אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האשה שאתו: למה נשים בטלוויזיה כל כך שנואות?

לצד סדרות שמעצימות נשים עדיין נראה שיש יותר מדי גיבורות שנואות בטלוויזיה. כרמלה סופרנו, ריטה בנט, לורי גריימס, בטי ומייגן דרייפר וכמובן סקיילר וויט כבר הפכו למושא הלעג של המבקרים והצופים. מישהו אמר מיזוגניה?

תגובות

בטי דרייפר מ"מד מן" זכתה באתרי הטלוויזיה וברשתות החברתיות לתארים "אנוכית", מעצבנת" ו"מעוררת חוסר סימפטיה" וריטה בנט מ"דקסטר" הוכתרה כ"מציקה", "מעיקה" ו"רק יוצרת בעיות עבור דקסטר". לורי גריימס מה"מתים המהלכים" מככבת בטאמבלר "להרוג את לורי גריימס", ובמאות ממים שעושים צחוק מהרגישות המוגזמת לכאורה של דמותה ומהיותה אם לא קשובה (או כפי שמכריז אחד הממים: "לורי גריימס: הופכת את האפוקליפסה הזומבית להרבה יותר גרועה ממה שהיא חייבת להיות"). גם סקיילר מ"שובר שורות" הצטרפה לטרנד וזכתה להשמצות בכל פינה אפשרית ברשת. היא תוארה לא פעם כ"כלבה", "הדמות השנואה ביותר בסדרה", והיא עומדת במרכזה של קבוצת הפייסבוק "גם אני שונא את סקיילר וויט" שכל מטרתה היא לתאר מדוע סקיילר ווייט היא אדם נורא, ולהתעקש שיש קשר בין האנוכיות של סקיילר ובין התזמון של המחזור החודשי שלה.

לורי גריימס, אם השנה: תגובות קיצוניות למתרחש בסדרות המצליחות הן לא דבר חדש (ובשתי מילים: "החתונה האדומה"). במהלך העשור האחרון הטלוויזיה מוצפת בסדרות בעלות מורכבות עלילתית יוצאת דופן שנפרשות על פני מספר עונות ומאפשרות ליוצרים להעניק לדמויות נפח רב ככל האפשר. הצופים מצידם, מגיבים בהתאם ומתחברים לדמויות יותר מאי פעם. שנאה עזה כל כך לדמות טלוויזיונית נובעת בדרך כלל מבגידה מפתיעה שגורמת לצופים לחוש שנעשה חוסר צדק משווע לגיבורי הסדרה (גם כאן "משחקי הכס" מובילה עם הסצינה בה ג'ופרי הפר את הבטחתו לנד סטארק והפך מאז לאחת הדמויות הכי שנואות בטלוויזיה). העובדה שבנות הזוג הטלוויזיונית לא ממש עשו שום דבר שיצדיק שנאה כזו הופכת את הפגנות השנאה כלפיהן למבלבלות והופכות אותן לנושא ראוי להתייחסות. יותר מכך, בעוד הנשים זוכות לבוז מכל עבר, הבעלים הבוגדניים, האלימים, המניפולטיביים, ולעיתים אפילו הרצחניים שלהן, ממשיכים לקבל מהצופים חיבוק חם.

גברים מהסרטים, נשים מהמציאות עוד לפני שאלת הסקסיזם המתבקשת, ההשערה הראשונה היא שהשנאה לנשים טמונה במידה רבה בפער במידת הריאליזם שמוענק לדמותן ביחס לבעליהן. גיבורי הסדרות הפכו ליותר ויותר ריאליסטיים ובעלי נפח מציאותי ככל האפשר, אך קשה לומר שיש הרבה צופים שמכירים בחיים האמיתיים יצרן קריסטל מת' כמו וולטר וויט, מאפיונר כמו טוני סופרנו, רוצח סדרתי כמו דקסטר מורגן או גבר עם יכולת ללהטט בין רומן אחד למשנהו כמו דון דרייפר. למרות המורכבות והעומק של הגיבורים הללו, לכל אחד מהם יש צד באישיותו שהופך אותו לדמות כמעט פנטסטית. הנשים לעומתם, מעוצבות בצורה ריאליסטית לחלוטין עם תכונות שגרתיות וכמעט משעממות, וכך מחזירות את הצופים למציאות. כשהן מנדנדות לבעל שיפסיק לבגוד, לסחור בסמים או לרצוח הן בעצם מנדנדות לצופים, וכשהן מנסות להכשיל את חייו הסודיים של הבעל הן בעצם מחבלות ברובד האקספיסטי של חווית הצפייה.

