נטע אלכסנדר, עכבר העיר אונליין
נטע אלכסנדר, עכבר העיר אונליין

נסו לדמיין סדרה עכשווית שגיבורה הוא שוביניסט, גזען, אנטישמי ורוצח. והוא רק בן תשע. למרבה ההפתעה, לא רק שגיבור כזה קיים, הוא אפילו הפך לאחת הדמויות הנערצות בתרבות הפופולארית העכשווית. קוראים לו אריק קרטמן, וכל אמריקאי מעל גיל עשר יוכל לספר לכם שהוא מתגורר בסאות'פארק ומתעלל דרך קבע באנשי העיירה ובשלושת חבריו. קרטמן, שלא היסס לגנוב שיני חלב מילדים, להאכיל את אויבו בבשר אדם ולפתח רומן עם בן אפלק, הפך לסמל המרדנות ולאנטיתזה לתרבות הפוליטיקלי-קורקט. כפי שמפגש פסגה מצויר כבר הוכיח, הוא גורם לבארט סימפסון להראות כמו הזוכה הטרי בהיפה והחנון.

אבל סאות'פארק, שציינה השנה את עונתה ה-14, היא רק דוגמה אחת לסדרת אנימציה ששחטה כל פרה קדושה אפשרית. למעשה, האמירות החריפות ביותר שניתן למצוא כיום בטלוויזיה האמריקאית נאמרות על ידי דמויות מצוירות, ולא על ידי כוכבי סיטקומים כמו צ'ארלי שין (ששומר את הביקורת החברתית שלו על מקומם של היהודים בתעשיית הבידור לשעות הפנאי). בעוד שסדרות קלילות כמו Glee מטיפות לקבלת השונה, אהבת האחר וחיבוק החריג (לא בהכרח בסדר הזה), איש משפחה וסדרת הבת שלה, "המופע של קליבלנד", יורות לכל הכיוונים.

מחווה לסדרה Glee. "קליבלנד"

כמובן שסדרות פופולאריות כמו "Glee" הן מטרה קלה, אולי קלה מדי. מה שמבדיל בין סדרת אנימציה סאטירית סבירה ליצירת מופת הוא היכולת לפנות גם לקהל צעיר שנקרע מצחוק מכל חיקוי של בריטני ספירס, וגם לקהל בוגר יותר שמחפש סאטירה פוליטית נוקבת מתחת לגסויות ולמשחקי המילים. לכן "משפחת סימפסון" הקלאסית הלכה קצת לאיבוד בעוד שסדרות חדשות ונועזות יותר כמו "קליבלנד", אבא אמריקאי  ו"איש משפחה" לא היססו לחשוף את הצביעות האמריקאית במערומיה. אם ב"סימפסון" המשפחה הגרעינית תמיד מנצחת (גם כשהומר בוגד במארג' עם זמרת חושנית), המשפחה ב"קליבלנד" היא ההפך הגמור: קליבלנד בראון ובנו חיים עם אהובתו של קליבלנד מימי התיכון, דונה, ושני ילדיה, וכולם – כידוע – אפרו-אמריקאיים. במובן מסוים אלו "סדרות שהתחפשו" – הן נראות כמו סיטקום מצויר שמתאים לכל גיל, אבל מייצרות שיח פוליטי ביקורתי על התרבות הקפיטליסטית האמריקאית.

סאטירה בלתי צפויה

בעוד ש"סאות'פארק" מניפה את דגל החתרנות והשערוריות כבר לא מעט שנים, לפעמים ניתן למצוא סאטירה במקומות מפתיעים יותר. בובספוג מכנס מרובע, סדרת האנימציה היקרה ביותר בעולם שעלתה לאוויר ב-1999, מצליחה לכלול מסרים ביקורתיים גם בתוך פרקים בני 11 דקות שעוסקים בספוג שגר בתוך בית בצורת אננס ומסתובב עם חברו כוכב הים. כך למשל, ב-2002 המטיף האוונגליסטי ג'יימס דובסון תקף את התוכנית ואת יוצרה, סטיב הילנבורג, וטען כי בובספוג הוא הומוסקסואל וכי התוכנית, המיועדת לילדים, מטיפה לערכים ליברליים מדי. הילנבורג דחה את הטענות ואמר שהספוג הוא א-מיני, אבל עצם הוויכוח על נטייתו המינית של ספוג מצויר מראה דבר או שניים על הכוח המיוחס לסדרות אנימציה בארה"ב.

מה קורה כשדמות מצויירת מגלה מגזין עירום? מתוך "איש משפחה"

היכולת היחסית של סדרות האנימציה לנצל עד תום את חופש הביטוי של דמויות מצוירות, היא הכרח של ממש בתרבות שנוטה לאבד את חוש ההומור שלה, ולהגיב בחוסר-פרופורציה מוחלט לכל פליטת פה של מפורסם בשר ודם. אלק סולקין, כותב ראשי ב"איש משפחה" ו"קליבלנד", חווה את הפיוז האמריקאי הקצר על בשרו לאחר שצייץ בטוויטר תגובה ספונטנית בנוגע לפרסומים על רעידת האדמה ביפאן בסוף השבוע האחרון: "אם אתם רוצים להרגיש טוב יותר אחרי הרעידה ביפאן, פשוט תחפשו ב'גוגל' את הביטוי 'מספר הרוגים בפרל הרבור'". ההשוואה בין הטרגדיה האמריקאית לאסון באסיה לא שעשעה את עוקביו של סולקין, ושעות ספורות לאחר מכן הוא הסיר את הציוץ ונאלץ להתנצל על "חוסר הרגישות".

הפער בין ההתבטאויות ההומופוביות, אנטישמיות וגזעניות של אריק קרטמן לגינוי הפומבי לכל פליטת פה, מסמל היטב את התרבות האמריקאית רווית הסתירות הפנימיות. אבל לא צריך להרחיק עד אמריקה. גם בארץ האמירות החריפות ביותר על מצב התרבות והפוליטיקה הגיעו מסדרות שבמרכזן עומדות דמויות פיקטיביות כמו הגיבורים המצוירים של "מ.ק. 22" הזכורה לטוב או הבובות הסגולות של רד בנד. עם כל הכבוד ל"ארץ נהדרת", רק מוזיקאי רוק מזדקן וחרמן כמו רד אורבך יכול לקלל, להקדיש נאום לגודל איבר מינו של מוש בן-ארי ולשכנע את משינה להופיע בעירום ולצאת מזה בשלום. בהתאם, תפיסת העולם השוביניסטית של אורבך גורמת ליורם זק להראות כמו מרב מיכאלי.

רד אורבך מרשה לעצמו. רד בנד:

אבל אל חשש, הסיכוי שארגון פמיניסטי יחרים את הסדרה בגלל הקמפיין של אורבך לעידוד מין חופשי קטן למדי. למעשה, אם יש לקח שאפשר ללמוד מסדרות האנימציה הסאטיריות מעבר לאוקיינוס הוא, שכל מחאה רק מעצימה את החשיפה לסדרה ובסופו של דבר יוצרת פרסום חיובי. תשאלו את טום קרוז ומל גיבסון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