אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארץ נהדרת היא הקול השפוי? תעבדו על מישהו אחר

הניסיון של מולי שגב, עורך ארץ נהדרת, להציג את התוכנית כקול שפוי הוא בעייתי. ניב שטנדל מסביר, ששלטון ימני לא הופך כל תוכנית שמאלנית עתירת בדיחות לסאטירה

תגובות

מולי שגב על הצגת אביגדור ליברמן בארץ נהדרת, בפאנל שנערך במכללה למינהל:"ליברמן, כמו כל פשיסט, הוא חזק, והכוח מושך והכריזמה מושכת. יכולנו לעשות אותו קטן ופחדן, אבל הוא כריזמטי. התכנים אמורים לצמרר כל אדם שפוי. זה שבסופו של דבר אולי חלק מהצופים לא מצטמררים זו בעיה, אבל אנחנו לא יכולים לקחת עליה אחריות, אנחנו יכולים רק להשמיע את הקול בתקווה לעורר את הצד השפוי של המדינה"

» פעילי ימין הפיצו את תמונתו על עורך "ארץ נהדרת" במדי אס.אס

"ארץ נהדרת" בחרה להציג את איווט ליברמן כפשיסט, אם לא נאצי של ממש. ההצדעה במועל יד, הליווי הצבאי, משפט הראווה שהוא ערך לאייל קיציס – כל אלה לא מותירים מקום לספק.  עמנואל רוזן, בפאנל שהנחה במכללה למינהל, תהה בדבר הלגיטימיות של הצגה כזו. הרי כשמכנים את חיילי צה"ל יודונאצים, או כשמשווים בין סבל האוכלוסיה הפלשתינית והנעשה במחסומים לזוועות השואה, כולנו (או לפחות רובנו) מתקוממים. מדוע הקריקטורה הפשיסטית של ליברמן עוברת בשקט באותם חוגים המכונים "הציבור הרחב"? האם היינו מסכימים לכך לו היה ליברמן מוצג ככזה בתוכנית סאטירה בריטית, למשל?

ראשית, לנו מותר לצחוק על עצמנו. לגויים, בוודאי עם ההיסטוריה האנטישמית שלהם, פחות. הומור עצמי מתקבל בהבנהרבה יותר מהומור שבא מבחוץ ועשוי לכמוס אידיאולוגיה לא משעשעת כלל.גבולות הסאטירה הם גבולות דקים מאוד, וכמו בכדורגל, בהחלט תלוי היכן עומד הקוון הקובע האם נחצה קו הנבדל אם לאו. מדובר במערך תרבותי מורכב, וכל נושא בו צריך להידון לגופו.גם הפלטפורמה חשובה כאן – כשליברמן מוצג כפשיסט בתוכנית סאטירה, מובן לצופה שמדובר בסאטירה, בהומור, בהקצנה היתולית שמטרתה לחדד פן מסוים ולהעביר מסר מסוים. אין דומה הדבר להכרזה על ליברמן כהיטלר, למשל, מעל דוכן הכנסת. או, אם לשאול מקרים מן המציאות, השוואת חיילי צה"ל לנאצים. זו השוואה נעדרת ממד סאטירי, ולכן היא כמו גוזרת גזירה שווה בין שני הצדדים – ובכך עושה עוול עצום הן לחיילים והן לשואה ונפגעיה. כשליברמן מוצג כמוסוליני, ברור גם לצופה ההדיוט כי אין הכוונה שליברמן הוא מוסוליני, אלא כי קווים מסוימים בהתנהלותו של ליברמן דומים, במידה זו או אחרת, לקווים בהתנהלותו של מוסוליני.

ליברמן גירסת "ארץ נהדרת":

הגולש האלקשי, שהעלה תמונה בה מופיע מולי שגב במדי קצין אס.אס לפורום של הימין:"התכנית ארץ נהדרת מאוד אוהבת להשוות מתנחלים, אנשי ימין וסתם יהודים טובים לנאצים. מסתובבת ברשת התמונה הזו, של מפיק התוכנית מולי שגב, שיכולה להסביר את פשר האובססיה של תכנית הפרופגנדה המתועבת הזו לנאצים ולנאציזם. אה, ושכחתי, מדובר בסאטירה"

בתמונה של מולי שגב במדי קצין אס.אס, לעומת זאת, אין שום סאטירה. גם לא הומור. סתם טעם רע (ועבודת פוטושופ גרועה למדי). כי שגב הוא נאצי בערך כמו שרבין היה נאצי. אפס דמיון.כשמציגים את ליברמן כפשיסט, יש לכך בסיס מסוים. זה בסיס שאפשר וראוי להתווכח עליו, אבל הוא קיים. בהצגה של שגב כנאצי, לעומת זאת, אין דבר מלבד חריצת לשון ילדותית. אתה מציג מתנחלים כנאצים, אז אנחנו נציג אותך כנאצי. נה נה בננה.עניין הסאטירה היה נסלח להאלקשי, אלמלא היה מתעקש להזכיר אותו בעצמו. אבל ברור שהתמונה לא מבקשת להיות סאטירית, אלא פשוט להשיב לשגב כגמולו, כביכול, בחוסר תחכום שבעיקר מבזה את יוצרו.

