מעבר לקשת: דרור גלוברמן השתלט לנו על המסך

עם שלוש תוכניות בקשת הייתם מצפים שלדרור גלוברמן תהיה מספיק עבודה בשביל שהוא לא יחשוק בזאת של עידן חגואל. אבל לראיון הוא הגיע עם מכשיר הקלטה משלו

עידן חגואל, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

דרור גלוברמן שולף את הסמארטפון ומניח על השולחן על מנת שתהיה לו הקלטה משל עצמו של הראיון. “מה בעיניך תהיה כתבה טובה?”, הוא שואל במהירות, ואני מתחיל לחשוש שמגיש הטלוויזיה העסוק והכתב בעל הרזומה הנאה לא מתכנן לתת לי לעשות את העבודה שלי. אנחנו מתאמים ציפיות ומחליטים שמטרת העל היא שנרגיש בנוח. “אני לא רגיל להתראיין”, הוא מסכם בכנות, ואני מבטיח להיות עדין. כדי לחסוך בזמן, גלוברמן (35) קבע את המפגש באוזןבר. מאוחר יותר, אחרי חצות, ינגן קלידים במסגרת ערב סטנד־אפ במקום עם הלהקה נאג’ חמאדי, שכוללת חוץ ממנו את העיתונאים דרור פויר, אראל סג”ל, אור הלר וטל לזר. למזלו הרב הוא לא צריך לקום למחרת ל”יום חדש”, תוכנית הבוקר של קשת שאותה הוא מנחה באופן זמני לצד יואב לימור. הגיג הטלוויזיוני הלא קבוע שסידרו לגלוברמן - להחליף את דליה מזור על הבוקר - מיצב את גלוברמן בתור מנחה הבית של ערוץ 2. בבקרים תראו אותו מלהג ב”יום חדש”, בערבים מוביל את התוכנית “אנשים” (עם שידור חוזר בלילות) ובימי שלישי מנחה את מגזין הטכנולוגיה החדש “נקסטר”. למרות השעות הרבות שלו על המסך, לגלוברמן אין בכלל טלוויזיה בבית: “אין לי טלוויזיה. מעולם לא שילמתי שקל להוט או ליס. אני לא יודע להפעיל ממיר”. לא קשה לנהל ככה שיחות ברזייה במסדרונות קשת?“מראש אני בורח משיחות על טלוויזיה. אני תמיד תוהה, בתור מישהו שעושה טלוויזיה, אם זה יותר טוב לראות או יותר טוב לא לראות. מצד אחד אני לא צריך לראות כדי לעשות את הדבר שלי. מצד שני זה עולם שמשתנה במהירות וכדאי לעקוב. למשל, מהדורת חדשות של מיקי חיימוביץ’ ויעקב איילון מלפני כמה שנים תיראה לך היום מאוד מוזר. הצבעים, התאורה, הכל נראה מוזר. אפילו ברמת העניבה”.הטלוויזיה היא קורבן אופנה?“הטלוויזיה משקפת את העולם, והוא משתנה נורא מהר ב־15 השנים האחרונות”.מפריע לך שלתכנים שאתה מייצר יש חיי מדף כל כך קצרים?“זה נכון לגבי חדשות, אבל אני לא עושה יותר חדשות. ‘אנשים’, למשל, כן מחזיק לדעתי. עשיתי כתבה עם זוכה פרס נובל לפני חצי שנה, ויש לה את אותו ערך גם עכשיו”.איך אתה מסביר את העובדה שיש לך פתאום שלוש תוכניות בטלוויזיה?“זה לא אני החלטתי. אני עובד 15 שעות ברוב ימות השבוע. זה לא טוב, אני עובד יותר מדי. אני לא מרוצה מזה. בסוף שבוע שעבר הייתי חולה מחוסר שינה. אני בעומס קצת מופרז לטעמי, אבל זאת סיטואציה זמנית ומקרית. אמור לבוא מחליף או מחליפה לתוכנית הבוקר תוך כמה שבועות”.אתה מצליח למלא את נעלי העקב הגדולות של דליה מזור?“אני מודה שזה היה לי סופר מוזר, כי הייתי מופיע אצלה בפינה בבוקר. אני מאוד מעריך את דליה, יש לי הערצה לאנשים מבוגרים ממני. גם ב'מעריב', כשהייתי הכתב הכי פספוס, הייתי הולך להקשיב לכתבים המנוסים ולראות איך הם מנהלים את העניינים. אתה יכול להיות אידיוט ולבוז להם, או שאתה יכול להיות צנוע ועם שכל וללמוד מהם”.למה אתה לא בוחר בין “אנשים” ל”נקסטר” כדי להוריד עומס?“על מה היית ממליץ לי לוותר?”.על “נקסטר”. ל”אנשים” יש יותר רייטינג והפוטנציאל יותר גדול.“אני לא צוחק, אני אקח את העצה. הבעיה הזאת היא לא מהיום, תמיד התקשיתי לוותר על דברים ותמיד רציתי גם וגם. כשמשהו מעניין אותי אני תמיד מוצא את עצמי בעומס ומתפלא שאין לי זמן לנוח ולקרוא או ללמוד שפות או לנגן כמו בן אדם. הקריירה המוזיקלית שלי סובלת”.המוזיקה היא המקום שנותן שקט, או שגם היא הידרדרה לסוג של קריירה?“עם מוזיקאים תמיד יש לי את אותו ויכוח. אני תמיד אומר שאני מקנא בהם שהם רק מנגנים, והם אומרים לי שאני אידיוט והלוואי שיכלו לנגן רק מתי שבא להם. אני לא מתפרנס מזה, אבל הייתי רוצה לנגן הרבה יותר”.

