אורי פסטר לא מתבייש בריאליטי: “שיסתמו כולם"

המנטור המאיים מתרגל מהר לתהילה המאוחרת ולא מתבאס שזוכרים לו את “לה לה לנד” במקום את “חתולה על גג פח לוהט”. רק שיפסיקו להטריד את הילדים עם מופעי חנוכה מביכים וילהקו אותו ל”אקס פקטור”

מיכל גרוסברג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל גרוסברג, עכבר העיר

בראיונות עבר נטען שאורי פסטר, פעם הכוכב השקט מאחורי הקלעים של עולם הילדים והיום המנטור הרועש מאחורי הקלעים של מאיה בוסקילה וזולטא, לא אוהב להתראיין. זה נשמע מוזר לאלו שמכירים את הדמות ההיסטרית שלו משתי עונות ממכרות של “חי בלה לה לנד”: “אני מאוד לא אוהב להתראיין כי אף פעם זה לא יוצא לטעמי, תמיד יש איזו עקיצה, איזו נבירה לא ראויה, ואני כועס על עצמי כשאני קורא את זה”, הוא מסביר, “אני בן אדם מאוד פתוח, אז יוצא שאני יושב מול המראיינים ונכנס לכל מיני פינות שאני לא כל כך מעוניין להיכנס אליהן. אז כן יש חשש להתראיין, כמו שהיה לי חשש מאוד גדול להופיע לפני המצלמה”.

לא רציתי לעמוד בפרונט על שני החששות הוא מתגבר בצורה די מרשימה. בימים אלה הוא בביקור קצר בארץ, מתגורר אצל אמא בהרצליה, ונהנה שוב מפירות תהילת 15 הדקות ש”לה לה לנד” מספקת. “ההצעה ל’לה לה לנד’ הראשונה היתה מאוד מפתיעה. היא באה מתוך החברות שלי ושל אלעד קופרמן, שמפיק את התוכנית. הוא אמר לי שיהיה בסדר, ואני ידעתי שזה יהיה בעייתי כי זה תמיד היה לי בעייתי. מעולם לא רציתי לעמוד בפרונט, מאז שאני זוכר תמיד עיניין אותי מאחורי הקלעים, ואני טוב בזה ונהנה מזה. בשבועיים הראשונים של ‘לה לה לנד’ הראשונה ממש לא הייתי טוב, ממש. הייתי מבולבל ומפוחד, המתמודדים לא הבינו מי אני, לא הסתכלו לי בעיניים, והייתי מאוד בודד. אני רגיל להיות בודד כי במאי בעיקרון הוא מאוד בודד, אבל שם ההפקה גם לא נותנת לי להתקרב למתמודדים. איך שאני מגיע לסט לוקחים אותי לאוהל ההכנות של הצוות. אסור לי להתקרב אליהם כדי שלא ייווצרו דברים שהם לא אמינים לתחרות, אז היה לי מאוד קשה בהתחלה”.בעונה השנייה באמת רואים אותך הרבה יותר. איך זה קרה?“בעונה הקודמת הייתי עסוק בעריכות של הסרט שלי והייתי מאוד מאוד מוטרד. כשהגעתי לארץ לקראת הגמר הבנתי שהקהל אהב, לדוגמה, שהכרחתי את ג’ולייטה להופיע יחפה ואיך זה שיחרר אותה, אז לקראת העונה השנייה נפגשתי עם הבמאי אילן עבודי ועם העורך שבי זרעיה, ואמרתי, 'שמעו, אני מבקש, אם אפשר, להראות יותר את העניין המקצועי - החזרות, ההכנות'. באתי גם עם איזו אנרגיה בעונה השנייה, שזה יהיה מעניין. זה צריך להצחיק, אז קצת יותר שיחקתי מבעונה הראשונה”."