו ממערכון "ריאליטי השואה" של ארץ נהדרת הרשות השנייה מסרה כי "השימוש בשואה, כפי שנעשה בתוכנית, נעשה באופן אשר עלול לפגוע ברגשותיהם של צופים רבים". התגובה הזו מוטעית ביסודה, והיא מצליחה לפספס את המסר של המערכון המצוין הזה, שסוף-סוף הצליח לחלץ אמירה מהעונה האנמית של תוכנית הסאטירה היחידה בישראל. בניגוד למה שניתן היה להבין מהתלונות ומתגובת הרשות, המערכון לא עסק בשואה. למעשה, הוא התמקד בייצוג התרבותי של השואה. אבל חוסר היכולת להבחין בין ייצוג למציאות הפך למחלה עמוקה כל כך בשיח הישראלי עד שלא פלא שהצופים ראו דגם של "מחנה ריכוז" וחשבו לעצמם "איך הם לא מתביישים, לצחוק ככה על מחנה ריכוז"?» מערכון מחנה הריכוז בארץ נהדרת: גל תלונות הגיע אל הרשות השניההתלונות נגד קשת והעובדה שהרשות החליטה לגבות דווקא את המתלוננים (בעוד ש"קשת" העניקה גיבוי מלא ליוצרי ארץ נהדרת) מראות עד כמה הניוון התרבותי והצביעות כבשו כל חלקה טובה.

קודם כל, המערכון אינו "פרוע" או "חוצה גבולות" כפי שניתן היה לחשוב. למעשה, סשה ברון כהן כבר חשף את בורותם של עוברי אורח הרבה לפני שיובל סמו הפך ל"תותח בהסברה", והמערכון עצמו מתון בהרבה מהפרק המפורסם בתרגיע שבו לארי דיוויד מזמין לארוחת ערב שני "ניצולים" – ניצול שואה וניצול של התוכנית "הישרדות", ונותן להם להתקוטט ביניהם בשאלה מי סבל יותר:עוד התעסקות סאטירית בשואה. "תרגיע":

אבל כנראה שהציבור הישראלי רגיש יותר לתכנים בעברית שמשודרים בפריים-טיים מאשר לתוכניות נישה בשעות הקטנות של הלילה. עבור מי שצופה ב"ארץ נהדרת" כדי לראות את קשת מתכוננת לבת מצווה, ברור שמערכון כזה בסופה של תוכנית עלול לתפוס אותו לא מוכן (בניגוד לצופי "החמישייה הקאמרית" למשל, שהתרגלו לצחוק על השואה בלא מעט מערכונים). אבל זו בדיוק המטרה של סאטירה – לתפוס אותנו עם המכנסיים למטה. לגרום לנו לא רק לצחוק, אלא גם להיבהל לרגע מהתכנים שהצחיקו אותנו. העובדה ש"ארץ נהדרת" מתקשה להשיג את המטרה הזו בעונותיה האחרונות היא תעודת עניות לסאטירה הישראלית.

וכך זה נראה בימי "החמישייה":

בהתאם, הידיעה שמרבית הישראלים מוכנים למכור את אמם, חמותם וביתם כדי להשתתף בתוכנית ריאליטי, לא אמורה להכות אף אחד בתדהמה, אבל האפשרות לחזות במתמודדים פוטנציאליים כשהם מסכימים להרביץ לאשה בת 70, להתעמר באהוביהם ולהיכנס להריון בשביל אי-אילו דקות של תהילה היא די נדירה. בהנחה שמדובר באנשים אמיתיים ולא בשחקנים, מדובר במפגן של בורות, טמטום ורדיפת בצע. למרבה האירוניה, כולם הרוויחו מהמערכון: "ארץ נהדרת" חשפה את ההתמכרות הפסיכית של עם-ישראל לריאליטי, בעוד שהמשתתפים קיבלו בדיוק מה שהם חלמו עליו – דקות מסך יקרות בשעות השיא של ערוץ 2.

אז למה היה צריך לערב את השואה בכל זה? נכון שהמערכון היה עובד גם אם המיונים היו לריאליטי שגרתי יותר מ"המחנה", אבל הבחירה לשאול את המתמודדים אם הם מוכנים לגלם גרמנים כדי לגור במגורים נוחים יותר חושפת את היעדר הגבולות של תאוות הפרסום. כאמור, המערכון אינו לועג לשואה, אלא לייצוגים של השואה, ולמציאות שבה התוכן איבד כל משמעות, ו"הנוסחה" החליפה אותו. לוקחים מתמודדים, כולאים אותם במתחם מבודד, נותנים להם משימות – ומתחילים לספור את הכסף. כל מה שנותר הוא להחליט את מי בא לכם לגלם – את "הגרמני" שמקבל סוויטה או את "היהודי" שנתקע בקרווילות?

בנוסף, מי שהזדעזע מהמערכון שכח שיוצרי "ארץ נהדרת" הם ממש לא הראשונים לקשור בין רדידות תרבותית למשטר פשיסטי. כותבי המערכונים המבריקים והפוריים ביותר בישראל לא עובדים בשביל "קשת", אלא יושבים בכנסת. הסאטיריקנים נאלצים לגייס את השואה לאחר שגנבו להם את הרעיונות למערכון על חוק חדש לחקירת מקורות המימון של ארגוני שמאל, שלילת אזרחות מ"בוגדים", מניעת כניסה וטרטור של אנשי רוח ופעילי שלום ועוד אי-אילו רעיונות קומיים שדורשים שילוב נדיר של פרנויה, דמיון ופרשנות מקורית למושג "דמוקרטיה". על רקע המציאות הפוליטית, יש גבול כמה ליברמן בגילומו של אסי כהן יכול להצחיק, לעצבן או לנפק אמירה ביקורתית באמת.         

הדבר המטריד ביותר בכל הפרשה העגומה הזו היא שסביר להניח שאם תוכנית ריאליטי בשם "המחנה" היתה עולה לשידור בערוץ 2 – היא היתה הופכת (אחרי גל קצר של מחאות) להצלחה אדירה. כאשר כוכבת של תוכנית ריאליטי כמו TLV למשל מפגינה עילגות, גסות ובורות בדרכה להפוך לכוכבת תקשורת ורגע אחרי שהמצלמות נכבו היא מקבלת ג'וב נחשק ב"חדשות הבידור", ברור שהקו בין ייצוג למציאות הוא מטושטש עד לא קיים. שואה או תוכנית לא קיימת על השואה – מה זה משנה? הכי חשוב "לא לפגוע ברגשות". כי ככה זה בישראל של 2011 – הרגישות מעל הכל.  

כתבות שאולי פספסתם

*#