אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

The Following: מאה באלימות, אפס במורכבות

הסדרה החדשה בכיכובו של קווין בייקון היא אולי "האלימה ביותר בטלוויזיה", אך היא לא מתאימה לסטנדרטים ולמורכבות של הטלוויזיה בימינו כשהיא לא מוותרת על החלוקה הברורה בין טוב לרע

תגובות

קווין וויליאמסון, האיש שכתב והפיק את סרטי "צעקה" ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", הפך את סרטי האימה לקאלט בזכות הסכין שתקע בגב הז'אנר והשתמש בחוקים הבסיסים של קלאסיקות האימה כדי ליצור פארודיה מודעת לעצמה. כעת וויליאמסון צולל מחדש אל נבכי נפשו של רוצח סדרתי ב"The Following" (שתעלה הערב בערוץ yes Oh), ובהתחשב ברזומה שלו, קשה שלא להיות מופתעים שסדרת האימה החדשה מורכבת בדיוק מאותן הקלישאות שהסרטים שלו עשו מהם צחוק.

» The Following - כל הכתבות והביקורות

גיבור הסדרה הוא ריאן הארדי (בגילומו של קווין בייקון), סוכן FBI שפרש מהסוכנות ומטביע את טראומות העבר בים של אלכוהול. בוקר אחד הוא מגלה שג'ו קרול (ג'יימס פורפוי, "רומא"), הרוצח הסדרתי שאחריו רדף במשך שנים, נמלט מבית הסוהר. עבור קרול, שעבד בעבר כפרופסור לספרות, רצח הוא סוג של אמנות. ההשראה לאלימות הסאדיסטית שלו מגיעה מסיפוריו של אדגר אלן פו, והוא עוקר את עיני הנשים שהוא רוצח במחווה לעינו של האיש הזקן בסיפור הקלאסי "הלב המסגיר". פרטי הטריוויה על אלן פו נשזרים בשפע במהלך פרק הפתיחה, אולם וויליאמסון אפילו לא מנסה להעמיק את הרובד הפסבדו אינטלקטואלי של הסדרה, וכשהוא שם בפיו של הארדי תובנות כמו "Nevermore"! זה העורב! פו מסמל את הסופיות של המוות!" אי אפשר להימנע מלגלגל עיניים.

מאכיל את הצופים בכפית. הפרומו לסדרה:בהדרגה נחשף שקרול יצר לעצמו כת של עוקבים שממשיכים בדרכו. חסידיו מוכנים להרוג את עצמם עבורו, או לחיות במשך שנים תחת זהות בדויה כשכנים או חברים בזמן שהם למעשה ממתינים להנחיות מהרוצח הסדרתי. העובדה שלקרול ישנם מאות מעריצים משמשת למעשה כבסיס לסדרה כולה, ואמורה לייצר מתח סביב השאלה מי מהדמויות מתחזה ובעצם חברה בכת בהנהגתו של קרול. אבל ההליכה העיוורת של ההמונים אחריו משוללת אמינות וזוכה להסבר הפשוט לפיו קרול הוא פשוט גבר מאוד כריזמטי. אה, וש"הוא השתמש באינטרנט" ו"היו לו הרבה בלוגים".

החורים בתסריט מנסים להסתתר תחת האלימות הגרפית שבסדרה, שכוללת קלוז-אפים על איברים מדממים, בעלי חיים מנוסרים ונשים חצי ערומות שדוקרות את עצמן בעין עם סכין חדה. מוכרחים להודות שמדובר בסצנות דוחות לכל דבר, אבל קשה לומר שהן אפקטיביות בכל הנוגע לבניית המתח בעלילה. בכל זאת, בהתחשב בכך שמדובר ברשת Fox האמריקאית ולא ברשתות כבלים למנויים שלא מצנזרות סדרות כמו "דקסטר" או "שובר שורות", התקשורת האמריקאית הופתעה למצוא בפריים טיים אלימות מפורטת כל כך. על רקע הטבח בקונטיקט ובאלבקרקי, רבים מיהרו להפנות אצבע מאשימה כלפי הרשת בטענה שהיא מעודדת אלימות. "יש סדרות הרבה יותר אלימות מ'The Following'", התגונן נשיא קשת Fox קווין ריילי,  "הביעה היא שכולם מחפשים לתלות את האשמה בבעיה אחת, אבל הדברים הרבה יותר מורכבים". כצפוי, הראיון רק תרם להד התקשורתי סביב הסדרה, שתוארה כ"סדרה האלימה ביותר בטלוויזיה", והקהל נהר למסך וסיפקו לפרק הפתיחה רייטינג מרשים שעמד על 10.4 מליון צופים.

ג'יימס פורפוי מספר מה משך אותו בסדרה: למרות שלל הקלישאות והתסריט נטול האמינות, משחקי החתול והעכבר בין הארדי וקרול,  שמזכירים במידה רבה את קלריס וחניבעל לקטר ב"שתיקת הכבשים", גרמו למרבית המבקרים האמריקאים לתת לסדרה צ'אנס. ב"אנטרטיינמנט וויקלי" כתבו ש"האלמנטים החזקים של הסדרה גוברים על הפגמים שלה", וב-Digital Spy הודו שאמנם מדובר בסדרה "לא מקורית שלא תראו בה שום דבר שלא ראיתם כבר אלפי פעמים", אבל הודו שבכל זאת מדובר ב"מותחן מלוטש עם אימה אפקטיבית שהולכת טוב עם פופקורן". ב"ניו יורק טיימס" חשבו כי העובדה שוויליאמסון משאיר הפעם את ההומור בצד תורמת להצלחת הסדרה: "'The Following' עגומה ומפחידה ללא רחמים", נכתב שם, "וכך למעשה גורמת לאלימות שבה להיראות רצינית יותר מאשר סדרות שמשתמשות בהומור כדי להקל על הזוועה".

למרות ההצלחה הראשונית, קשה להמר על סיכויי ההצלחה של "The Following" לטווח הרחוק. עושה רושם שוויליאמסון מתעלם מהעובדה שהטלוויזיה האמריקאית כבר מזמן ויתרה על החלוקה הברורה בין הגיבור הטוב והנבל הרע, ופינתה את המקום לאנטי-גיבורים שסחפו את הצופים בדיוק בגלל העובדה שיש בהם גם טוב וגם רע. אלא אם כן יתגלה שהארדי שומר סוד אפל מעבר אין ספק שהוא הגיבור הטוב, ואילו קרול, בתפקיד הנבל המוחלט והפלקטי. החלוקה הזאת יכולה אולי לשמור על מתח בסרט קולנוע בן שעתיים אבל לא עומדת במורכבות ובסטנדרטים של הטלוויזיה של ימינו.

כתבות שאולי פספסתם

*#