הקהל אהב". ג'ולייטה מופיעה יחפה בעונה הראשונה: כמה ממה שרואים על המסך זה אורי פסטר וכמה זה משחק של במאי שיודע מה רוצים לראות על המסך? “אני חייב לציין ש’רוקדים עם כוכבים' תרמה לי הרבה ניסיון מול המצלמה. הבנתי שאני צריך להיות משוחרר כמו בחדר החזרות. בחדר החזרות אין לי עכבות – אני טוב ורע, אמוציונלי ומשוחרר. זה אורי פסטר האמיתי, כי בעונה הראשונה פחדתי להיות בוטה. אחרי שראיתי ששומרים עלי בעריכה שיחררתי, והדברים שמאוד בוטים לא נכנסו. אם מדברים בי רעה – את זה מראים, כי רק מחכים שידברו בי רעה, ומדברים לא פעם ולא פעמיים. אבל את מאוד צודקת בדבר הזה - לעולם לא ייצא לי מהראש שאני במאי, והרבה דברים ראיתי בזמן העשייה איך הם ייראו בסוף. בגלל זה אני חושב שגם קל לעבוד איתי. אני יודע איפה הולכת להתרחש דרמה ויודע איך לנתב את זה”.עם איזה טעם סיימת את העונה הראשונה, אחרי שעם כל הרפרטואר שלך כאן מכירים אותך בזכות התוכנית הזאת בסוף?“הגעתי לארץ לקראת הגמר ומאוד הופתעתי. הלכתי לאירוע לזכרו של מאיר אריאל, ותראי, זה נוער ואנשים מבוגרים, ארץ ישראל היפה והטובה, וזה אנשים שאוהבים את מאיר אריאל – והיתה היסטריה. לא יכולתי לזוז וכולם רצו להצטלם איתי. אמרתי, ‘מה, אתם אוהבים?’. זה תענוג! זה מעורר בי רצון מאוד גדול להיות גם בפרונט, כי אני נהנה מזה. ב־ynet מישהי המליצה שאני אהיה שופט ב'אקס פקטור'. הייתי מת! יאללה, שיפנו אלי! זה יהיה נהדר. כשהתחלתי לראות ‘אמריקן איידול’ בארצות הברית התאהבתי בפורמט, ולא היה אחד שלא אמר לי – אתה סיימון קאוול הישראלי. יאללה, אינשאללה מהכתבה הזאת, שמישהו יראה את זה ברשת, כן? אני מאוד רוצה להיות ב’אקס פקטור’”.לא מבאס אותך שזה ריאליטי?“לא. אני נתקלתי במקצועיות שבחיים לא הייתי חושב שקיימת בטלוויזיה בארץ, כי אני לא בא מזה, אני בא מהתיאטרון ומהקולנוע הישראלי, ושם, לצערי, עוד אין את המיומנות והמקצועיות שיש בטלוויזיה. האמריקאים ממש יכולים ללמוד מזה. את יודעת שהראיתי חומרים מ’לה לה לנד’ לחברת הפקה שאני עובד איתה בלוס אנג’לס, והם אמרו שהם אף פעם לא ראו את לוס אנג’לס מצולמת כל כך יפה? כל הזמן מדברים סרה בטלוויזיה בארץ, זה לא פייר. אז תוכניות ריאליטי, אז מה? שיסתמו כולם”.את כוכבי המשנה שחולקים איתו את זמן המסך הנוצץ של “לה לה לנד” פסטר מודה שהוא מכיר באמת רק עכשיו, כשהוא צופה בפרקים. “מאיה בוסקילה, לדוגמה, הגיעה עם איזה משבר זהות, והיא מבינה ששם המקום שלה”, הוא אומר, “רק שם היא באמת יכולה להצליח בגדול או להסתדר עם הפוטנציאל הגדול שלה, שפה הוא לא מספיק מובן או לא מספיק מפורגן. אלי זולטא הבין שכל מה שהוא עשה פה - שם זה הרבה יותר קל. אני חוויתי את זה על בשרי. קשה, אבל לא יותר קשה מכאן. פה הכל עניינים של אגו ושמים רגליים והמון קליקות, מה שאין שם. שם יש באמת צביעות מאוד חגיגית, אבל את הצביעות הזאת אני מקבל באהבה, כי הכסף מדבר. זה אומר – אוקיי, מאיה בוסקילה, היא יכולה להביא כסף? יפרשו לה שטיח. היא לא יכולה? יזרקו אותה קיבינימט. פה נורא אוהבים ללעוג לאנשים שמצליחים לא במקומותינו. למה? כי יש קנאה מאוד גדולה. כולם היו רוצים להיות בלוס אנג’לס. שם קשה באותה מידה שקשה פה, אז לא עדיף לנסות לפרוץ בלוס אנג’לס? הרי התהילה היא לא כמו פה, הכסף הוא לא כמו פה”. "לא יודעת לקבל ביקורת". מאיה בוסקילה ב"לה לה לנד" (צילום מסך) קצת רבתם.