אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האסון הגדול בטלוויזיה

אירועי ה-11 בספטמבר היו יריית הפתיחה לסדרות שעוסקות בהתמודדות עם אסונות, כמו הוריקן והתרסקות מטוס. סדרת הטלוויזיה "24" הביאה לעולם נשיא שחור עוד בטרם האומה חלמה על אחד כזה. עידו ישעיהו עם אסונות טלוויזיוניים

תגובות

כל מי שמצא עצמו מול הטלוויזיה ב-11 בספטמבר 2001, יודע שהטלוויזיה היא המדיום האולטימטיבי בכל הנוגע לתיעוד אסונות. מעבר לפן הדיווחי והחדשותי, אסונות משודרים הם חומר אידיאלי  עבור יוצרי הטלוויזיה: דרמה ענקית ומאחוריה סיפורים אנושיים. קטסטרופה אנושית שאין לצופים אלא להתמגנט בעטיה אל המסך. אם זהו אסון טבע – רעידות אדמה בטהיטי וניו זילנד או הוריקן בניו אורלינס – או אם זה אסון מעשה ידי אדם, כדוגמת התרסקות מטוס נוסעים, חללית שבתוכה אחד משלנו או שריפה בכרמל.

לעומת זאת, שרטוט מתוסרט של אסונות בטלוויזיה, תפס כיוון שונה למדי. אסונות אמיתיים זכו לגרסאות דרמטיות בטלוויזיה, בדרך כלל בסרטים חד פעמיים עם שמות כמו: "נופלים מהשמים: טיסה 174" ו"ניצחון על אסון: סיפורו של הוריקן אנדרו". בעשור האחרון חל שינוי,  לא מעט בזכות התעוזה שהביאו עמן רשתות הכבלים האמריקניות, אבל גם בגלל אסון התאומים. הפעם צצו סדרות שלא מתארות את האסון עצמו או את האירועים שהובילו אליו, אלא את ההתמודדות עמו.

הסדרה "טרמיי", המשודרת בערוץ yes Drama, היא הדרמה החדשה של דיוויד סיימון (יוצר הסמויה) ואריק אוברמאייר ב-HBO. כאשר מדובר באסונות אמיתיים, כמו הוריקן קטרינה במקרה של "טרמיי", סדרות טלוויזיה נוטות להימנע מלשחזר או להראות את האסון עצמו. נקודת המוצא הבוגרת, כצפוי במקרה של דיוויד סיימון, היא שהצופים ראו מספיק תמונות של ההצפות ושל האנשים היושבים על גגות ומחכים לישועה. הסדרה מגיעה ומראה מה קרה אחרי כן, מה היו ההשלכות על חיי התושבים בחודשים העוקבים.

לקח דוגמה מ"הסמויה":

סיימון ואוברמאייר לא מתרחקים מרוח הסדרה הקודמת שלהם (אוברמאייר כתב ל"הסמויה"). גם ב"טרמיי" ניתן למצוא את אותה פרישה פנורמית של עיר במשבר, הפעם ניו אורלינס במקום בולטימור, אותן דמויות בשר ודם וסיפורים לא פשוטים. על המסך רואים תוהו ובהו של גגות הרוסים, גופות חבויות שמתגלות חודשים אחרי הסערה, אחות שמחפשת את אחיה. משטרה ומוסדות ציבוריים אחרים שבקושי מתפקדים ועוד.

אבל סיימון לא מסתפק בריקבון האורבני הכל כך מוכר לו. מעל כל זה יש ב"טרמיי" המון כיף  הנובע מהמוזיקה שפורצת מכל נקבובית של ניו אורלינס. סשן הקלטות חי, הופעות חיות מאולתרות עם מוזיקאים שעלו מהקהל (רובם ככולם אמיתיים בתפקיד עצמם), תהלוכות ה"סקנד ליין" המרהיבות, חגיגה בלתי נדלית של מוזיקה. לצד האבל והייאוש שהם תוצאותיו הבלתי נמנעות של ההוריקן, סיימון ואוברמאייר מעלים על נס את האנשים שנשארו אחרי האסון ואת רוחה הייחודית של ניו אורלינס.

