כן לזקנה: "דאונטון אבי" מורדת בנעורים ולא מתנצלת

רגע לפני ספיישל חג המולד של הסדרה בבריטניה, הדרמה התקופתית מתחילה מההתחלה ב-yes ומספקת הזדמנות להבין איך היא חותרת נגד כל מה שקורה על המסך מסביבה

אור בר שלום, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

אלפי כוסות תה פושר בחלב רעדו בשבוע האחרון בבתי התושבים בממלכה המאוחדת. אחרי שהתפנו מעיסוק אובססיבי בבחילות הבוקר המוגזמות של קייט מידלטון, הפנו הבריטים לעסוק בדברים החשובים באמת: העונה הרביעית והחדשה של דאונטון אבי. להדלפות המכוונות לקראת ספיישל חג המולד המצופה (המשפחה נוסעת לחופשה בסקוטלנד!) לוו שמועות מטרידות בנוגע לפרישתו המתוכננת של דן סטיבנס מהעונה הרביעית שצילומיה יתחילו בקרוב. סטיבנס בן ה-30, אשר משחק את מתיו קראולי השרמנטי ויורש האחוזה בסדרה, שיחרר הודעה לקונית על רצונו להתמקד בקריירה הקולנועית שלו – שם קוד ל"אני רוצה עוד כסף ומגיע לי". ההודעה על פרישתו של הדמות הגברית המרכזית בדאונטון אבי מותירה את רשת ITV עם המכנסיים למטה במיוחד לאור עזיבתה של ג'סיקה בראון פינדלי (ליידי סיביל) מוקדם יותר השנה. ברשת הזדרזו להיענות לדרישות השכר הגבוהות שהציבו השחקנים האחרים ויוצר הסדרה צוטט על ידי "מקורבים" ב"דיילי מייל" בהתבטאויות מרירות כלפי סטיבנס וכפיות הטובה שהפגין כלפי מעסיקיו הנדיבים. אחרי הכל, הם אלו שהפכו אותו משחקן אלמוני וגנרי לסמל מין לוהט שמופיע על שערי מגזינים על בסיס שבועי.

» דאונטון אבי - כל הכתבות והראיונות

שערוריית סטיבנס, כפי שהיא מכונה בתקשורת הבריטית, אינה אופיינית להתנהלות האלגנטית של דאונטון אבי. הסדרה, בהפקה בריטית-אמריקאית שעלתה למסכים בספטמבר 2010, הצליחה להפוך תוך זמן קצר ללהיט טלוויזיוני ולזכות הן באהדת הקהל ובחיבת המבקרים. השבוע פורסם כי היא מועמדת שוב לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר (היא זכתה בפרס המיני-סדרה בשנה שעברה) ובארון הפרסים שלה עומדים מצוחצחים פרסי אמי, תואר הסדרה הנצפית ביותר בערוץ TVI הבריטי וPBS האמריקאי ואפילו שיא גינס כסדרת הטלוויזיה הבריטית המעוטרת ביותר לשנת 2011. הערב תחל הסדרה מההתחלה ב-yes (עד כה היא שודרה בערוץ הראשון) והאפשרות להצטרף אליה מהתחלה היא גם הזדמנות טובה לבדוק מה סוד הקסם שלה.

ההצלחה הבריטית של דאונטון אבי לא הפתיעה אף אחד – היא בכל זאת עוסקת באדונים ומשרתים באחוזה כפרית ביורקשייר- אבל העובדה שהאמריקאים נכבשו במבטא הבריטי ובגינוני נימוסים מהמאה שעברה הייתה הפתעה גדולה. בארצות הברית הסדרה משודרת בערוץ הציבורי (אותו ערוץ שמיט רומני איים לסגור) בשעות אחר הצהריים, המיועדות בדרך כלל לאופרות סבון קלילות. למרות השיבוץ הבעייתי הפכו האמריקאים את הסדרה לצפיית חובה והצליחו למשוך קהל צופים ייחודי ולא צפוי: לצד עקרות בית ואימהות מותשות צופים בסדרה גם צעירים רבים, היפסטרים וגברים בעלי הכנסה מעל הממוצע. כוכבי הסדרה צולמו להפקת אופנה עוצרת נשימה במגזין האקסקלוסיבי LOVE ואפילו מישל אובמה הודתה בראיונות כי היא מעריצה ענקית של הסדרה. לאחרונה פורסם כי היוצר פלוואס (שגם כתב את התסריטים לסרטי קולנוע מצליחים כמו יריד ההבלים וגוספורד פארק) קיבל הצעה מרשת PBS לפתח סדרת דרמה חדשה לקהל האמריקאי בשם 'The Gilded Age' שתספר את סיפורם של המיליונרים של ניו יורק בסוף המאה ה-19. 

