שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

החורף אכן הגיע: סיכום העונה השלישית של "משחקי הכס"

שיסוף גרונות, כריתת איברים, ערים כבושות וחתונה אדומה אחת: "משחקי הכס" סוגרת את העונה האלימה ביותר בתולדותיה אחרי שלמדה דבר או שניים מטעויות העבר. עידו ישעיהו מתרשם, מתרעם ומסכם

עידו ישעיהו, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידו ישעיהו, עכבר העיר

מה היה לנו בעונה השלישית של "משחקי הכס"? ג'יימי לניסטר איבד את יד ימינו, דאינריז טארגריאן העלתה את אסטפור באש ושחררה אלפי עבדים, משמר הלילה טבח בקאסטר ובמפקדם העורב השחור, סאנסה וטיריון נישאו בכפייה, הפראיים עברו את החומה, ג'ון סנו התאהב ובגד, סם גילה שזכוכית דרקון מצליחה לקטול מהלכים לבנים, ת'יאון גרייג'וי עונה ואנחנו איתו. ואה, כן - רוב, טאליסה וקטלין סטארק פאקינג נטבחו יחד עם חלק גדול מצבא הצפון, מה ששינה את מאזן הכוחות שהכרנו עד כה בסדרה. הסצינה מהפכת הקרביים ומצלקת הנפש הזו תיזכר לא רק כרגע המהמם ביותר בעונה השלישית, אלא בסדרה כולה, בטלוויזיה בשנת 2013, ותימנה שוב ושוב בסיכומי העשור בעוד מספר שנים.

» "משחקי הכס": פתיחה טובה לעונה הכי מבטיחה» הכירו את "המלכה הלבנה", היורשת של "משחקי הכס"

החתונה האדומה, שמלכתחילה הניעה את יוצרי הסדרה ליצור עיבוד טלוויזיוני לספרים, בולטת ביחס לכל דבר אחר בעונה, אבל היו גורמים נוספים שהפכו את העונה הזו לבולטת במיוחד ביחס לקודמותיה. הגם שאיפשהו במהלך העונה המומנטום קצת אבד, בכל זאת מדובר ברצף פרקים שלמד רבות מתחלואי שתי העונות הקודמות, בראשן ההתמקדות הבלתי כלה באנשים שהולכים והולכים והולכים. האם מקורם של המהלכים הלבנים טמון גם הוא באנשים רגילים שהלכו עד שהשתעממו למוות?

כך זה נראה. מאחורי הקלעים של העונה השלישית:

זה לא שהפסיקו ללכת, אבל היו שני גורמים משמעותיים שיצקו עניין גם בשיטוטים האלה, או לפחות בחלקם: האלמנטים הרגשיים תפסו נפח גדול בהרבה מאשר בעבר. קל היה הרבה יותר היה להזדהות עם מהלכיהם של רוב וקטלין אחרי שקיבלו דיווחים על נפילתה של ווינטרפל ומותם של בראן וריקון. אצל דאינריז, אחרי שכמעט כל מה שראינו בחזיתה בעונות הקודמות היה חדוות כיבוש ואובססיה לדרקונים, בעונה הזו קשה היה שלא להעריך את מטרותיה לשחרור העבדים בכל אשר תפנה. במקביל המאורעות שעברו על ג'יימי אמנם היו משמעותיים וייסורי נפשו וגופו היו מרתקים, אבל המרגש מכל היה הקשר החברי החזק שנרקם בינו לבין בריאן - אישה שבעבר בז לה וכעת הוא מעריך מספיק כדי לחזור להציל אותה מטלפי הדוב, פשוטו כמשמעו. הרחק בצפון היה חיבור נוסף, במקרה הזה רומנטי, בין ג'ון סנו לאיגריט הפראית, וזה היה מענג ורב שנינויות. שני הצמדים האלה סיפקו הרבה עדינות בעולם שחסר מאוד את התכונה הזו.

במקביל קשה היה להתעלם מכוח חדש שעלה והתבסס: אל האור. זה התחיל כבר בעונה הקודמת עם הנביאה האדומה מליסנדרה, אבל השנה הוא היה בכל מקום וביתר שאת. מליסנדרה כמעט העלתה את גנדרי לקורבן בשבילו, הכהן המירי נעזר בו כדי להשיב לתחייה את בריק דונדאריון פעם אחר פעם (זה היה לגמרי מגניב, אגב), ומתברר שאפילו ואריז המסכן עבר בילדותו עינויים בעודו משותק ואיבד את החבילה שלו למכשף שהיה זקוק לו לשם פולחן. יחד עם העלוקה שמליסנדרה הניחה על הכלי של גנדרי, עולה שיש לנו כאן סיפור עם אל חולני הנהנה מסבל שמוסב לאיברי מין גבריים (או אולי משרתיו הם הבעיה). אי אפשר שלא לתהות: האם גם המענה של תיאון הוא חסיד של אל האור, או שמא הוא סתם סאדיסט חולה בראש? כי הקווים המקבילים בין ת'יאון לוואריז מעוררים חשד. ואם ואריז הצליח לקום מהאשפתות, לצמוח עד למועצה הקטנה של המלך ולצבור מספיק כוח והשפעה כדי לייבא אליו בארגז את אותו מכשף מתעלל - האם גם ת'יאון יוכל לברוח ולהתגבר?