ובכל זאת, חייבים להודות שכל הסיפור מריח מסקסיזם, ולא רק בזירת התגובות. את הסדרות הללו יצרו גברים, ולמרות שיש גם תסריטאיות בנבחרת, הקו המנחה שהן צריכות לעקוב אחריו מוכתב על ידי השואו-ראנרים, שברבים מהמקרים אכן מעצבים את דמויות הנשים כמעצבנות. לרוב, בנות הזוג נמצאות שם רק כדי לחטט, להתעמת עם הבעל ולנסות לגלות פרטים על חייו הסודיים, והצופים נושמים לרווחה כשבן הזוג מצליח לצאת מקורי העכביש שנטוו סביבו בשקר נוסף שמשקיט לזמן מה את האישה הנאיבית, שכלל אינה מודעת למתרחש בחייה. "תודה לאל שדברה בחיים", אומרת ריטה לדקסטר. "להתאהב ברוצח סדרתי? היא בטח במצב נורא".

ריטה נאיבית ב"דקסטר": השנאה לנשות הגיבורים הטלוויזיוניים נחשפה באופן העוצמתי ביותר ב"סופרנוס", ובמרכזה טוני סופרנו, האנטי-גיבור הכריזמטי שסלל את הדרך לדקסטר, וולט ודון. המאפיונר האיטלקי-אמריקאי הוצג כגבר ברוטלי, גזען, אלים וחם מזג, שרצח אנשים למחייתו, ובהתבסס על מערכת היחסים של הצופים עם הטלוויזיה עד אז, אף אחד לא היה אמור לאהוב את טוני. למרות הכל, העובדה שטוני לא היה קריקטורה של ראש מאפיה אלא אדם חזק ומתוסבך שניסה לאזן בין חיי המשפחה לקריירה התובענית, הפכה אותו למרתק. גברים ונשים כאחד נמשכו לכריזמה שלו והגבר האלים, השמן והמקריח אף הוכתר לא פעם כסמל הסקס של המילניום.

בזמן שטוני הפך לנערץ על ידי הצופים, אשתו כרמלה נתפסה כצבועה ורודפת בצע. הצופים לא הסכימו לקבל את האמביוולנטיות שהיא חשה ביחס לחייה עם טוני ולסכנה שעומדת בפני משפחתה, ושפטו אותה על כך שתמיד ידעה בדיוק מהיכן הכסף והתכשיטים מגיעים ושינתה את דעתה בכל פעם שקיבלה קופסה עטופה בסרט. בסקר שנערך ב"ניו יורק פוסט" על איך אפשר לשפר את "הסופרנוס", ההצעה הפופולארית ביותר של הגולשים היתה "להרוג את כרמלה כי היא מנדנדת יותר מדי".

כרמלה מתעמתת עם טוני:הנוסחה לפיה הבעל יוצר את הקשר הראשוני עם הצופים ולאשתו לא נותר מקום אחר חוץ מלהוות מכשול עבורו ממשיכה לשמש את יוצרי הסדרות עד היום. מתיו ויינר, ששימש כתסריטאי ומפיק ב"הסופרנוס" יצר דינמיקה זהה גם ב"מד מן". לצופים לא לקח הרבה זמן להתעלם מיופיה המהפנט של בטי דרייפר הקרירה, להאשים אותה בנרקסיזם, רכשונות וקנאות, ולכנות אותה "ב'יצי בטי" ובהמשך גם "פאט בטי". כשמייגן החייכנית תפסה את מקומה לצד דון הגיעו גלי השנאה גם אליה. מייגן תוארה בקרב בלוגרים רבים כאישה מניפולטיבית ששכבה את דרכה למעמדה כקופירייטירית ולחייו של דון, והופעת ה"זו ביזו" המפורסמת שלה נתפסה בעיני רבים כאקסהיביציוניסטית ומביכה. ביטויי השנאה הגיעו גם לאזניה של ג'סיקה פארה המגלמת את דמותה של מייגן. בראיון שערכה עם מגזין "אל" בפברואר האחרון הכוכבת הכריזה שהיא ממש לא מבינה מהיכן זה מגיע. "איך אפשר שלא לאהוב את מייגן", אמרה, "אני אוהבת אותה... לכל אחד יש את הדעה שלו ויש אנשים שלא אוהבים שחקניות מסויימות בלי שום סיבה, אבל אני חושבת שמייגן היא פשוט נהדרת, ספונטנית ואמיתית".