“אני מאוד אוהב שהולכים איתי, כי אני יודע, ואני יודע שאני יודע. עם מאיה זה היה בלתי אפשרי, גם רואים את זה על המסך. היא באה עם ידיעה איך היא מנצחת, ואפילו שאמא שלה אמרה באחד הפרקים, 'את צריכה ללמוד לקבל ביקורת', זה לא עזר. יש כל מיני סוגים של דרכים להצליח ולנצח. ופה באמת נשאלת השאלה, וזה מרתק, האם היא, בדרכה, תנצח?”.איך עבד הקשר שלך עם סאז? “אני חושב שהוא ממזר מאוד גדול. הוא בא לעשות קריירה, הוא בא לנצח. איתי הוא עבד מצוין, אבל לא אהבתי את זה שהוא התחנף אלי ולשופטים, וכל הזמן ניסיתי לשמור עליו שיהיה אותנטי ולא חנפן. הוא כותב נהדר, ואני חושב שהתוכנית לימדה אותו המון, אבל הראפ הערבי הזה, האתני, נורא מתאים לאירופה, ולא לארצות הברית”.היה נראה שההשתלבות שלו לא עוברת חלק.“כולם אומרים שהם גזענים, וערבי, ערבי, ערבי, אבל גם הוא לא המעיט בלגזען אותנו. כל הזמן הוא אמר שהוא ראפר ערבי־ישראלי, עד שבאיווליואיישן אחד הוא אמר, ‘אני ראפר פלסטיני’, ואת זה אני לא קיבלתי, זה עיצבן אותי. לשנות את הזהות שלך רק בשביל לקדם את עצמך? לא בבית ספרנו!”.

הכותבים אידיוטים בימים אלה פסטר עובד באל.איי על המחזמר שבדרך “Sold Out”, ההצגה שרצה "Above the Water", והפקת סרט שצפוי להתחיל להצטלם בישראל במהלך השנה הבאה, “חוזליטו השני”. את חופשת המולדת הוא לא מתכנן להעביר בביקור במופעי חנוכה, אלה שהוא ייסד כאן וצפויים לעלות בעוד רגע. “’הקוסם’ שלי עשה 700 הצגות ו’פיטר פן’ 400, והן שיחקו בכל הארץ”, הוא כועס, “בשנים האחרונות עושים את זה רק בחנוכה, טק־טק, ולכן זה נקרא 'מופעי חנוכה', וזה גם אומר משהו על האיכות שלהם. יש הבדל בין מופע למחזמר”.מה ההבדל, בעצם?“זה לא באיך שזה נראה, זה במה שזה אומר. אנחנו, לאורך כל הדרך, עשינו הפקות עם איזה ערך מוסרי, חברתי, חינוכי. תמיד היתה אמירה, ולא היה פלייבק. אני נאבקתי מאוד שהתיאטרון ייראה כמו ברודוויי וכמו הווסט אנד, ובאמת זכינו להצלחות גדולות בגלל זה. כשזה התחיל להפוך לעניין של שבועיים, אז גם ההשקעה היא פחותה, אבל אני לא חושב שהמסרים צריכים להיות כל כך רדודים. הכותבים שם די אידיוטים”.אבל הליהוקים הם אותם ליהוקים.“זה נכון שכשעשיתי מחזות זמר מסחריים תמיד הליהוק המרכזי היה מישהו שהוא כוכב ילדים. אבל עטפתי אותם: אם היה חנוך רוזן, לצדו היה ששון גבאי; אם היתה מיכל ינאי, אז לצדה היה אריק לביא. אני בכלל חושב שזה טריק של במאי להביא לתוך הסט מישהו בעל ניסיון, וזה באמת הוכיח את עצמו. מערכת היחסים על הבמה בין מיכל ינאי לאריק לביא לא תהיה כמו מערכת היחסים בין בר רפאלי ל’מה קשור’. לפני כמה שנים עפר שכטר באמת היה פיטר פן ראוי, כי אני