להישען אחורה ולא קדימה בעבר תיפקד גלוברמן ככתב וכעורך במדורי ההייטק והמחשבים של "מעריב", והמשיך על אותה משבצת גם בחברת החדשות של ערוץ 2. את ההתמזגות האיטית בין האינטרנט לטלוויזיה הישראלית, שלאחרונה מעלה הילוך עם השקת מהדורות חדשות אינטרנטיות ב־ynet, וואלה! ומאקו, הוא מתאר כ”רומן שמנסה לקרות כבר יותר מעשר שנים”. גלוברמן מאמין שצפייה בטלוויזיה שונה מחוויית הגלישה, ולכן יש מקום לכולם. “טלוויזיה היא חוויה שבה הצופה נשען אחורה והתוכן מגיע. במחשב, אם לא תיגע לא יקרה כלום”, הוא אומר, “נכון שאנשים עושים היום הכל ביחד בו זמנית. יש חלוקה שבה הם חצי פסיביים מול הטלוויזיה וחצי אקטיביים מול הפלאפון או הטאבלט או הלפטופ”.הטלוויזיה תיעלם?“אני כופר בהנחה. לא ראית כמעט אמצעי תקשורת שנעלמו. אנשים עדיין הולכים לקולנוע, אנשים עדיין קוראים עיתונים – פחות אמנם, הצריכה קטנה והאופי משתנה, יש מלחמה על המודל והשינויים דרמטיים, אבל העיתון לא ייעלם. אני מסכים שהוא במצב מזעזע ושאנשים פחות צריכים את הנייר שלהם על הבוקר, אבל בסוף השבוע הוא יגדל לדעתי. מאותה סיבה שאנשים אוהבים להישען אחורה ולראות טלוויזיה להבדיל מההישענות קדימה אל המחשב, אז בסוף השבוע אתה מחפש את הממשק הכי פשוט ולא מסובך, נייר מודפס שאפשר לשכב איתו על הספה ולקרוא טקסט”."צינור לילה לא המציאה את הגלגל". גלוברמן ב"נקסטר" (צילום מסך) יש מקום להשוואה בין “צינור לילה” ל”נקסטר”?“ציפיתי שתהיה השוואה. לא נראה שהתוכניות מתעסקות באותו נושא - אנחנו מתעסקים בטכנולוגי והם מתעסקים בוויראלי. יש לנו גם עיסוק בוויראלי, אבל יש לנו זרוע טכנולוגית שמתעסקת באפליקציות, והגענו לרמות מופשטות עם נושאים כמו ‘עתיד החיפוש’ או ‘מי יחליף את גוגל’”. גלוברמן מבקש להדגיש שהתוכנית בנושא אינטרנט, המשודרת מדי לילה בערוץ 10, לא המציאה את הגלגל. “לפני ‘צינור לילה’ היה את ‘לידיעת הגולשים’ בערוץ 2, ולפני זה היה את ‘זומביט’ בחינוכית. כל תוכנית הוסיפה משהו ניכר על קודמתה”. העונג האמיתי של גלוברמן בתוכנית מסוג זה (גם ב”זומביט” הוא השתתף בזמנו) הוא לעזור לאנשים להתקדם עם הזמנים. “לשפר להם את החיים”, הוא אומר. “אם נתתי לך טיפ שעוזר לך לפנות יותר מקום באייפון כדי שיהיה לך זיכרון ליותר הקלטות, אז אני מבסוט. אם נתתי טיפ לאבא שלי שעוזר לו להעלות קטעי וידאו