אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משפחות" מפרקת את כל מה שאנחנו מאמינים בו

האחים הימן מביאים לטלוויזיה משפחה שלא ראיתם כבר מזמן - מקולקלת, אבל כזאת שאף אחד לא מנסה לתקן

תגובות

משפחה וטלוויזיה תמיד הלכו יחד. כשקולנוע עוד היה הדבר הזה שהולכים לראות באולם גדול עם דייט או עם חברים – הטלוויזיה נשארה תקועה באמצע הסלון, מאחדת את המשפחה סביב מריבות משותפות על השלט. כשדור חדש של צרכני טלוויזיה גדל, היא עברה לחדרי הילדים, מאפשרת לכולם להתלונן על איך שכל אחד נעול בחדר שלו וכבר אין זמן איכות משפחתי. את הדור הזה הטלוויזיה כבר גידלה באמת, כמו בייביסיטר, או יותר מדויק – סימילאק של הורים. בשנים האחרונות, כשכולם רואים באייפד טלוויזיה וקולנוע ונטפליקס ויוטיובים ופורנו, ההבחנה הזו בין טלוויזיה לקולנוע הפכה לקצת פחות רלוונטית. ועדיין, נראה שהסיפור הטלוויזיוני המובהק הוא סיפור של משפחה, לכל המשפחה, כשהרומנטיקה הגדולה נשארה הסיפור המובהק של הוליווד. כמו בקשר דם, גם הסלון השאיר חותם ב־DNA של הטלוויזיה, והטלוויזיה, מצדה, שינתה את האופן שבו אנחנו בונים סלון (או כמו שג'ואי מ"חברים" שאל בחור שהודיע לו שאין לו טלוויזיה: "אז לאן כל שאר הרהיטים בבית שלך מכוונים?")."משפחות" - סדרת הדוקו של האחים הימן, תומר וברק, שעולה הערב - היא, על פניו, עונת הספיישל המשפחתי של "מחוברים". גם כאן יש תיעוד קרוב ואינטימי של חמש דמויות מרכזיות, רק שבמקום העיסוק המרוכז בהיתכנות של זוגיות ובמימוש עצמי, הדגש הוא על הסביבה המשפחתית, קשר הדם ושקר הדם. כל פרק של "משפחות" מפרק את מה שמקובל להאמין שהוא הדבר הכי חזק, אמין, בלתי הפיך ולא ניתן לתחרות בתרבות שלנו – העובדה שההורים שלך הם ההורים שלך. סער מעוז, בן למשפחה דתית, ירד מהארץ, יצא מהארון וגילה שהוא נשא HIV; יואב זהבי־לונדון, הבן הסודי של ירון לונדון, יוצא לאט לאט לאור; יונתן אגסי, שחקן פורנו משגשג, מפרנס את אמא שלו ומסתכסך עם האחים שלו; דינה לנקרי, בת 72, מתמודדת עם הילדים שלא מאמינים לסיפור שלה על אבא שלהם; ואורן לוי, הכובש מכולם, מתמודד עם פתיל קצר ותסמונת אספרגר שמשבשים את היחסים שלו עם הוריו המאמצים באורח הרסני.לא מנסה לחנך אף אחד. הפרומו ל"משפחות":אנחנו רואים המון משפחות בטלוויזיה. אנחנו רואים משפחות מצחיקות במיליארד סיטקומים שבהן אנשים מציקים אחד לשני, אבל בעצם אוהבים אחד את השני בלי סוף; אנחנו רואים משפחות סבוכות במיליארד דרמות משפחתיות שבהן התככים אינסופיים, אבל הקשר המשפחתי תמיד מנצח; אנחנו רואים משפחות דפוקות בתוכניות ריאליטי שמנסות לתקן אותן. "משפחות" לא עושה שום דבר כזה. מצד אחד, היא לא מראה לנו משפחות "כמונו" – גנריות כאלה של אמצע, שמתבססות על דברים ש"כל אחד יכול להתחבר אליהם" (התכסחויות קלות בין אחים, הורה אחד יותר קשוח מהשני, ילדים שמנסים לצאת לדרך עצמאית וכאלה). מצד שני, היא לא מתרפקת על הקושי והמצוקה, לא מתפלשת בדמעות, ובעיקר – לא מנסה לחנך אף אחד, לתקן אף אחד, לעשות סדר בדברים."משפחות" קורעת את הנשמה, וגם את המיסוך הזה שהתרגלנו לראות דרכו את המוסד החברתי הזה. היא לא מביאה משפחות מיינסטרים שנוכל לצחוק איתן, וגם לא משפחות מצוקה כדי שנבכה איתן ונתקן אותן. יש בה חמישה סיפורים מורכבים, עם אהבה גדולה ושנאה גדולה, עם קושי בלתי נסבל שהוא גם מקור לאושר ולחום מנחם. הסאבטקסט הנדיר שלה אומר שכל המשפחות אכן שונות – אבל זה לא אומר שהן זקוקות לסופר נני."משפחות", ימי שני עד רביעי ב-22:00 (החל מה-11.3), ערוץ 8

כתבות שאולי פספסתם

*#