צחוק בעבודה: גורי אלפי עוד לא מיצה את "מצב האומה"

ניסינו להבין מגורי אלפי, שמעלה בימים אלו מופע סטנד אפ חדש, איך המלחמה עוזרת להרים את הרייטינג, למה הוא התקשר להתנצל בפני גלעד ארדן ועד כמה הוא מפחד לספר בדיחות על מרב מיכאלי

נטע הלפרין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע הלפרין, עכבר העיר

באופן משונה, שיחה עם גורי אלפי היא חוויה די דומה לצפייה בו בטלוויזיה. כמו בטלוויזיה, גם כשהוא יושב מולך בבית קפה הוא משדר משהו בין נינוחות ונוירוטיות; כמו בטלוויזיה, המבט שלו נראה כאילו עומד להיפלט לו משהו נורא מצחיק וממש טיפשי כל רגע; וכמו בטלוויזיה, הוא הכי מצחיק כשהוא שם בצד את התשובות המוכנות מראש ומאלתר. בקיצור, הוא פשוט יושב קרוב יותר, בטרנינג (שהכרחנו אותו ללבוש לצילומים), ומוכיח שמכל דיירי ממלכת ערוץ 2, הוא זה שהיית מביאה לסלון לעשות צחוקים.» גורי אלפי בהופעה: מחפש את החברים שלומכל התוכניות שמקשקשות לאחרונה פוליטיקה בבולמוס מדאיג, “מצב האומה” הכי עובדת, לא מעט בזכות אלפי, שמתפקד בה על תקן ילד האיי.די.די והרוח החיה, ובעונה החדשה מרשה לעצמו להשתולל משל היה הרעמה הסוררת של ליאור שליין. “האלתור מלווה אותי מאז שעליתי על במות”, הוא אומר, “היופי ב’מצב האומה’ הוא שאפשר לעשות את שניהם – לבוא מאוד מוכן, אבל כשהצילומים מתחילים לפתוח את עצמך ולהגיב מהר. אז באים הדברים הכי טובים, וגם אם לא, זה בסדר, כי מה שחשוב הוא שהחוויה אותנטית. אנחנו משתדלים שאחורי הקלעים יהיו גם חלק מהתוכנית, וברגע שזה קורה אתה גם מוציא את העוקץ מהיומרה”. אתה לא רוצה להיראות מתיימר.“לא. יומרה זה להיראות מאוד מסוגננים ורהוטים ומדויקים, כמו רובוטים משוכללים מאוד. ברגע שאתה מוותר על זה גם הלכלוך יוצא החוצה, ואז האנשים הם קצת בסלון שלך, קצת יושבים איתך ומריצים בדיחות. זה החן של התוכנית, ברגע שזה ייעלם לא יהיה לה צביון”.

כשהתותחים רועמים הצחוקים גם גורי עבר את אותו שינוי שעברה “מצב האומה” עם השנים: מאנדרדוג חביב ומאומץ שמגרד בקושי אחוזי רייטינג דו ספרתיים, לתוכנית בשלה וזורמת, שמחלצת מהקהל באולפן גם צחוקים בלתי מוקלטים. מה שמעלה את השאלה האם אלפי, שנוטה לפרוש מפרויקטים רגע לפני שהם מגיעים לשיא, כבר מתחיל לגשש לעבר הדלת? “עינב גלילי סיכמה את זה יפה”, הוא צוחק, “לפני שבוע התלוננתי, ויעידו חברי שאני לא נוהג להתלונן הרבה, על העומס בעבודה ועל הלחץ, והיא אמרה לי טוב, אתה גם ככה שתי עונות אחרי הזמן שלך, אתה בכלל לא אמור להיות פה”. אז אתה בדרך החוצה?“אני לא מכתיב לעצמי תדמית ואז חי לפיה. אני חי, ורק בדיעבד יהיה אפשר להבין מה עשיתי בעולם הזה. כשאתה מגיע למצב שזה מרגיש כמו עבודה בשבילך, לפחות באמנות, אני מרגיש שזה הזמן לעבור הלאה. כרגע זה ממש לא המצב. מי יודע, דברי איתי מחר”. נראה שנהיה לכם בונדינג רציני העונה.