הפוליטיקאים השתלטו לנו על הבידור, וזה לא מבדר

כשתוכניות הבידור פותחות רגליים בשביל הפוליטיקאים ונותנות להם להתרוצץ בתוכניות לא פוליטיות מבלי לענות לשאלות הקשות, הטלוויזיה חוטאת לתפקידה

אור בר שלום, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

"השר גלעד ארדן נראה על פניו משעמם", קובע ניב גלבוע בפינתו החדשה "ארוחת שישי" בה הוא לוקח מדי שבוע פוליטיקאי אחר לאכול עימו במסעדה ובתמורה הוא אמור לקבל תשובות לשאלות כאוות נפשו. גלבוע מממשיך לאתר את השר: "הוא תמיד חנוט בחליפות. אריסטוקרטיה צפונית חסרת חוש הומור. הספיקה ארוחה אחת עמוסה בכל טוב בוכרי לגלות את הילד הדתי והשמן מאשקלון שמסתתר מתחת". המונולוג המביך של גלבוע הוא רק קצה הקרחון בתופעה מוזרה ששוטפת את המרקע ומתאפיינת בניסיונות עיקשים להוריד לפוליטיקאים את המסכות ולהוציא מהם קצת הומור ואם אפשר גם קצת רגש. מאז הכריז המנהיג העליון על בחירות בינואר הפריים טיים הישראלי נתון למתקפה חסרת תקדים של פוליטיקאים אשר נוטשים את אזורי המחייה הטבעיים שלהם (מהדורות החדשות, "פגוש את העיתונות", "משעל חם") ומבצעים השתלטות עוינת על תוכניות שלא חלמו לארח ח"כ גם במקרה של התקפה איראנית. לעוף על המיליון, צחוק מעבודה, מצב האומה ואפילו תוכניות אוכל נראות בשבועיים האחרונים כמו גרסה דהויה של ערוץ הכנסת. וזה אפילו לא מצחיק.

אחרי שבעונת הבחירות הקודמת הסתפקנו בחיקויים מוצלחים (ארץ נהדרת) המערכת הנוכחית מאלצת אותנו להתמודד עם המקור. עשרות המנדטים החופשיים של המערכת הנוכחית והתזזיתיות שמאפיינת אותה הביאו את המפלגות לכבוש את הפריים טיים ושלחו את הטובים ביותר קדימה. זה הוביל לכמה הופעות ביזאריות במיוחד. גלעד ארדן הוא פרפורמר מצטיין. גולדן בוי של נתניהו, רהוט, צעיר ולהוט לרצות. אחרי האיחוד המפתיע בין הליכוד לישראל ביתנו היה זה ארדן שנשלח למצב האומה כדי לסנגר על המהלך וסגר את הפינה בבדיחות מזיעות ממאמץ בעלות גוון גזעני שהיה גורם לנאור ציון להתכווץ ("מה שטוב במפלגה עכשיו זה שאם ייפול מחשב במפלגה, יש לנו תמיכה טכנית חופשית"). בליכוד ביתנו כנראה רוו נחת מההופעה והחליטו לשלוח את ארדן לחיקו של גלבוע בפינתו החדשה בערוץ 10. גלבוע הטיח בו אמיתות כואבות ("אתה היית ילד שמן! אני אולי מלא עכשיו, אבל אתה היית ילד שמן!") והעלה תהיות לגבי מסלול הקריירה שלו ("אמרו לי שמלצרת בכל המסעדות הטובות. יכול להיות שהגשת לי אוכל פעם?"). אפילו הבזק המודעות העצמית של ארדן ("אריק שרון לא היה מרשה שיצלמו אותו אוכל. הוא לא כמונו הפוליטיקאים שמצטלמים היום בכל מצב") לא הצליח להציל את הדיון למשהו בעל ערך קלורי אמיתי. פסולת אורגנית. גלעד ארדן מתארח ב"מצב האומה":