התמודדות עם אסון לקצב המוסיקה:

האסון האמריקני הגדול שקדם לקטרינה, הפיגוע בבנייני התאומים, השיק כאמור את הגישה הזו. הוא אירע ב-11 בספטמבר 2001, בסך הכל שבועיים לפני שאמורה הייתה להתחיל עונת הסתיו החדשה והנוצצת של הטלוויזיה האמריקנית. ההשפעה העיקרית ניכרה כמובן בסדרות המתרחשות בניו יורק. מבין כל אלה בלטה במיוחד "משמרת שלישית". הסדרה של ג'ון וולס ("ER"), שהייתה אמורה להתחיל את עונתה השלישית באותו חודש, עסקה בדיוק באלו שהיו בקו הקדמי בהתמודדות עם האסון – שירותי הכיבוי וההצלה, החובשים והשוטרים במדים במנהטן.

בשלב כה מאוחר לקראת העונה החדשה, אסון התאומים טרף את הקלפים עבור "משמרת שלישית" והביא את יוצריה לשכתב מהותית את קווי העלילה העונתיים, תוך התייחסות לאירוע והשפעתו על הדמויות המוכרות. פתיחת העונה שודרה לבסוף באחד באוקטובר והיוותה למעשה פרק ספיישל, במסגרתו צוות השחקנים ראיין את האנשים האמיתיים שעוסקים במלאכות השיטור, הכיבוי והחובשות בניו יורק, אלה שהתמודדו בפועל עם מתקפת הטרור שלושה שבועות קודם לכן.

הפרק הבא של "משמרת שלישית", שכבר היה מתוסרט ו"רגיל" כחלק מהסיפור של הסדרה, שודר שלושה שבועות אחרי כן, רק חודש וחצי אחרי האסון. הוא נקרא "עשרה בספטמבר" וכמשתמע משמו התמקד ביום שלפני כן, הציג את הדמויות ביום האחרון לפני שכל מה שהם הכירו השתנה. יתר העונה מעבר לכך התעסק לסירוגין עם האירוע ותוצאותיו, אבל בלי להראות אותו בפועל. גם במקרה הזה – את תמונות האסון הצופים כבר מכירים היטב, ועל כן הסדרה הסתפקה בהצגת הדמויות המוכרות ביום שלפניו ובחודשים שאחריו.

העשרה בספטמבר, גרסת "משמרת שלישית":

גם הבית הלבן לא יכלה להתעלם מהאסון הזה, אבל במקרה שלה לא הייתה התייחסות ישירה לעצם קיומו בעולם הפנטסטי שבו ג'ד בארטלט היה המפקד העליון של ארצות הברית. בפרק שנקרא "יצחק וישמעאל" ופתח את העונה, סטתה הסדרה מקו העלילה שלה כדי להגיש פרק פדגוגי כדבעי שבמסגרתו איום שגרתי על הבית הלבן מאלץ את הדמויות הקבועות להתרתק למקום, ובתוך כך להעתיר מידיעותיהן המופלגות על קבוצת תיכוניסטים שאתרע מזלה לעשות שם סיור דווקא באותו יום. שאר העונה חזר למסלול הרגיל.

בהקשר של פיגוע התאומים אי אפשר שלא להזכיר את "הצילו", סדרת הכבאים הניו יורקים שיצרו דניס לירי ופיטר טולן. היא הגיעה רק ב-2004 והתרחשה באותו זמן, אבל לא הייתה סדרה שצל האסון הזה שרה עליה כשם שהיה על הצילו. טומי גאווין, הדמות הראשית השבורה (שמגלם לירי עצמו), איבד את עצמו כליל מאז האירוע שבו נהרג בין היתר דודנו וחברו הטוב, ג'ימי. לאורך עונותיה הסדרה הציגה את מצבם של הכבאים בשנים שאחרי האסון, את תחושת האשמה ואזלת היד שסבבו את גיבוריה בשעה שהם היו ונותרו, ובכן, גיבורים. גם במקרה שלה שעות האירוע עצמו לא נראו על המסך.