“אם זה היה כישלון אני חושב שזה לא היה כל כך מורכב להסביר, אבל כשזה מצליח זה מורכב מכמה פרמטרים. קודם כל, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מעניינת, אנשים חווים המון חרדה, ואם כצופה אתה מקבל אותה ארוזה באיזו גלולה מתוקה וסרקסטית, אז זה עושה הכל יותר נעים. כשאנשים משחררים חרדה, הצחוק שלהם יותר גדול ורועם. מעבר לזה, שיתוף הפעולה בינינו הפך מאמצעי לדבר עצמו: אתה רוצה להיות זבוב על הקיר ולשמוע אותם מדברים בינם לבין עצמם ולהיות עד לאיזה ניצוץ. כמו בסטנד־אפ, לפעמים אתה בא והכל יוצא לך מהפה כמו מלצרית מאוד מאוד משועממת. גם ברגעים האלה לא צריך להילחם אלא להבין שזה חלק מהמקצוע וחלק מלהיות מקצוען, ולחכות ליום יותר מסעיר”. אז אתה במשבר סוף עונה?“זאת מין פרבולה. אני מתחיל בכל הכוח ואז יש צניחה, ולקראת תוכנית הסיום אני מגלה כוחות שלא גיליתי לפני כן. אם היו יותר לקטים ופגרות אני מאמין שהייתי מצליח לכייל את עצמי יותר. עכשיו זה סרט נע, עבודה מאוד אינטנסיבית. הדמויות אותן דמויות – מבחינת הבדיחות שלנו זה שלי ועמיר ויאיר, ואת הבדיחות עליהם מיצינו אולי עשר שנים אחורה; עכשיו הבדיחה צריכה כבר להיות בקומה השלישית או הרביעית, הלחמות כאלה ואחרות, ושם דרושה יותר טכניקה ומחשבה, ועדיין הדברים הכי זכירים והכי מצחיקים הם הדברים שקורים במקרה. עוד לא עצר אותי מישהו ברחוב ושיבח אותי על הסאטירה העמוקה והאמירה השנונה שמיקדה את הסלט שהיה לו בראש. לעומת זאת, כל מיני שטויות שאמרתי שפשוט היו במקום הן הדברים שאנשים זוכרים. מעבר לזה יש את הכימיה – עם אורנה אני עובד און אנד אוף מאז ‘רק בישראל’, לעינב ולי יש היסטוריה ארוכה עם ‘יחס חם’ בגלי צה”ל וכבר שלוש וחצי שנים אנחנו כותבים טור ב’ישראל היום’, וכמובן ליאור ואני, שמכירים מינקות”. "לא המשפחה שהיית רוצה להיות איתה בערבי חג". ב"מצב האומה" (צילום מסך) משפחה, כמו שאוהבים לומר בהקשר הזה.“זאת משפחה, אבל לא המשפחה שהיית רוצה להיות איתה בערב חג. זאת כן המשפחה שהיית רוצה להיות איתה ביום הדין, כי אז לפחות היה מצחיק. עם כל האפוקליפסה שמסביב והלבה שמלחכת את הרגליים, בכל זאת היה כיף, ועם משפחה היה סתם סטרס”.   לא צריך להיות נאסטי אחד האתגרים ש”מצב האומה” נאלצת להתמודד איתם היא נוכחותם הממשית של פוליטיקאים באולפן: מצד אחד, הזדמנות טובה להציק להם כשהם מחוץ לקומפורט זון. מהצד האחר, לעתים קרובות נטען שזה הרגע החלש בתוכנית, זה שבו הסאטירה נעלמת ותעמולת הבחירות פועלת מתחת לאף הקומי של הפאנליסטים במלוא הקיטור. “אני לא מסכים עם הטענה הזאת, אבל אני יכול להבין מה עומד מאחוריה”, מגיב אלפי, “כשאנחנו רואים אותם באולפני החדשות הם מגיעים הרבה יותר חדים ומסוגננים, ואצלנו הם קצת בלי השריון וזה נורא נוח לראות אותם ככה. אני גם חושב שלהגיד דברים מאוד קשים על הפוליטיקה והמדיניות זה לפעמים מאוד קל, כי אז אתה על תקן מטיף ואומר את שלך, אבל זו גם פחדנות לא לעמוד רגע מול בן אדם ולהתעמת איתו. עמרם מצנע הגיע אלינו ואמר ‘אנחנו מפלגת שמאל’. אנחנו מאוד הופתענו. זה גם יצא לו טבעי כזה, אני לא חושב שזה היה יוצא באיזשהו מקום אחר”. אתה לא מתבאס כשפוליטיקאי שאתה מסמפט יוצא לא משהו?