לקבוצה המשפחתית שלנו בפייסבוק וחסכתי לו ארבע שניות והוא מאושר, אז גם אני מאושר”. כשאני מכתיר אותו בתואר איש התמיכה של ישראל, הוא נראה נלהב. “אין לי בעיה עם ההגדרה הזו”, הוא אומר, “במילא באים אלי ושואלים אותי ואין לי תשובות מספיק טובות ומתפלאים. אבל הקיק שלי מגיע ברגע שאדם מבין שהוא יכול לעשות משהו שהוא לא ידע שהוא יכול לעשות קודם וזה חוסך לו זמן בחיים. יש לי פנטזיה לחזור בזמן אל ימי האדם הקדמון ולהראות להם טאבלט במערה”.אין לך כמיהה לעולם פחות טכנולוגי, יותר רומנטי? אין פחד מהעתיד?“הפחד שלי מהעתיד מתחיל בינואר, עם הניסוי הביומטרי. ברגע של חוסר דעת נתתי את טביעת האצבע שלי בשדה התעופה ואני מצטער על זה - לך תדע לאיפה המאגר הזה מגיע. הלכתי ובדקתי מה יעשו איתו, אבל אני לא מאמין לתשובות שנתנו לי, כי גם אם מבטיחים לשמור על המאגר, הם לא מתכוונים לזה. וגם אם כן מתכוונים לזה, תמיד יכולים לפרוץ להם. וגם אם לא יפרצו להם, אז בית המשפט יכול להוציא צו לבקשת המשטרה שיאפשר גישה למאגר, כי יש חשש שאיזשהו פושע מנסה לברוח מהארץ. זה מידע הרסני, ועצם זה שאספנו אותו זו טעות”.החרדה של גלוברמן מפני העתיד הביומטרי מצליחה להטריד את השלווה של שנינו. “בעוד שנתיים יתחילו לחייב את האזרחים לתת טביעת אצבע ואני אסרב. אבל עד איפה אני יכול לסרב? עד המשטרה אין לי בעיה. עד המשפט זה חפיף. אבל עד הכלא? האם אני אכנס לכלא כי אני לא רוצה לתת טביעת אצבע? כרגע אני אומר לך שכן, כי זה הכי רומנטי”. האם הוא יכול לעורר מודעות סביב סכנות המאגר באמצעות שלוש תוכניות הטלוויזיה שלו? “זו, למשל, דוגמה לסוגיה מופשטת שקשה מאוד להסביר אותה לצופים. לך תסביר להם מצב היפותטי שבו לא האזרח עושה משהו רע, אלא השלטון משתנה, ופתאום העובדה שמישהו התנדב בבר נוער יהיה חטא כי אסור שיהיו הומואים במדינת ישראל”.

שני אנשים שהם רוני דניאל כמה לחצים מופעלים על המערכת מצד קשת לבחור את “האנשים”?“בכל מערכת יש לחצים. אנחנו לא יכולים להסתיר כלום, כי הכל על המסך. אפשר לראות מי מהמרואיינים מגיע מקשת ומי לא. אני אפתיע אותך ואומר שיש לא מעט מקרים שיש אנשים שאנחנו מבקשים מקשת כי אנחנו חושבים שזה מעניין. לא נעשה כתבה משעממת”.תוכנית תעודה או דוקו-סלב? כתבה על נועה רוטמן ב"אנשים":

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