אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יומני קארי", לפנייך: סדרות הבת המאכזבות

סדרת הפריקוול ל "סקס והעיר הגדולה" הזכירה עם עלייתה השבוע עד כמה סדרות בת או ספין אוף הן דבר מסוכן. לצד הסיכוי למקסם את הפוטנציאל של סדרת האם, סכנת ההתרסקות מוחשית יותר. תזכורת לכל מי שנכשלו במשימה לפני "יומני קארי"

תגובות

כבר 15 שנה שהניסיון למצוא תשובה אינטליגנטית לשאלה מי את מבנות "סקס והעיר הגדולה" מעסיק נשים רבות ברחבי הגלובוס. התשובה האינסטינקטיבית, קארי, צפויה מדי אבל בלתי בלתי נמנעת. גם היום כולן עדיין רוצות להיות קארי. יש כאלו שמצליחות (או לפחות קוראות עליה תיגר כמו לנה דנהם ב"גירלז") ויש כאלו שרק רוצות. השבוע עלתה בארצות הברית גרסת הפריקוול המסקרנת ל"סקס והעיר", "יומני קארי", שמקווה ליצור עוד קארי שתהפוך מודל לחיקוי למיליוני בחורות צעירות מכל העולם.  

מי שהגדירה מחדש את הרווקות הטלוויזיונית מוצגת בסדרה החדשה כנערה מתבגרת בקונטיקט, עדיין בתולה, שנאלצת להתמודד עם יתמות טרייה מאם, אחות קטנה ומרדנית וגילויי מיניות בדרגות PG. כדי לנסות לשמור על מראית עין של המשכיות דאגו היוצרים (ג'וש שוורץ וסטפני סוואג' שחתומים על הצלחות כמו ה"או.סי" ו"גוסיפ גירל") למקם את העלילה ב-1984 ולאפשר לצופים הצצה לשנים המוקדמות של הדמות האייקונית. צילום סדרת-בת הוא אחד הטריקים העתיקים ביותר בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית ולאור הפופולאריות המתמשכת של "סקס והעיר" נדמה היה שמדובר בסיפור הצלחה ידוע מראש. אולם כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. אמנם עד כה שודר פרק אחד בלבד, אבל זה לא הפריע למבקרים בארצות הברית להביע אכזבה עמוקה מהתוכנית. בהוליווד ריפורטר  נכתב כי "זו לא סדרה מושלמת. הייחוס ל'סקס והעיר' הופך את ההשוואה ללא הוגנת. היא פונה בעיקר לקהל היעד של הרשת: כאלו שמחפשים אנשים צעירים, יפים עם בעיות שמקבלות טיפול שטחי". באתר Vulture טענו כי "יומני קארי" מבזה את המקור שעליה היא מסתמכת ו"זה בעיקר מרגיש כמו סדרה משעממת על משפחה שנאבקת עם מות האמא. הדמויות תפלות וניכר שהשחקנים המנוסים מנסים לעשות את המיטב עם המעט שקיבלו. 'יומני קארי' היו אמורים להיות פאן והם מרגישים כמו סוף. 'סקס והעיר' היתה סדרה על הרבה דברים: חברות, העצמה נשית, בדידות. 'יומני קארי' היא בעיקר סדרה שמנסה לגדול על חשבון 'סקס והעיר'". "מנסה לגדול על חשבון 'סקס והעיר'". הפרומו ל"יומני קארי":

"יומני קארי" לא תהיה סדרת הבת הראשונה שמבקשת לנצל את תהילת הסדרה המקורית כדי לפתוח בחיים עצמאיים ונכשלת. סדרות ספין אוף, או סדרות בת הן טריק קבוע בתעשיית הטלוויזיה (והקולנוע) האמריקאית להמשיך לייצר הכנסות ולהשתמש בערכים של מותג שכבר הוכיח את כוחו בשוק המקומי והבינלאומי (אפילו סביב 'שובר שורות' האליטיסטית נפוצו שמועות לאחרונה כי מתרקמת תוכנית ספין אוף סביב דמותו של עורך הדין סול גודמן). אבל כמו שקרה למותגי תה קר כאלו ואחרים באחרונה, השם לעיתים נשאר אותו דבר, אבל הטעם שונה לגמרי. בהיסטוריה של תעשיית הבידור האמריקאית רשומות מספר סדרות שהתפלגו מסדרות מוצלחות ושמרו על הפירמה, אם כי הן מעטות ונדירות מדי. בין הבודדות אפשר למנות את: פרייז'ר (שהתפצל מחופשי על הבר), אנג'ל (שהמשיך את רוחו של הערפד המעונה מבאפי קוטלת הערפדים) והג'פרסונים (שהגדירו את שנות השבעים לצד הכל נשאר במשפחה).

"בוורלי הילס 90210" היתה אחת התוכניות הידועות והמצליחות של שנות התשעים ואהרון ספלינג הפיק בזכותה כמה סרטים נחשבים בסכומים שאיפשרו לו לממן קריירה לטורי ספלינג עד עצם היום הזה. סיפור האהבה של קלי עם השיפוצניק החתיך ג'ק הוביל ליצירת הסדרות "מלרוז פלייס", "דוגמניות בע"מ" וגרסת שנות האלפיים ל"בוורלי הילס", "90210". ספלינג ביקש לשחזר את ההצלחה של צעירים יפים-עשירים-מתוסבכים גם לגילאים מאוחרים יותר אבל נכשל בביסוס הפנטזיה. הכיף האסקפיסטי של בוורלי נתקל בבעיות של אנשים אמיתיים ב"מלרוז פלייס" שהפכו תוך זמן קצר לתצוגת טירוף חולנית. "דוגמניות בע"מ" הופקה על הדרך וסבלה מאותם תסמינים ו"בוורלי" העדכנית פשוט לא רלוונטית למציאות הנוכחית. הקסם שאצרו בתוכם ברנדון וברנדה יחד עם אווירה קפיטליסטית של התקופה ההיא לא הצליח לשחזר את עצמו לתאים נוספים וסדרות הבת מצאו את עצמן מזדכות על נשמתן הרבה לפני הדד ליין. אי אפשר לבסס סדרה על דמות טיפשה אחת. "ג'ואי":