נגד הרוח דאונטון אבי בולטת בהצלחתה הטלוויזיונית בעיקר על רקע חברותיה למרקע. לעיתים נראה כאילו היא מתעקשת ללכת בכוח נגד הרוח השלטת כרגע בטלוויזיה האמריקאית. אין בה צילום בסינגל קאמרה, העלילה איטית ומתפתחת בקצב מורט עצבים, אין כמעט צילומי חוץ (במיוחד בעונה הראשונה שנעשתה בתקציב נמוך יחסית), סצנות נקטעות בקליפ הנגרים תמוהים  וכמעט כל השחקנים שבה אלמונים או אלמוניים למחצה. היא נשענת על שלושה מאפיינים שכבר הוכיחו את הצלחתם בקונסטלציות אחרות. הראשונה היא השחזור התקופתי המדויק: מכלי הנחושת וכוסות הבדולח המונחות על השולחן ועד המעבר העדין בין שמלות מהעידן האדוארדית לעידן הפלאפריות, מה שממגנט למסך חובבי היסטוריה ופאשניסטיות מושבעות. השני הוא נקודת המבט ההיסטורית שמספקת הסדרה: האירועים ההיסטוריים כמו טביעת הטיטאניק, מאבק הסופרג'יסטיות, עצמאותה של אירלנד, השפעת הספרדית ומלחמת העולם מהדהדים ללא הרף בחייהם של משפחת קרולי, אבל אלו דווקא השינויים הקטנים שיוצרים אנקות עונג קטנות מול המסך- ההפתעה כשטלפון מצלצל לראשונה בין קירות הבית או כשליידי אידית מתעקשת ללמוד נהיגה. אבל עיקר הצלחתה של דאונטון נסמך על כך שהיא אופרת סבון כתובה היטב ובעיקר – שנונה להחריד. האחת והיחידה. מגי סמית בסדרה (צילום: יח"צ yes)

הבריטים תמיד ידעו לכתוב שורות חדות וכואבות שיצליחו להאיר באור מגוחך גם את המתרחש על המסך וגם את הצופים בבית, אבל ב"דאונטון" ניכר שזהו העיקר. בניגוד לסדרות כמו "כן אדוני השר" או "מונטי פייתון", שהסתמכו על החלפת הלצות ושורות מחץ בין הדמויות, ב"דאונטון" המקום הזה שמור רק לדמות אחת – דיים מגי סמית ולא במקרה. סמית המבוגרת (בת 78) היא לא רק הפנים המוכרות ביותר על הסט אלא גם מי שנבחרה להוביל את הצד העליז והמתוחכם יותר של אופרת הסבון המצולמת היטב. הבחירה להניח את הצלחתה של סדרה שלמה על כתפיה של קשישה פוטוגנית (סמית נאלצת להתאפר במשך שלוש שעות לפני כל צילום כדי להשוות לעורה את המראה המקומט הרצוי) לא צריכה להפתיע איש. בניגוד לעמיתיהם מעבר לים הבריטיות ממשיכות לשחק גם אחרי הופעת הקמט הראשון ולאו דווקא בתפקידי משנה מבזים. דיים ג'ודי דנץ, הלן מירן ואחרות ממשיכות להוציא סרטים חדשים אחת לשנה לפחות, לשחק במשרה מלאה בתיאטרון ולכבוש את מסכים הטלוויזיה. ב"דאונטון" סמית נכנסת בקלות לתפקיד הדוכסית של גרנתהאם. ראש המשפחה בפועל, בעלת לשון חדה ומצליפה ומהלכים פוליטיים שהמלכה אליזבת רק יכולה לקנא בהם. העובדה כי היא מייצגת את הדור הישן, שמאמין שנימוסים טובים הם חזות הכל מובילה לסצנות משעשעות ביותר שבו היא נאלצת להתמודד עם העולם ההולך ומשתנה מסביבה ("אני לא מבינה, מה זה בדיוק סוף שבוע?|)

בתחילת העונה השלישית סידרו לסמית פרנטרית ראויה להחלפת עקיצות מילוליות והביאו את הסדרה לשיאים חדשים. שירלי מקליין, בת גילה של סמית, הופיעה בפרקים הראשונים כחותנת מאמריקה והצופים לא הפסיקו לגרגר בהנאה מול ההופעה המחשמלת של שתיהן על המסך. מקליין אף הודיעה בראיון לסטאר כי היא בטוחה שהשתיים היו זוג נשוי בחיים קודמים.  סמית' מודעת היטב להשפעתה על הסדרה ומתייחסת לכל הנושא בקלילות הראויה. בראיון ל"הפינגטון פוסט" בספטמבר האחרון היא ציינה ש"אנשים מתייחסים אלייך אחרת כשאת מופיעה אצלם בבית. נהג המונית שהקפיץ אותי לפה שאל אותי מתי תתחיל העונה הבאה ולפני שהפסקתי לענות לו הוא אמר שהוא תמיד רואה את זה כשהוא לא במשחק כדורגל. אני מודה שגם אני הופתעתי".זוג נשוי בגלגול הקודם. שירלי מקליין מתארחת בסדרה:

בסופו של יום "דאונטון אבי" היא אופרת סבון משוכללת. היא מצטלמת היטב ובעלת תקציב הפקה מכובד (כמו זה של "גוסיפ גירל" או "דם אמיתי") ויש לה שפיץ תסריטאי: היא מתרחשת בתחילת המאה שעברה והאירועים המתרחשים בה ידועים מראש לכל אדם שסיים בית ספר תיכון. כמו כל אופרות הסבון היא עוסקת באהבה, מלחמה, שפל כלכלי והתאמות חברתיות. היא מביאה גם פיקנטריה מעמדית (מישהו הצליח להבין מה ההבדל בין הפוטמן לבאטלר?) ותלבושות מושקעות. אבל את עיקר הצלחתה היא חייבת דווקא לניסיון ללכת נגד התעשייה שמקדשת את הנעורים והמודרניזציה. בעולם של התעצמות טכנולוגית בלתי פוסקת נחמד לצפות בסדרה שמפנה את הבמה לשחקנית הכי מבוגרת על הסט. זו שנחרדת מהמושג "עבודה" אבל מצליחה להיפגש עם שר האוצר הבריטי (!) כשצריך לסדר את הויזה של הבעל של הנכדה. הכוכבים הצעירים של דאונטון מוזמנים להמשיך לנטוש את הסט כדי לחפש קריירות מצליחות יותר, אנחנו ממילא פה בשביל הזקנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