אבל התמונה הזו – על אף שאינה מסוכנת בעיני, להבדיל מתמונת פוליטיקאי במדי אס.אס – מייצגת תופעה חמורה שקיימת בחוגים מסוימים בימין הקיצוני, שאינם מבחינים בקווים המבדילים סאטירה או מחאה מאלימות והסתה מסוכנת. הקצנת דמותו של ליברמן לדמות פשיסט מסוכן היא שימוש בכלי סאטירי להעברת מסר. בהצגת שגב כקצין אס.אס אין כל מסר של מחאה. יש בה רק אלימות לשמה. אלימות מאוד פשטנית, נטולת תחכום "שמאלני". אגרוף לפרצוף.

מולי שגב בתגובה לתמונה:"אני מניח שהאנשים שפרסמו את התמונה לא מזדהים עם המערכונים הסאטיריים ב"ארץ נהדרת", וכוונתם להרתיע אותנו מלהמשיך ולעסוק בנושאים האלה. צר לי לאכזב אותם. נמשיך לעשות כמיטב יכולתנו כדי לתת ביטוי לקול השפוי במדינה הזאת".

"ארץ נהדרת" נתפסת כתוכנית שמאלנית. יש בכך מידה רבה של צדק, וגם היגיון. ראשית, השלטון הוא ימני, ולכן מן הסתם הסאטירה האופוזיציונית תהיה שמאלנית. שנית, התקשורת ממילא נתפסת כשמאלנית (גם בזה יש מידה רבה של צדק), ו"ארץ נהדרת", גם כפלג הליצני של הרשות הרביעית, לא שונה בכך. שלישית, בחינה של התכנים הסאטיריים (ההולכים ומדלדלים) של "ארץ נהדרת" מוכיחה את אמיתות הטענה. ואפשר לשאול, לסיכום כל אלה, האם יש כאן בכלל שמאל ראוי לשמו, שראוי גם לסאטירה נגדו? האם סאטירה שמאלנית, בנסיבות אלה, אינה כורח המציאות?

שגב צודק כמובן באומרו שהאקשי וחבריו לא מזדהים עם הסאטירה של "ארץ נהדרת" (ב"ארץ נהדרת" היה עונים לו על אמירה כזו ב"דההה"). הוא גם צודק בכוונתו לשמור על הקו המנחה את תוכניתו, ולא לסטות ממנו בגלל איומים ופעולות בריוניות.אבל החלק המעניין בתגובתו של שגב נמצא בסופה. שגב מכנה את "ארץ נהדרת" נציגת "הקול השפוי במדינה". מתוך התוכן הסאטירי של "ארץ נהדרת" – התעמרות אלי ישי בעובדים הזרים, המהלכים הלאומניים של ליברמן, ההתנהלות הרופסת של נתניהו -  אני למד שב"קול שפוי" מכוון שגב לכל מה ששמאלה מהליכוד. בכך מאשרר בעצם שגב את היות "ארץ נהדרת" תוכנית סאטירה שמאלנית.אין בכך פסול. אם "לאטמה" מציגה סאטירה ימנית, מדוע ש"ארץ נהדרת" לא תציג סאטירה שמאלנית? וכפי שכבר אמרתי, סאטירה שמאלנית היא תוצר מתקבל על הדעת של המציאות הישראלית, בין שלטון ימני לריק שמאלני.הבעיה היא שכל הדיון מציג חזות שווא, כאילו "ארץ נהדרת" היא אכן תוכנית סאטירה שמאלנית. ולמרבה הצער, העונות האחרונות מוכיחות ש"ארץ נהדרת" היא פחות ופחות תוכנית סאטירה, ויותר ויותר תוכנית בידור. מינון הדאחקות – חלקן מוצלחות יותר, חלקן פחות – עולה בהרבה על מינון הסאטירה.

אל תטעו באישים הפוליטים בהם עוסקים חלק מהמערכונים. ב"שלום פאקינג שמחון", לדוגמה, אין שום סאטירה – יש דאחקה (לא מוצלחת). גם לא בבדיחות על הרגלי האכילה של פואד. ביחסים בין רוחייל ליוקנת יש עוד פחות מזה. מערכונים כמו אלי ישי וילדי העובדים הזרים הפכו לעלה התאנה הסאטירי של "ארץ נהדרת", שמכסה על גוף הומוריסטי עתיר שומן בדיחות והלצות (חלקן, אגב, נוגעות בסאטירה חברתית – כמו נערת הבת מצווה קשת ליבליך). אם זה "מיטב יכולתה" של "ארץ נהדרת" בנושאים אלה, כדברי שגב, הרי שמיטב יכולתה הוא מעט מאוד.

*#