היי בנות, לת'יאון יש מתנה מיוחדת עבורכן:

לא כל הסיפורים היו חזקים באותה מידה. אריה הפכה חיוורת באופן משמעותי. מהילדה הלוחמנית שהייתה היא הפכה להיות מעין מתבגרת בדיכאון. הגיוני לאור כל מה שעבר ועובר עליה, אבל לא מאוד מעניין לצפייה. זה השתנה כמובן בפרק האחרון כאשר רצחה את הפסיכו שהתהדר בהתעללות בגופת אחיה, כך שיש לקוות שזהו סימן טוב לבאות. גם שני אחיה, בראן וריקון, היו משמימים למדי. הסיפור שלהם דווקא התחיל סוף סוף להיות מעניין כאשר הצטרפו אליהם האחים מירה וג'וג'ן בתחילת העונה, אבל החבורה הזו המשיכה לשוטט ולשוטט עוד ועוד. תודה לאל שהגיעו סוף סוף לחומה בסוף העונה, אם כי בוודאי בעונה הבאה נראה אותם ממשיכים ומשוטטים בצפון המושלג עד בלי די.

יחד עם זאת, גם הסיפורים הפחות חזקים הצליחו לא לפגום מהותית ביצירה, כי איכשהו בעונה הזו הזרימה היתה טובה יותר. המעבר בין סצינה אחת למשנתה נעשה לרוב באופן קולח ומתבקש. אם בראן דיבר על אחיו הממזר ג'ון, הסצינה הבאה עברה אליו. אם ג'ופרי תהה מה הן השמועות האלה לגבי דרקונים במזרח, הסצינה הבאה עברה לדאינריז, וכהנה וכהנה. בנוסף, פעמים רבות היוצרים הצליחו לקשור מספר רעיונות לכדי מוטיב אחד. אם זה מבחינה עלילתית - למשל, בראן וריקון כמעט נפגשים עם ג'ון בדיוק בזמן שאריה כמעט נפגשת עם רוב וקטלין - ואם זה מבחינה סמלית, שלרוב מסתמכת על שם הפרק. "הלהבה נישקה אותם", לדוגמה, חלה גם על שיערה האדמוני של איגריט, גם על הבהייה בלהבות כפי שדורש אל האור וגם על פניו הצלוקות של סנדור קלגיין הכלב. "מיסא" - כלומר אמא - מפרק סיום העונה, חלה על דאינריז כמובן, אבל גם על סרסיי שמצהירה שילדיה הם שמנעו ממנה לא לטרוף את נפשה, ומכאן באופן כללי על יחסי הורים וילדים כמו טיריון וטיווין. במילים אחרות, למרות שגם העונה הזו הציגה את אותו פורמט של שברירי סיפורים ועשרות דמויות, הפעם הוא היה הרבה יותר הדוק והרבה פחות מייגע, אם בכלל.

קאליסי, משחררת העבדים:

אבל כאמור, הדבר שהכי ייזכר מהעונה הזו (ובצדק) הוא "החתונה האדומה". שיסוף רחמה ההריוני של טאליסה, קטילתו של רוב בסכין וחיתוך גרונה של אמו (אחרי שהיא עצמה עשתה זאת לאחרת, נאמנה לאיומה), ואף הריגתו של סער, זאב הבלהות. הפרוטרוט שבו ראינו את כל זה מהווה חלק ניכר מהטלטלה, לצד כמובן מניין הגופות של הצד "הטוב", אבל אחרי שהעשן שוקע אין מנוס מלהכיר בנבזות של האקט הזה. לא מצד הלאניסטרים, אלא מצד ג'ורג' ר.ר. מרטין, יוצר הספרים. כאילו לא הספיקה הוצאתו להורג של נד סטארק לפני עונותיים, בבת אחת הפכה משפחת סטארק לזן נכחד. החזית הצפונית במלחמה על הכס הושמדה, הרעים ניצחו, שלום וביי. קשה להתמודד כך עם סדרת טלוויזיה ששוב ושוב מרפה את ידינו ומעכירה את נפשנו, העונה הבאה תצטרך לפצות אותנו בגדול כדי להפיג את התחושה הזו.

מעריצים מגיבים ל"חתונה האדומה":

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