אלא שההשתלטות העוינת לא נגמרת בתוכניות שגם ככה עוסקות בפוליטיקה. הביקורות שסיקרו את הופעתו של אחמד טיבי בשעשועון "לעוף על המיליון" הדגישו את חשיבותו של המשחק בין בני סחנין לבית"ר ירושלים ששודר בערוץ המקביל, שבעזרתו טיבי נמנע מלהשפיל את עצמו בפני פורום מצביעים פוטנציאלי רחב יותר. טיבי, פוליטיקאי חברתי ואיש נחמד באופן כללי התייצב באולפן המעוצב יתר על המידה והתבקש לענות על שאלות ידע כללי. למרות שככל הנראה הובטח לו כי גם אם יטעה בשאלות האדמה לא תפער את פיה ותעלים אותו בבור החשוך המובטח לשוגים, השידור עצמו היה מביך למדי ואפילו 90 אלף השקלים בהם זכה כדי להעניק לעמותה מקרבת לבבות כלשהיא לא חיפו על המהלך. סילבן שלום, מי שראה את עצמו פעמים רבות כמועמד הטבעי לראשות הממשלה ייאלץ להשמיד במירוץ העתידי – אם וכאשר – את כל ההקלטות שמתעדות את השתתפותו ב"צחוק מעבודה". מדוכדך מתמיד ישב שלום ונאלץ להקשיב לשלום אחר משייף עליו בדיחות קרש ("אתה עושה רושם של בחור אינטליגנטי, אחרי כל זה אתה עדיין אוהד של הפועל באר שבע?") ולענות לו באותה תפלות חסרת חשק. איך סיכם זאת יובל שטייניץ שנשלח לחמם את הקרקע במצב האומה "אנחנו הולכים לבחירות.. ונמשיך אתכם גם מדי פעם לחייך ולצחוק".

לפנק לפנק למרות שקל להאשים במצב את הפוליטיקאים, זהו הרפלקס המיידי, מוטב להפנות את האצבע המאשימה למארחים שלהם. פוליטיקאי אמיתי לא יכול לסרב למיקרופון פתוח ועוד בתוכנית בידור שלא תעמת אותו עם שאלות קשות. נכון, זה אולי קצת מביך וקצת משפיל אבל טומן בחובו אפשרות לצאת קול מול קהל מצביעים שעד עכשיו לא ספר אותך, "אובמה סטייל" (ואלוהים יודע כמה הפוליטיקה הישראלית משוועת לקצת סטייל). לכן את השאלות הקשות יש להפנות למי שמתעקשים לא לשאול את הפוליטיקאים שאלות קשות, או שאלות בכלל. כמה מנהגי אגד למשל יצליחו להוציא תשובות נחרצות יותר מניב גלבוע ב"ארוחת שישי". אם כבר שר האוצר מגיע למצב האומה אחרי שהמדיניות הכלכלית שהוא עומד בראשה הוציאה אלפים לרחובות והשיח הכלכלי הופך למרכזי, נותנים לו להתחמק בבדיחות על גז צחוק? כשאחמד טיבי, אולי הקול הערבי-ישראלי היחיד שנשמע בכלי התקשורת המיינסטרים קופץ לתוכנית עתירת רייטינג- שואלים אותו שאלות טריוויה על ספרות יפה?

יש שיאמרו שזה לא תפקידם ו\או אחריותם של תוכניות הבידור הישראליות. בשביל זה קיים אולפן שישי. צחוק מעבודה, לעוף על המיליון וחבריהם נועדו לבדר ולאפשר בהייה נטולת מחשבה בסוף יום העבודה. ואם זו אכן המטרה, אז שלא יארחו פוליטיקאים. תפקידה של הטלוויזיה הוא לא ללטף ולחבק נבחרי ציבור. בשביל זה ועידת הליכוד מתכנסת בגני התערוכה. כשהפריים טיים הישראלי פותח רגליים בשביל הפוליטיקאים ונותן להם להתרוצץ בתוכניות לא פוליטיות מבלי לענות לשאלות הקשות, הוא חוטא לתפקידו. תפקידם של אמצעי התקשורת הוא לתווך עבורנו את המציאות (ולפעמים גם לעוות אותה לצרכי רייטינג) אבל לא להתעלם ממנה לחלוטין. הפוליטיקאים הישראלים – מכל גווני הקשת הפוליטית – לא צריכים במה נוחה להוכיח לנו שהם מסוגלים (או לא) לספר בדיחות, ליהנות ממרק רגל בכרם התימנים או לצחקק על חוק הרווחים הכלואים. אם פוליטיקאי שנמצא בעמדה שלטונית מרופדת מתארח בתוכנית הסאטירה היחידה על המסך, יש לה מחויבות להקשות עליו או לפחות לעשות ממנו צחוק ולא ללטף אותו כדובון אכפת לי. כשאורנה בנאי צועקת לעבר גלעד ארדן "חתיך!" היא אולי מצחיקה את הקהל לכמה דקות, אבל היא שוכחת את המחויבות שלה כלפי הצופים ואת הדבר הזה שאנחנו רוצים להאמין שבגללו היא התחילה לספר בדיחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