"ג'ואי" המבוססת על דמותו של מאט לה בלנק ב"חברים" היא בדיחה ידועה בהוליווד שאף ממוחזרת בתדירות של פעם בפרק ב"אפיזודס", בה מפגין לה בלנק חוש הומור עצמי. המפיקים של "חברים" חיפשו בנרות להמשיך את הסדרה הכי מצליחה של שנות התשעים לאחר עשור מוצלח למדי והטילו את המשימה על ג'ואי, דמות השחקן הטיפש והאהוב בחבורה שנשלח ללוס אנג'לס כדי לנסות את דרכו בתעשיית הבידור. הסדרה בקושי הצליחה להגיע לעונתה השנייה והביקורות קטלו. מתברר שג'ואי עובד טוב רק בתור אתנחתא קומית וכחלק מאנסמבל הגדול מסך חלקיו. כשהטילו עליו להחזיק תוכנית שלמה על גבו ועוד בלי מערך של שחקני תמיכה מעולים כמו בסדרה המקורית – הסדרה קרסה. או כמו שכתב אחד המבקרים: "כמה זמן מסך אפשר להחזיק עם how you doing?" . גם "שולחן לחמישה", עוד להיט מהניינטיז התכחשה לכוח האנסמבל וניסתה להמשיך את דרכה בסדרת בת איכותית כמו המקור. שרה, דמותה של ג'ניפר לאב יואיט הופרדה מביילי ונשלחה לניו יורק שמה שהיה אמור להיות כשם הסדרה: ""Time of My Life כדי למצוא את אמה הביולוגית. שרה, שעוד היתה נסבלת בשולחן לחמישה, התגלתה כדמות מקושקשת ומעצבנת והסדרה התרסקה לפני תום העונה ושבעה פרקים שצולמו לא שודרו מעולם.

הרצון ליצור המשך לסדרת קונספט מצליחה מערפלת לפעמים את מקבלי ההחלטות וגורמת להם להתעלם מהגורם הכי חשוב במשוואה: השחקנים. "מופע שנות השבעים", למשל, היתה תוכנית מעולה בזכות קלסו, אריק, פז, דונה וג'קי ופחות בגלל השחזור התקופתי. כשבפוקס ניסו להעתיק אותה לשנות השמונים הם שמרו על צוות ההפקה והכותבים, אך החליפו את כל השחקנים. התוצאה: ביטול לפני סיום העונה הראשונה. גם "האנטומיה של גריי" כמעט דרשה סדרת בת משלה, במיוחד לאור יציבותה בטבלאות הרייטינג ומדדי הפופולאריות הגבוהים שלא נשחקים. "מרפאה פרטית" בכיכובה של קייט וולש נתפרה על פי אותם מאפיינים ובפיקוחה של שונדה ריימס, היוצרת של אנטומיה, אך סירבה להתרומם. הצוות ההטרוגני של וולש לא הצליח להתחבב על הצופים ולמרות ש"מרפאה" קיבלה לאחרונה עונה שישית היא מתקיימת בעיקר בזכות הנשמה מלאכותית מהרשת המשדרת אשר מסרבת להודות בכישלון. מה שעבד בשנות ה-70, לא בהכרח יעבוד בשנות ה-80:

לפעמים הצוות ממשיך, אבל הקונספט מסביב כבר לא עובד. עם הפרישה של קיירה סדג'וויק מ"המפענחת" הודיעה הרשת על סדרה חדשה עם 80% מהצוות המקורי ועלילה זהה לסדרה המקורית, מהלך שלא הוכיח את עצמו. כמוהו גם הניסיון להפיח רוח חיים ב"צלצול הגואל", שהיתה סדרת תיכון מוצלחת למדי עד שהשחקנים הראשיים שלה החלו להיראות כמו בני שלושים ולא כמו בני 16. כדי לשמור על המומנטום העבירו את כולם לקולג' (מינוס הבנות) ועשו בדיוק את אותו הדבר. לרוע המזל מה שעובד לתיכוניסטים נראה מגוחך על תלמידי קולג'. הסוגיות החברתיות הפכו להיות כבדות יותר, נושאי הליבה לא עברו והאווירה השטותניקית נראתה מגוחכת. דיוויד הסלהוף ניסה גם הוא למקסם את ההצלחה שלו ועוד לפני התקופה האלכוהוליסטית ביקש לנצל את ההצלחה ההיסטרית של משמר המפרץ והרים את "לילות משמר המפרץ". מילא שהצילומים בבגדי ים צומצמו למינימום, הסלהוף הפך את עצמו למציל-בלש שפותר בעיות על טבעיות ברחבי העיר. הסדרה הזו נעצרה שלושה פרקים מאוחר מדי, אחרי שהמציל החטוב כבר הספיק להציל את העיר משדים, ערפדים וכמה חייזרים שמקום קבורתם לא נודע. נותר רק לקוות שקארי ברדשו לא תדרדר למחוזות האלו ותישאר סדרה שסתם מביישת את המקור.

כתבות שאולי פספסתם

*#