אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המרן התל אביבי: כשהתקשורת מחבקת את המתים

הפסטיבל התקשורתי סביב מותו של אריק אינשטיין לא שיקף את מעמדו של הזמר בלב הקונצנזוס, אלא דווקא את רחשי ליבה של קבוצה שמרגישה מיעוט נרדף

תגובות

"הרבה אומרים שהוא ייצג אותנו, הישראליות", פנה כתב חדשות 2 למוני מושונוב, כמה רגעים לפני שהתחיל טקס האשכבה של אריק איינשטיין. "כן", אמר מושונוב בעצב, "אבל אנחנו אחר כך נשכח מזה". אריק איינשטיין הלך לעולמושלום אחרון: שלל הפנים של אריק איינשטייןאריק אינשטיין הוא כל מה שאנחנו לא50 דקות בגן עדן עם אריק אינשטייןפרידה אחרונה - אריק אינשטיין נזכר ב"מציצים"מיקי גבריאלוב חוזר ל"בדשא אצל אביגדור"

הבחירה להציב את ארונו של אריק איינשטיין ז"ל בכיכר רבין נעשתה, כך אפשר להניח, בגלל הקשר העמוק בינו ובין העיר. הוא התגורר בה, אהד אותה (אבל רק כשהייתה אדומה), היה קשור לחופיה וגם שר עליה לפעמים. ההתקבצות הגדולה בכיכר הזכירה, כמובן, התקבצות אחרת מחודש נובמבר, אי שם ב-1995, כשהיה נדמה לכולם שמת משהו בישראליות היפה והטובה שלנו.

פשוט אריק אבל הלוויה האזרחית הגדולה של איינשטיין דווקא מעלה זיכרון קרוב יותר, זה של הלווייתו של הרב עובדיה יוסף לפני כמה שבועות. אז הסתכלה התקשורת החילונית על המחזה, שהפך למסה ענקית של בני אדם, בתחושה מסוימת של אימה. סיפור הלוויה הפך לסיפור על עומס בכבישים, סיפור של הספד הפך לסיפור הפוליטי של ש"ס, וסיפור של מוות הפך במהרה לסיפור על מאבקי ירושה. הסיפור של איינשטיין כבר מסופר אחרת: בהתרפקות, בנוסטלגיה, בעצב גדול. זה סיפור של "אבל לאומי", כפי שהגדיר אותו קריין החדשות, על "ארץ ישראל היפה, האמיתית, המזוקקת", כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה נתניהו. הוא לא רב תארים וכיבודים, הוא "אריק" בשביל כולם. אריק בשביל כולם. טקס הלוויה של אינשטיין (צילום מסך: חדשות 2)מושונוב צודק, אנחנו נשכח מזה. למעשה כבר שכחנו. החיבוק הלאומי הזה יתפרק בעוד רגע, כי הוא לא היה שם באמת. וגם איינשטיין, שלא התמסר לחיבוק הקונצנזוס בשני העשורים האחרונים לחייו, לא היה מקבל את התמונה הפסטורלית הזאת כל כך בקלות. ולראייה, קורין אלאל שרה לו את "זן נדיר", שיר שלפי כל האגדות האורבניות נכתב בשעתו כדי לתאר את מצוקתה של הקהילה הגאה בישראל. כך הפך איינשטיין למייצג - לא של איזה מעגל רחב וכל-ישראלי - אלא של קבוצה שמרגישה שלקחו לה את המדינה, שהיא נרדפת ושהפכה למיעוט. והתקשורת, שרבים מתוכה מרגישים חלק מהקבוצה הזאת, הרגישה לרגע כאילו גם לה יש מרן.אם תזכרי אותי סיון גם הפעם את סיכת המצטיינת קיבלה העיתונאית סיון רהב מאיר, שלא הסתפקה בלהיות עיתונאית שיושבת באולפן ומלהגת על "אריק של כולנו". היא סיירה בבית הקברות טרומפלדור כדי לדעת איפה בדיוק ייקבר, היא (ככל הנראה) פטפטה עם בני המשפחה מהצד החרדי, והביאה מידע על אריק איינשטיין האבא והסבא, ובו זמנית ידעה לדקלם פרטים על ההיסטוריה של הלהקות הצבאיות והרוקנרול הישראלי. אה, וגם ידעה לעשות את ההשוואה להלוויית הרב עובדיה יוסף, בסמי-בדיחות ובהרבה מודעות עצמית.

כתבות שאולי פספסתם

*#