חושב שהוא שחקן נהדר, אבל קפטן הוק היה אמיר פיי גוטמן. נו, באמת! כאילו, באמת? אחרי שזאב רווח וששון גבאי עשו את זה מביאים את אמיר פיי גוטמן? ועכשיו עושים עוד פעם 'פיטר פן', אבל פיטר פן זה הראל סקעת? עשי לי טובה! מה, הם עיוורים? זו בחירה תמוהה לחלוטין. זה לא כמו לבחור את בר רפאלי, שהיא באמת שם דבר וכולם יבואו כדי ללעוג לה. לשחק טוב היא לא יכולה, ואני אגיד לך גם למה. בגלל שאני כאן אני עוקב, אני רואה 'גיא פינס', וכל יום היא במקום אחר בעולם. סליחה, עוד מעט חנוכה, מתי היא עושה חזרות? גם שחקן מנוסה צריך לעשות חזרות. אנחנו היינו עושים שלושה חודשים חזרות יום יום, ערב ערב, והיא תבוא לבמה כמו בר רפאלי. אם היא תפתיע, אני אוכל את הכובע. אני חושב שהשחקנים, ויש לנו בארץ שחקנים נהדרים, יוצאים מדעתם, ואני איתם, כי זו זילות גדולה מאוד. שלא לדבר על הפסטיגל, שאיבד את עצמו לדעת! כן, ממש! שהפך להיות מופע וגאס למבוגרים בלבד! היוצרים והמפיקים כל כך משתעממים, שהם צריכים כל שנה לעשות את זה יותר גדול, ואני מוריד את הכובע בפני האיכויות הטכניות, אבל זה מאבד את הקשר עם הילד. זה גם לא כוכבי ילדים משתתפים. מי, אנה ארונוב? כבר שנה שנייה שהיא שם. למה? מה לילדים ולאנה ארונוב? בגלל שהם ראו אותה ב'הישרדות'? תגידי לי מתי לאחרונה יצא שיר ילדים מהפסטיגל כמו שאנחנו גדלנו על השירים של הפסטיבל? לועגים לליהיא גרינר על זה שהיא עושה הצגת ילדים, למה לא לועגים לשאר? מה, היא קדושה בר רפאלי הזאת? הראל סקעת עשוי מנייר? אי אפשר לבוא ולומר חבר’ה, אתם נורא טועים באג’נדה, אוקיי? תחסכו את זה מהילדים!”."לשחק טוב היא לא יכולה". בר רפאלי ומה קשור ב"סינדרלה" (צילום: רונן אקרמן)

מתחיל להיות פאתטי למרות מבטי הסבא שהורסים לו את מופעי החנוכה, כאן, באל.איי, שאליה ארז חלום במזוודה לפני שש שנים, הוא עוד משתדל להרגיש כמו פיטר פן. “תמיד הרגשתי שאני ילד נצחי”, הוא אומר, “כל העניין הזה של קשר מול יצר ויצירה מאוד מעסיק אותי, ואני חושב שמקימי המשפחות למיניהם מאבדים את הדבר הזה שנקרא יצר. מצד אחד, אני כן רוצה את זה, ומצד שני אני מפחד שאאבד משהו מאוד יצרי וחופשי ביצירה שלי, וזו הדילמה”.הקריירה באה על חשבון המשפחה?“לצערי כן, אבל שום דבר לא מאוחר. היום אני מבין כמה דברים הרווחתי. עשיתי צעד מאוד נועז עם הנסיעה לארצות הברית. אני יודע שתסמונת פיטר פן השתלטה עלי, ואני נורא רוצה להישאר ילד ומאוד קשה לי עם העניין הזה שזה מתחיל להיות פאתטי. אני מרגיש עכשיו כמו נער צעיר שיצא אל העולם, והכל פתוח, והעיקר הבריאות. וגם, אני חושב לעצמי, כל הזמן אני קורא על אנשים שמתגרשים, אז למה חשוב לעיתונאים לחתן את הלא נשואים?”.רק שאלתי.“אבל באופן כללי, תחשבי על זה, הרי יש יותר מתגרשים ממתחתנים, אז סימן שיש בעיה בדבר הזה. אוקיי? אז אוקיי”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