דניס לירי ב"הצילו". גיבור אמריקאי:

זה לא שהטלוויזיה נרתעת מלהראות אסונות במסגרת סדרות מתוסרטות. פשוט רצוי שלא יהיו אמיתיים. בתזמון מדהים תוכננה לעלות סדרת אקשן חדשה ב-2001 ברשת "פוקס", 24  שמה, העוקבת בזמן אמת אחר איש הסוכנות למלחמה בטרור במאבקו נגד איומי תופת על אמריקה. בפרק הראשון, ששודר בנובמבר, נכללה סצינה בה טרוריסטית מפוצצת מטוס על יושביו, אחרי שהיא צונחת ממנו. סצינה כזו בסמוך לתמונות המוכרות מהפיגוע במרכז הסחר ובפנטגון הייתה מחזה שבל ייחזה (מחוץ לארה"ב ובשידורים החוזרים היא דווקא שודרה כסדרה). מההיבט הזה העיתוי של "24" היה אומלל, אבל מכל שאר הבחינות היא הרוויחה בענק מהגעתה מיד אחרי האסון, בשלב שבו האמריקאים כמהו למישהו כמו ג'ק באוור שיפליא את יכולותיו בטרוריסטים המרושעים. במשך שמונה שנים הוא נעמד שוב ושוב מול איום טרוריסטי אדיר אחר – פצצה גרעינית, פצצה ביולוגית, פצצה אלקטרומגנטית – ויכול לו.

הקדימה את ברק אובמה. 24:

המופרכות של "24", שהלכה והקצינה עם השנים, התרחשה בעולם האמיתי לכאורה והציגה קטסטרופות מתקבלות על הדעת, אבל סדרות רבות אחרות בחרו להגיש לצופים אסונות פנטסטיים בהרבה. הז'אנר הזה תפס תאוצה רבתי עם הגיעה של אבודים ב-2004. הסדרה נפתחה עם התרסקות מטוס שהשיקה עלילת מיסתורין, פרנסה תלי תלים של מילים ממעריציה אדוקים, והפכה להצלחה ענקית ולתופעת תרבות שאפיינה את העשור הקודם.

כשם שבדרך כלל קורה בטלוויזיה האמריקנית, החיקויים לא בוששו לבוא. בעונה שאחרי "אבודים" זכתה הטלוויזיה האמריקנית בכמה וכמה סדרות מיסתורין עם אי אילו איומים על המין האנושי, רובן כשלו נחרצות. אחת מהן הייתה "פלישה", דרמה על עיירה בפלורידה שהוריקן פגע בה ובדיעבד הסתבר שיש לחייזרים יד בדבר. הסדרה אמנם נהגתה הרבה לפני כן, אבל בצירוף מקרים מרשים נוסף היא עלתה לאוויר חודש אחרי שהוריקן קטרינה עשה שמות בניו אורלינס. במקרה שלה הסמיכות לא הרשימה את הצופים והיא בוטלה אחרי עונה אחת.

בשנים שאחרי כן ניסו לרכוב על הצלחת "אבודים" סדרות אסון נוספות, כדוגמת "יריחו" מ-2007, שהתרחשה בארה"ב הנתונה תחת התקפה אטומית אניגמטית. כמו "אבודים" גם היא ניסתה להניע את הסיפור באמצעות הסיפורים האנושיים, אבל כשלה בכך נחרצות בעזרת גלריית דמויות משמימה ומרדימה. טעות דומה עשתה פלאש פורוורד מ-2009 – במסגרתה כל העולם איבד את הכרתו למשך שתי דקות ו-17 שניות, מה שכמובן הוביל להמוני תאונות, הריסות ומיתות. גם במקרה הזה שרטוט הדמויות המשעממות בא על חשבון התקדמות עלילתית מעניינת, עד שכבר היה מאוחר מדי והצופים נהרו החוצה. כי אם יש משהו ששחקני "אבודים" למדו על בשרם בשנים האחרונות, זה שלשפוך מיליוני דולרים על אסון טלוויזיוני (משחק מילים מקרי) זה קל, אבל גם צריך לדעת מה לעשות איתו אחר כך.

*#