אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי סודות: למה לא תתמכרו ל"אניגמה"

הקאסט הנוצץ לא מסווה את העובדה ש"אניגמה" נעדרת הומור עצמי, ושבמקום לאמץ את השינויים שעברו על הז'אנר, מדובר בטלנובלה מיושנת וחסרת מעוף. לעזאזל, אפילו שרון אלכסנדר נראה בול כמו ב"מיכאלה"

תגובות

אדם הקסטר (עפר שכטר) עומד מול בד קנבס מתוח. כל לבושו מסתכם בתחתונים ובמשקפי היספטרים שחורים, וכל כולו פרסומת ל"אמריקן לייזר"\מועדון כושר אורבני מגניב כלשהו. המוזיקה מתנגנת ברקע, הסיגריה בזווית הפה וכתמי צבע ניתזים לחילופין על הקנבס ועל הגוף החשוף. אם "אניגמה", הטלנובלה שעלתה אמש בערוץ ויוה של yes, הייתה עוצרת בנקודה הזו, היינו כולנו מרוויחים כמה דקות של פורנו רך עם עפר שכטר והולכים לישון עייפים אך מרוצים. לרוע המזל, אף אחד מבין האנשים שחתומים על הטלנובלה הזו לא חשבו לעצור את זה שם. ההפסד? כולו שלנו. לחברת "דרסט הפקות", שגם מפיקה את "אניגמה", יש מקום של כבוד במיסוד הטלנובלה הישראלית. בזמן שהצופה הישראלי סבר ש"רמת אביב ג'" היא פסגת היצירה הציונית, דני פארן (מנכ"ל ובעלי "דרסט") הסתובב בדרום אמריקה וסחר בזכויות של טלנובלות דרום אמריקאיות במיליונים. רק בשנת 2000 החלו הדרסטים לעבוד גם על ההתמכרות הישראלית וערכו כאן אדפטציה מקומית לטלנובלות זרות. ההצלחה הייתה כמעט מיידית. סדרות כמו "לגעת באושר", "לחיי האהבה" ו"מיכאלה" ששודרו פה בתחילת העשור הקודם, הדביקו מאות אלפים למסך והפכו לתופעה תרבותית. על היסודות הללו נבנו סדרות הקאלט משעשעות מעדות נשות הטייסים ו"פיק אפ". התכנים אמנם היו רדודים, הדיאלוגים מביכים, אבל העם רצה עוד. התעשייה המקומית, שגם ככה לא נהנית מעודפי תקציב, עפה על הז'אנר הרווחי שיצר תזרים מזומנים יציב, וגם שחקני תיאטרון עילאיים ומתנשאים מצאו את עצמם לומדים 50 דפי טקסט ביום כדי לסגור את המשכנתא. שכטר מגלם את עצמו, הימלבלוי דוחה את האתגר. הפרק הראשון: ואז, אחרי שהצופים הפנימו לחיוב, החלו לצוץ יצירות מהגל החדש של הטלנובלות העבריות. פנינים כמו האלופה (עונה ראשונה), טלנובלה בע"מ החד פעמית ואפילו השיר שלנו ו"בובות", הראו שאפשר לעשות את זה קצת אחרת, בזכות כתיבה משובחת ושחקנים שידעו לא לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות. נכון, התפאורה עדיין נראתה כאילו היא עשויה מקלקר, אבל הקלקר הכי משובח שהצליחו למצוא במחסן. אבל כשמסתכלים על המסע הארוך שעשתה הטלנובלה הישראלית בעשור האחרון ועד לפרקים הראשונים של "אניגמה", מרגישים בעיקר בלבול שמתחלף מהר מאוד במבוכה. "אניגמה" מרגישה, מצולמת, מלוהקת ומדוברת כאילו הפיקו אותה בשנת 2000. לעזאזל, אפילו שרון אלכסנדר נראה בול כמו ב"מיכאלה". ואלמלא התעקשו יוצרי הסדרה לתת לדמויות שלהם לקשקש בלי הפסקה על אפליקציה סלולרית מצליחה, סביר להניח שלא הייתם מזהים שהיא צולמה מתישהו בעשור האחרון. "אניגמה", כיאה לז'אנר, מתגאה ברשימת ליהוקים לוהטת, מהסוג שימכור טוב שערי מגזינים, אבל במינימום מאמץ על הסט. שכטר שוב משחק את עצמו, במין מאמץ צווחני ושחוק שרק רוצה ללכת כבר הביתה. עדי הימלבלוי מסרבת לאתגר את עצמה מחוץ לתפקיד הצפונבונית הבלונדינית עם הקול המאנפף, ואפילו אורי פפר נראה כאילו הגיע לשם בטעות. צופים תאבי ריגושים והפרעות קשב יישארו בחוץ. "אניגמה" (צילום: איתן ברנט)השחקנים הבוגרים יותר, כמו אלכסנדר, שמוליק לוי, אריה מוסקונה ואוולין הגואל, אמנם נראים אלגנטיים גם כשהם עומדים בתוך אתר הריסות, אבל גם הם נתקלים במכשולים בלתי עבירים. דוגמה מנבכי הדיאלוגים: "את כמו יין אדום", זורק עקיבא חלמיש (אלכסנדר) לכרמלה הקסטר (הגואל), נענה בשאלתה: "משתבחת עם השנים?", ומרים להנחתה עם "משאירה כתם שאי אפשר להוריד". פנינים כנ"ל עלולות לגרום צרבת גם לאוזן לא מיומנת. לפעמים זה מרגיש שב"אניגמה" הוציאו את כל התקציב על השמות הנוצצים ושכחו את כל השאר.  טלנובלות - בין אם הן מצולמות בארגנטינה, בניו יורק או בישראל - לא מתיימרות לספק אתגרים אינטלקטואלים לקהל הצופים. הן מרובות דמויות, קליף האנגרים ופיתולי עלילה מופרכים כי זה מה שמצופה מהן. תוסיפו לזה את העובדה שתקציבי ההפקה ישראליים - שאוהבים לדחוף כמה שיותר שעות צילום ביממה - גורמים לעיתים לעיגול פינות, לדיאלוגים מגוחכים (מסוגת "הוא אמר לי - אני אמרתי לו") ופאוזות ארוכות שנועדו להעצים את הרגע, ותקבלו מוצר טלוויזיוני שהופך להיות לא רלוונטי להיום. הבעיה הכי גדולה של "אניגמה" היא שבמקום לאמץ את השינויים שעברו על הז'אנר ולקחת אותם למקום חדש, אמיץ וממכר, היא הופכת להיות טלנובלה מיושנת וארכאית. צופים תאבי ריגושים עם הפרעות קשב וחיבה לריאליטי לא ימצאו בה עניין. והכי נורא - היא לא מצחיקה, אין בה טיפת הומור או מודעות עצמית והיא משוחקת ברמה שמזכירה חלטורה. אם אדם הקסטר קרוע כל הזמן בין הרצון ליצור אמנות טובה לבין הצורך להתפרנס מזבל, נראה שהשחקן שמגלם את דמותו כבר בחר.

"אניגמה" - yes ויוה וב-yes V.O.D 8.12.13, א'-ה' ב-19:30

כתבות שאולי פספסתם

*#