אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך העירום הגברי הפרונטלי הפך לסטנדרט?

"ספרטקוס", "משחקי הכס", "דם אמיתי" וכמובן "אימפריית הפשע" שברו בעונותיהן האחרונות את הטאבו האחרון שנותר בטלוויזיה: איבר המין הגברי. האם מדובר בבשורה? ומה מנע ממנו להישבר עד היום?

תגובות

סקר של ארגון Parents Television Council, גוף שאין לו סמכות ממשית אך מקפיד למחות על תוכן לא הולם שמשודר בטלוויזיה האמריקאית, שפורסם באחרונה קבע כי ב-2012 חל גידול של 470% בסצנות העירום הפרונטלי. הנתונים לא מפתיעים לאור העובדה שפריחת שידורי כבלי הפרימיום בעשור האחרון הביאה למסכים שפע של ציצים, ישבנים וסצנות מין שלא היו מביישות את porntube. כבר קשה לצלוח ערב שידורים מבלי להיתקל בפטמה סוררת או ישבן חשוף - אבל חוק אחד נשמר בקפדנות: הבולבולים נותרו בחדרי העריכה. כלומר, עד עכשיו.

ספרטקוס, שעונתה השלישית עלתה בסוף השבוע ב-YES OH הציגה לאורך שתי עונותיה האחרונות נהרות של דם, אלימות גורטסקית וגברים חטובים שלא מתביישים במה שיש להם. והם לא לבד, ב"משחקי הכס" איבר המין הזכרי כמעט נרקם על דגלי המשפחות, ב"דם אמיתי" מברכים כל יום על אלכסנדר סקארגארד (שנוהג לספר בראיונות כי הוא מוותר על הגרב השגרתית בזמן צילומי עירום), ב"בורג'ס" האפיפיור משתובב בחדרי חדרים, צופים אדוקים ב"חסרי בושה" למדו להכיר את הפרופורציות של קווין ואפילו דקסטר, הרוצח הא-מיני עם הסדרה הארוכה בהיסטוריה, פירגן לנו סצנת מין עם הקורבן התורן. הגדילה לעשות "אימפריית הפשע", אולי הסדרה האמיצה ביותר על המסך כרגע, שנתנה לנו זמן מסך ארוך במיוחד עם האיבר מעורר ההתפעלות של ג'יפ רוזטי בסצנה רווית דם. או כמו שהעדיף להגדיר זאת אחד ממבקרי הטלוויזיה "תודה לאל שצילמו אותו בהליכה איטית, כי אם הוא היה צריך לרוץ, הוא היה צריך להשתמש בידיים". אפילו תוכניות אלגנטיות יותר מתחילות לגלות סובלנות גדולה יותר לעירום גברי. "מד מן" אפשרה הצצה לישבן המחוטב של רוג'ר סטרלינג על ל.ס.ד וליאם ניסן, גבר בן ה-60 פלוס, התפשט לחלוטין בתוכנית האירוח של אלן דג'נרס. התירוץ השבועי לילד: גיוס כספים לוועד למלחמה בסרטן השד. שמענו. מוסר כפול. הסצנה פורצת הדרך ב"אימפריית הפשע": "אנחנו מודעים לעבודה שיש לנו מוסר כפול", הסבירו בכתבה ב"לוס אנגלס טיימס", "אנחנו רואים שדיים והרבה תחת, אבל צילומי פין הם נדירים. אנחנו רגילים לערוך אובייקטיפיקציה של נשים כבר עשרות שנים מבלי להתעכב על ההשפעות של התופעה, אבל גברים הופכים לאובייקט רק בימים אלו". את מיעוט הופעת הבולבולים על המסך הקטן תולים החוקרים בעיקר בחרדת הביצוע של השחקנים והיוצרים. "רוב השחקנים הגברים לא מוכנים להראות מה שיש להם", ציין ריאן מורי, סופר העוסק בספרות אירוטית למבוגרים, "הם עלולים לפחד שמה שיש להם בין הרגליים לא מגיע לרמה של מה שהצופים רגילים אליו, במיוחד עם הנגישות הגבוהה שיש כיום לסרטי פורנו מקצועיים. הרבה שחקנים פשוט לא ירצו לקחת את הסיכון הזה או ישתמשו בתותב". במגזין סלון נטען כי דווקא הומופוביות מודחקת מפריעה לאברי מין גבריים לככב על המסך. "הפין עדיין נחשב טאבו. רוב הכתבים, הבמאים והמפיקים הם עדיין גברים והם משוכנעים כי אם הם יראו פין אחר משלהם, הם עלולים להפוך להומוסקסואלים".

למרות הנוכחות התמידית שלו באמנות פלסטית לאורך ההיסטוריה, עירום גברי עדיין מעורר אי נוחות בקרב הצופים. מוזיאון לאופלד בווינה העלה בנובמבר השנה תערוכה שנויה במחלוקת בשם "גברים ערומים" (שתינעל ב-4 במרץ), אשר מציגה את גלגולי העירום הגברי בהיסטוריה של האמנות. אוצר התערוכה סיפר ל-BBC כי כבר לפני פתיחת התערוכה כיסו אנשי המוזיאון חלקים בעיתיים בכרזות שגרמו לזעם ציבורי ונאלצו להחליף מספר עבודות שנחשבו לפרובוקטיביות מדי עבור הקהל המקומי. "אנשים במערב התרגלו לצורה נשית בעירום ועירום גברי עדיין גורם להלם", אמר אז דובר המוזיאון, "אבל אנחנו עדים לכך שהעירום הגברי מקבל נוכחות חדשה בחברה המודרנית העכשווית והוא מתקרב לאיטו למיינסטרים". אדית הול, חוקרת אמנות קלאסית שליוותה את הכנת קטלוג התערוכה הסבירה כי "בעוד האמנות המערבית נוטה להתמקד בעירום הנשי ומבטאת דרכו חושניות ותשוקה, עירום גברי נתפס כמסמל אומץ וסיבולת. אנחנו מקשרים את הגוף הגברי לכוח, חסינות וגבורה וחשיפת איבר המין עלולה לפגוע במיצג הזה. הגוף הופך להיות פגיע". "מפחדים להראות את מה שיש להם". ליאם ניסן נחשף באלן דג'נרס:אז איך בכל זאת הגיעו איברי המין הגבריים למסך? כנראה הצורך בריגוש חדש עשה את שלו גם במקרה הזה. הטלוויזיה האמריקאית (ותעשיית הבידור בכללה) הפכה בשנתיים האחרונות את סצנות האלימות והאקשן מריגוש לנורמה. גולגלות ילדים שנמעכות תחת מגפי עור, שחיטות כשרות, ערפדים, עריפת ראשים והרבה דם בכל מקום איבדו בשלב מסוים את כוחם המהפנט על הצופים. בעירום נשי כבר נעשה שימוש למכירת נייר טואלט, כך שעירום פרונטלי גברי הפך להיות הדבר החם הבא. הטאבו האחרון שעוד נותר. תוסיפו לזה פורנו זמין, סלבריטאים ששולחים אחד לשנייה תמונות עירום ואקסהביציוניזם שמשתולל בזכות הפלטפורמות הטכנולוגיות המתחלפות ותגלו שאנחנו כבר רגילים לכל סוגי העירום בפריים טיים. כמו שסיכמו זאת במגזין "סלון": "הצעירים שצופים היום בבנות של לנה דנהאם וחברותיה לא מתרגשים מעירום, זה כבר חלק בעלילה ואפילו לא החלק החשוב שבה".

כתבות שאולי פספסתם

*#