“זה מבאס שמישהו יצא טוב כשרצית שהוא ייצא רע. לפעמים זה קורה, שאני רוצה שהאמת תצא יותר החוצה ושמתק השפתיים פחות יעבוד. אבל אתה לא יכול גם להזמין בן אדם לסלון שלך, גם לירוק עליו וגם לבקש ממנו לחייך בסוף. זה חלק מהגיב אנד טייק. בעיקרון, כל בן אדם שיודע לצחוק על עצמו מקבל אוטומטית בונוס כי הוא מסתמן כבן אנוש. אני חושב שהעריכה מאוד הוגנת, ואין פער עצום בין מה שהיה באולפן למה ששודר בסופו של דבר. ובסופו של דבר, אנחנו בני אדם. גלעד ארדן היה בתוכנית והרגשתי שאני יורד עליו רצח, אז התקשרתי אליו למחרת ואמרתי לו ‘אחי, אני מקווה שהכל בסדר’, והוא אמר ‘לא, הכל נפלא’. אז צריך גם לצאת בן אדם, לא להיות נאסטי. אני גם לא כזה באופיי”. "צריך לצאת גם בן אדם". גלעד ארדן מתארח בתוכנית:מה יותר חשוב לך, לצאת פוליטי או לצאת מצחיק?“הייתי שמח אם בכל דבר שאני אומר תהיה גם איזו אמירה מתחת, אבל לא בכל דבר שאני אומר יש אמירה מתחת. לעומת זאת, הייתי מאוד עצוב אם היתה יוצאת רק אמירה. מאוד עצוב. הייתי מרגיש שזה לא מה שאני צריך לעשות, זה לא הצביון שלי. אני לא מגיע על תקן מטיף או צדקן. אני יכול לדבר על צדקנות, אבל להיות צדקן זה דבר נורא, נורא משעמם, ולא משעשע בכלל”. לכמה בדיחות מרב מיכאלי אפשר לצפות בעונה הזאת?“זה תפר עדין, עדין מאוד. בכל זאת, יש בן אדם שנשוי לה בתוכנית, ואנחנו מכירים ואוהבים אותה, היא התארחה אצלנו שלל פעמים וכולנו מחוברים אליה ומפרגנים לה. מצד שני, היא נכנסה למשחק. כמו שאומרים, דמה הותר. עכשיו נראה מתי זה יעבור את הגבול מבחינתנו. מצד שני לדבר על זה יותר מדי גם יכול לעבור את הגבול, כי זאת כבר אוננות עצמית. בקיצור, צריך לטפל בזה בעדינות”. היו לכם שיחות על זה איתה?“עזבי, יש לה עור של פיל. כלומר, היא רזה! אני חושב שכדאי שנפסיק את השיחה”.

המציאות הכריחה אותנו להיות צנועים מחוץ לאור הזרקורים של ערוץ 2 אלפי הוא הטאלנט הכי לא זוהר שיש. הפפראצי הכי לוהט שלו צולם בהקרנת סרטי ילדים עם שלוש הבנות שלו. לעומת זאת, הוא ידוע כסוס עבודה: רק עכשיו ירדה ההצגה “שחק אותה סם” בכיכובו, וכבר הוא משיק מופע סטנד־אפ חדש (שיגיע לתל אביב ב־30.12 וב־9.1 בזאפה). “בואי נודה באמת, בן אדם שעובד חזק מאוד בטלוויזיה עובד נטו ארבעה־חמישה חודשים בשנה”, הוא מסביר, “בכל זאת, נשאר קצת שנה. אני מאוד אוהב לעבוד, היו לי שנתיים וחצי עמוסות מאוד עם ההצגה ועכשיו התפנה הלוח. סטנד־אפ אני תמיד עושה, עכשיו חזרתי לעשות אותו באופן רשמי אבל מבחינתי אף פעם לא הפסקתי. אני מאוד שמח לחזור לזה במלוא הקיטור, לפגוש קהלים בכל הארץ, זה גדול”. כולל הסטרס אם יצחקו או לא?“החיים שלי מורכבים מהסטרס הזה. זה מה שיש לי. אני בטוח שאנשים בחוץ לא נוטים לרחם על מי שנמצא בעמדות יחסית מוצלחות, ואני באמת נהנה ומאוד אוהב את העבודה הזאת”. הסטנד־אפ האמריקאי מתפתח כל הזמן, ופה עוד מספרים בדיחות עדתיוות. לא מבאס?