אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חותכים בצל: 5 רגעי הבכי הגדולים ב"מאסטר שף"

ריאליטי הבישול שמגיע הערב לסיומו הפך העונה את הרגש לערך עליון. ג'קי מתפרקת כשהיא מתבשרת על העלייה לגמר או רושפלד נשבר בגלל מעמול- מה היה רגע הבכי שדמעותיו לא יימחו?

תגובות

לאורך רוב שלבי העונה מצאתי את עצמי משועשע מחוסר המודעות המדהים של בני. בכל פרק, כמו בתסריט ידוע מראש, הוא קיבל את המשימה - לא משנה איזו - בשמחה. האמת, שמחה זה אנדרסטייטמנט: בני עף על כל דבר. בראשו (ובטסטות) הוא הפליג בשבחה של המנה שהוא מכין, בטוח שהוא הולך לכבוש איתה את לבם של השופטים. איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים: כמעט בכל פעם הגיעה לשולחן השיפוט מנה שזכתה לשלל עלבונות שקיצצו לבני את הכנפיים. ובכל זאת, דבר לא שבר את רוחו של הטייס-קיבוצניק-עובד שגרירות-מדריך טיולים באיטליה. עד הרגע שבו הוא נאלץ להיזכר בילדותו בקיבוץ. הדמעות זלגו וזלגו, אנחנו נשארנו עם ילד שבסך הכל חיפש קצת חיבה - ובני הפך מאנקדוטה משועשעת למתמודד מכמיר לב. זה, אגב, לא עזר למנת העגבניות הממולאות שלו שזכתה לכינוי "דלוחה". (ערן לאור) בני נזכר בילדות העשוקה:

כלבים וחתולים לא מבינים עברית. כשהבעלים שלהן פונים אליהן במילים, החיות מבינות רק את הטון של הדברים. אתה יכול להגיד עד מחר לרקסי שהוא כלב רע אחרי שהוא אכל לך את הגרביים, אבל אם תעשה את זה בטון מתיילד הוא יחשוב שאתה מבסוט עליו בטירוף. כשהשופטים של "מאסטר שף" התווכחו בינם לבין עצמם אם המנה של פאולין היא סתם טובה מאוד או שהיא הביס הכי טעים שהיה להם בפה, המתמודדת נכנסה למצב רגרסיבי של חיית מחמד. התוכן של הדברים אולי היה מורכב מתשבוחות, אבל כל מה שהיא קלטה הייתה העובדה שהם צורחים בעצבים אחד על השני. כמו רקסי, שחושב שכועסים עליו דווקא כשאומרים לו שהוא כלב טוב, היא נעלבה ופרצה בבכי בלתי נשלט. אם שלושת השפים אי פעם חשבו לעשות הסבה מקצועית למאלפים, אנחנו ממליצים להם שלא יעזבו את הדיי ג'וב.  (דנה שוופי) פאולין מצטיינת ומייבבת:

ג'קי היא דמות טלוויזיונית מושלמת: מוכשרת אבל לא מאמינה בעצמה, מעוררת הזדהות ומוכנה ללמוד ולהשתנות לעיני הצופים. בניגוד לדמויות ריאליטי מסוגה אשר מתקבלות על תקן הייצוג של הפריפריה (סמדי בומבה, משפחת בובליל, קותי וכן הלאה), ג'קי סירבה להיכנע לסטיגמה לאורך כל העונה. ציפו ממנה לדגים מרוקאים, היא הכינה רביולי עם תפוחים ווניל, ציפו ממנה לאמרות כנף שישתבצו בארץ נהדרת והיא ניפקה פתגמים של אייל שני, ציפו ממנה למבטים מזוגגים וריקים והיא דווקא הפגינה מודעות עצמית ושליטה. מעבר לקלישאה שג'קי המציאה את עצמה מחדש בזכות הבישול, ג'קי באמת הצליחה לברוא דמות ריאליטי שחותרת תחת כל מה שהריאליטי ציפה ממנה להיות. לכן הבכי חסר השליטה שלה כשהיא התבשרה שהיא עולה לגמר היה כל כך מפתיע. לרגע היא איבדה שליטה על עצמה ועל הדמות שלה לחלוטין ובכתה כאילו אין אף אחד מסביב. זה היה בכי של פורקן, שאולי גם הוא קורא תיגר על הריאליטי כי הוא מלמד בצורה הטובה ביותר באיזה לחץ נתונים המתמודדים. לחץ שרק בכי חסר מעצורים ונטול מודעות יכול לשחרר. (סיון שור) ג'קי עולה לגמר:

שלי, בעבר מתמודדת של "מאסטר שף" ואשת ח"כ בהווה, היא מזרקה אינסופית של דמעות. כמו בדיוקן הילד הבוכה, הדמעות של שלי אמורות לעורר בצופים רגשות של סימפתיה. העובדה שהיא בוכה אמורה להפוך אותה לעוד יותר חמודה, פגיעה, תמימה ובכללי מישהי שבא לך לעשות לה קושקוש. בתרבות שבה דמעות מיתרגמות לרייטינג, שלי היא הליהוק האולטימטיבי לתכנית ריאליטי לכל המשפחה. אלא שבשלב מסוים, אולי זה היה איפשהו בין הפעם התשיעית לפעם העשירית שבה נאלצנו לשבת על הספה ולצפות במופע ההתייפחויות שלה, שלי עברה את הגבול. מדמות שאפשר להזדהות איתה, הפכה שלי למודל מפוקפק (וסטראוטיפי) של היסטריה נשית ושל סחטנות רגשית. במובן הזה, ההדחה שלה הייתה הקלה עבור הצופים, ששחררו אנחת רווחה כלפי המרקע. יש לקוות כי היא לפחות עושה שימוש מושכל בכישורים שלה בשולחן המו"מ הקואליציוני. (דנה שוופי) שלי נפרדת מ"מאסטר שף", בדמעות:

כתבות שאולי פספסתם

*#