מביכה או חושנית? מייגן דרייפר שרה את הזובי זו:  

התופעה המשיכה להרים את ראשה גם ב"שובר שורות" שעומדת לשוב למסך עם החצי השני של העונה האחרונה. הרבה השתנה בחייו של וולטר וויט שהפך ממורה מופנם לכימיה וחולה בסרטן ריאות סופני ליצרן וסוחר סמים ורוצח יהיר ומניפולטיבי. אבל, הקשר הראשוני של הצופים עם וולט לא התמוסס גם כאשר הוא הניח לחברתו של השותף שלו להיחנק למוות, הרעיל ילד קטן, רצח את כל מי שעמד בדרכו מבלי למצמץ וכמעט וכפה את עצמו על אשתו, שגם הפעם, הפכה לדמות השנאה של הסדרה."למה את חייבת להיות כזו כלבה?" מהרגע שסקיילר החלה לחשוד בוולט ודרך החלטתה לגרש אותו מהבית כדי "להגן על המשפחה הזו מהגבר שמגן על המשפחה הזו", דמותה זכתה לתיעוב המוני ברשת. בדומה לטוני, שסיפק לצופים את הלגיטימציה לשנוא את כרמלה ב"סופרנוס" גם הפעם הקהל קיבל את האישור לבוז ל"סקיילר" דרך דמות אחרת. "למה את חייבת להיות כזו כלבה?", שאל אותה בנה ואגב כף טבע את התואר השגור ביותר לתיאור דמותה. בדומה לכרמלה, גם סקיילר שינתה את דעתה ושיתפה פעולה עם חייו של וולט, ולמרות שעשתה זאת רק כדי להגן על ילדיה, בעיניי הצופים היא אשמה במתרחש אפילו יותר מבעלה.

יוצר הסדרה וינס גיליגן אמנם מכריז בכל הזדמנות שהוא אף פעם לא עושה חיפוש ברשת על הסדרה, אבל בראיון מיוחד ל"עכבר העיר" הוא הודה כי הוא מודע לשנאה העזה כלפי סקיילר. "זו תופעה פסיכולוגית מאוד מבלבלת בעיניי, ואני בעצמי לא מצליח להבין אותה", אומר גיליגן. "וולט, שלכאורה דואג למשפחתו, לא מוכיח שהוא באמת אוהב אותם, וסקיילר לעומתו עושה הכל כדי למנוע ממנו לסכן את הילדים, אבל היא לא חזקה מספיק כדי לעצור אותו ולא מסוגלת ללכת למשטרה. אפשר לומר שאלה הכישלונות שלה, אבל בעיניי, החולשות שלה לא הופכות אותה לאדם רע. יכול להיות שיש בזה אלמנט סקסיסטי וזה מאוד מייאש בעיניי כי אני אוהב את סקיילר".

וולט דורש מסקיילר שתפסיק לנדנד:את שאלת הסקסיזם ניתן לבחון דרך סדרות שבהן האישה היא זו שמנהלת חיים עם סטנדרטים מוסריים אמורפיים במקרה הטוב. העובדה שכמעט ואין סדרות כאלה היא כבר תשובה בפני עצמה. הסדרה הבולטת ביותר שקרובה לנוסחה הזו היא הדרמה הקומית "האחות ג'קי" שבה הדמות הראשית בוגדת בבעלה עם הרוקח בבית החולים כדי לקבל גישה לסמים, וההתמכרות שלה מעמידה את בני משפחתה בסכנה. ובכל זאת, במקרה הזה, כמעט בלתי אפשרי למצוא פורום, קבוצת פייסבוק או אפילו ציוץ בטוויטר שמאשים את הבעל על כך שהוא זועם על אשתו ונלחם איתה על משמורת על הילדות.

תופעת השנאה לבנות הזוג אל מול ההערצה של האנטי-גיבורים הטלוויזיונים המודרנים מעידה שהטלוויזיה של היום מוצאת את עצמה במקום שכולו סתירות. התסריטאים מנסים להפוך את הדרמות ליותר ויותר ריאליסטיות ולספק חוויית צפייה קרובה למציאות ככל אפשר, אך באותה העת מעניקים לגברים נפח מעורר הזדהות הרבה יותר מאשר לנשים. הצופים מצידם, מוכנים לבלות עם טוני סופרנו, וולטר וויט או דון דרייפר במרתונים של שעות על גבי שעות ולנתח כל מהלך שהם עושים בזכוכית מגדלת והנשים נותרות במעמד של ניצבות שכל תפקידן מתמצה בלהאיר את דמותו המורכבת של הבעל.

כתבות שאולי פספסתם

*#