לואי החזיר אותנו לסטנד־אפ האישי. אחרי שכריס רוק דיבר בכל מופע על נושא אקטואלי אחר, בא לואי ואמר – תשמעו, אני בן 42, שמן וקרח, הילדות שלי שונאות אותי ואני שונא אותן והחיים זה חרא, ואם לא תשמעו אותי עכשיו אני כנראה אקפוץ מגשר. זה מקום אישי מאוד שאני יותר מתחבר אליו מאשר לאזורים הסאטיריים והפוליטיים, כי סטנד־אפ מורכב ממה שמפעיל אותך ביומיום ומה שמפעיל אותי ביומיום הוא לא פוליטיקה. מצד שני, אין לנו פה ממש לני ברוס או ג’ורג’ קרלין שיזעזעו את האומה. אצלנו זה יותר על תקן בידור וזה בסדר, יש לנו עוד דרך לעבור עד שנוכל לשמוע כל דעה של כל אדם מבלי לקפוץ. אנחנו במלחמה ומאוד קשה לחיות במלחמה, הרבה דברים מקפיצים לנו את האלימות”.מה עם “ארץ נהדרת”?“אני מאוד אוהב את 'ארץ נהדרת', אני מניח שגם אתארח שם בעתיד, בכיף. כולם חברים שלי שם. אני לא רואה את העימות בין ‘מצב’ ל’ארץ’. פה אנשים מדברים על תקן עצמם וכאן משהו סטייל ‘Saturday Night Live’, גדול, מושקע, עתיר דמויות ותקציב ואני מוריד את הכובע”.לא מקנא ברייטינג שלהם?“המציאות שלנו הכריחה אותנו להיות צנועים. משחר קיומנו לא היינו תוכנית עתירת רייטינג, טיילנו סביב 14-12 אחוז, הסתפקנו בזה והבנו שזה מי שרוצה לראות את התוכנית וזה בסדר. אנחנו לא פריים טיים, אנחנו לייט נייט, ויש גם לזה מקום. עכשיו התוכנית נהייתה פופולארית יותר, יש פלטפורמה של תוכניות חזקות שמביאות רייטינג גבוה יותר, וכנראה אנחנו עושים משהו נכון יותר. אבל אנחנו לא מסתכלים על ‘ארץ נהדרת’ ואומרים 'אנחנו צריכים להיות שם'. אני לא מכיר יריבויות קומיות שהצליחו ממש, בעיקר יש אחוות קומיקאים. אולי היה נחמד לחשוב שיש בינינו יריבות, זה היה מוסיף קצת אקשן, אבל אין”.בשמץ הזמן שנותר לו כותב אלפי את אותו טור עם עינב גלילי ב”ישראל היום”, וקשה להתאפק ולא לשאול אותו בשביל מה הוא צריך את זה. “בלי להסתתר מאחורי זה, אני כותב במוסף סוף השבוע של העיתון, שהוא לא החלק הפוליטי אלא עוסק בענייני בידור וחברה”, עונה אלפי בזהירות, “אני מרגיש מאוד נוח במקום הזה. אני מודה שזה גם לא רחוק מדעותי, סליחה, ולשמחתי ל’ישראל היום’ לפחות יש אג’נדה מאוד ברורה והיא מאוד בחוץ. הייתי מאוד רוצה שגם שאר העיתונים יצהירו על הקול שלהם באופן ברור יותר. עד לפני חמש־שש שנים היתה רק דעה וחצי בעיתונות ועכשיו יש יותר, ומי שזה לא נעים לו - זו בעיה שלו”. בסוף ליאור שליין ילך לפוליטיקה ותצטרך להכניס שינויים בסטנד־אפ.“בשבילי זה יהיה לחם ואני איהנה מכל רגע, אבל אני לא חושב שזה יקרה. מה שכן, אני יכול להתחייב שאני לא אלך לפוליטיקה אף פעם”. למה?“כי מבחינתי זה מקום שצריך להגיע אליו נקי כפיים, עם שליחות אמיתית. ואני לחלוטין לא נקי כפיים בתפיסה שלי, מאוד לא תמים. כקומיקאי אני רואה יותר את עצמי מאשר את טובת העם, ואם אני אגיע למצב שאני רואה את טובת העם לפני הטובה האישית שלי... אז אני עדיין לא אלך לפוליטיקה אבל אני אהיה מאוד מופתע, אני אהיה מאוד מופתע מעצמי”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