שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

טל ברמן יותר תרבותי מסופר

כך טוענת רשת בעתירה לבג"ץ נגד הרשות השנייה. הזכיינית דורשת להורות לרשות לא להענישה על שלא עמדה במכסות לשידורי איכות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף כרמל, גלריה, הארץ

זכיינית ערוץ 2 רשת הגישה עתירה לבג"ץ נגד הרשות השנייה. רשת מבקשת מהשופטים להורות לרשות להימנע מנקיטת כל סנקציה נגדה בגין אי-עמידתה לכאורה בחובותיה לשידורי איכות (סוגה עלית) ב-2006. לטענת רשת, דו"ח הרשות ל-2006, שחשף הפרות תוכן מהותיות מצד כל זכייניות הערוצים המסחריים, התבסס על טיוטת כללים מ-2004, שהרשות הודיעה במכרז החדש לערוץ 2 על כוונתה לתת להם תוקף אבל בפועל מעולם לא עשתה כן. על פי העתירה, כללי התוכניות התקפים נוקשים הרבה פחות ומאפשרים לזכייניות חופש פעולה רחב יותר, ורשת פעלה על פיהם כדין.

"ב-2006 עמדה רשת בהתחיבויותיה", נכתב בעתירה שהוגשה באמצעות עורכי הדין עזגד שטרן, חגי דורון, אמיר ויצנבליט וכן הדס פלד, היועצת המשפטית של רשת. "החוסר בסך כ-19 מיליון שקל בהפקת תוכניות מסוגה עלית שבו נוקבת הרשות בדו"ח אינו חוסר בפועל בהוצאה של כספים, אלא באי-הכרה בדיעבד של הרשות בסכומים שהוצאו בפועל על ידי רשת ובתוכניות ששודרו". כך, למשל, מלינה רשת על כך שהסדרה "משפחה חורגת", שבה הושקעו כ-2 מיליון שקל והופקה על ידי חברה חיצונית, לא הוכרה כסוגה עלית מכיוון שהזכיינית הפיקה בעצמה פתיח לסדרה בעלות של 2% מההשקעה הכוללת (הזכייניות מחויבות להוציא להפקה חיצונית 65% מכלל תוכניות האיכות).

"על פי טיוטת הכללים, אשר כאמור כלל אינה בתוקף", נכתב בעתירה, "די שבהפקה חיצונית ייכלל מרכיב אחד מטעמה של רשת כדי שכל ההפקה כולה לא תיחשב כחיצונית וקנויה. זאת לעומת ההגדרה המידתית המצויה בכללי התוכניות התקפים, אשר על פיה לא תוכר כהפקה קנויה הפקה שבה 'רוב העובדים ורוב הציוד היו של בעל הזיכיון'".

רשת מבקשת מבית המשפט לחייב את הרשות להכיר בעודפי הוצאה על סוגה עלית שביצעה ב-2005 - שנת המכרז שבה הזכייניות התאמצו במיוחד להרשים את הרשות - כהוצאה שנעשתה ב-2006. עוד תובעת הזכיינית שבית המשפט יורה לרשות להגמיש את כללי הסיווג הנוקשים שלה לגבי הז'אנרים השונים של תוכניות איכות, ובכלל זה להכיר בתוכניות ריאליטי מסוימות כסוגה עלית. "השידור הטלוויזיוני הוא מטבעו וטיבו דינמי, מודרני ומגוון", נכתב בעתירה, "טלוויזיה איכותית מחייבת את העומדים בראשה להיות קשובים לשינויי העתים, למאוויי הצופים ולמגמות היוצרים. ללא פריצת גבולות ומסגרות קיימות, היה השידור הטלוויזיוני בישראל קופא על שמריו, כשם שהיה, בשחור לבן, בערוץ ציבורי יחיד".

בעתירה נוקבת רשת בכמה דוגמאות לתוכניות שהרשות סירבה להכיר בהן כסוגה עלית בניגוד לעמדת הזכיינית. אחת מהן היא תוכנית האקטואליה הלילית הנינוחה "אחרי הכל" שהנחה טל ברמן, שלטענת רשת היתה ראויה לסיווג של "מגזין תרבות".

"אכן, מה קל הוא להושיב מנחה על כורסה באולפן חשוך, כשבכורסה מולו יושב סופר, אמן או 'איש תרבות' אחר, ומלהג על ענייניו במשך מחצית השעה", נכתב בעתירה, "או אז, אין כל ספק שהרשות היתה מוחאת כפיים ואומרת כי הנה לפנינו 'מגזין תרבות'. הצופה, לעומת זאת, היה מצביע באצבעותיו המונחות על השלט ולא סופג לא תרבות ולא אמנות. זהו אופיו, אם כן, של 'ערוץ מסחרי': הרצון להגשים את תנאי הדין והרגולציה, תוך השגת, רחמנא ליצלן, אחוזי צפייה כך שהתכנים באמת ובפועל יועברו לציבור".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