אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתקפת שיבוטים: עונת הסתיו האמריקאית פשוט מדכאת

"Reign" היא "משחקי הכס" לטינאייג'רים, ב-"The Crazy ones" רובין וויליאמס עושה "מד מן" בכאילו, ו-"The Blacklist" שיכפלה את "שתיקת הכבשים". התירוצים של הרשתות לא מסווים את העובדה שאין מה לראות בטלוויזיה כי הן מפחדות

תגובות

חודש שלם עבר מאז שנפתחה עונת הסתיו של 2013 בטלוויזיה האמריקאית וכבר ניתן להכריז שהיא מתה לחלוטין, בעיקר משעמום. הדבר הטוב הבא לא שם, ולמעשה הוא לא שם כבר לפחות חמש שנים, אם לא יותר. "הדבר טוב" משמעו סדרה איכותית, מרשימה ומוצלחת. ואם להיות ריאליים: נחמדה, לא מביכה ושתישאר בסביבה לפחות שלוש עונות. ב"לא שם" הכוונה לחמש הרשתות המסחריות: CBS, NBC, ABC, FOX וה-CW. המודל שלהן  להפקת מוצר מוצלח ומצליח גם יחד נכשל מדי שנה, והן בכל זאת מתעקשות לעשות שוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה. » עונת הסתיו בטלוויזיה האמריקאית - כל הכתבות זה לא שהסדרות החדשות רעות, הן פשוט גרועות. הן לא אמינות ולא מקוריות, לא מעניינות ולא מצחיקות. אבל את התחושה הכללית שהן מעבירות קצת קשה למקד, ואם כבר – אפשר לקרוא לה "אמריקאית". קלישאות של כתיבה מצופות בדרמטיות מיותרת וחשיבות עצמית מנופחת. בדיחות שנטחנו כבר ב"תרגיע". "המופע של מייקל ג'יי פוקס" (צילום: מתוך הסדרה)זה מה שמרגישים כשרואים סצנה בה דמות אחת מדברת לגבה של השנייה ואומרת לה "It's now or never" או "This is our only chance" כשברקע מוזיקת כינורות, למשל. אף אחד לא מדבר ולא מתנהג ככה. זה לא רציני וזה בעיקר מעליב. מישהו, פעם, כנראה באופרת סבון, החליט שהתבנית הזו יוצרת דרמה במסווה של דרמטיזציה, ומאז נתקענו עם הרבה מאוד קונבנציות של רגעים שאמורים לרגש אותנו. זו בדיוק הטלוויזיה האמריקאית כרגע - אוסף קונבנציות שחוזרות על עצמן.את כל הסדרות החדשות כבר ראיתם בעבר. "הסוכנים של שילד" היא "פרינג'" או "זהות בדויה" עם טכנולוגיה מתקדמת יותר, כשבבסיסה קבוצת אנשים שחוקרת מקרה מוזר אחר כל שבוע. מי שמתעקש למצוא שוני, יתעקש על הפתיח המצויר של מארבל. "ברוקלין 99" היא "מחלקת גנים ונוף" רק יותר מוזרה (צוחקים שם על רצח) והרבה פחות מצחיקה (אנדרה בארוור הוא הדאונר הכי גדול בעולם). "Reign" היא "משחקי הכס" לטינאייג'רים (עם סקוטים וצרפתים במאה ה-16 שמדברים אנגלית שוטפת). "The Crazy ones" היא מה שהיה קורה אם רובין וויליאמס היה מנהל את סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס, ודומה בגדול לכל הופעה שלו בטוק שואו. "שון מציל את העולם" היא בדיוק חצי מ"הנורמלים החדשים" ואחד וחצי מ"שני גברים וחצי". "Blacklist" היא מריחה של "שתיקת הכבשים", "dads" היא כל מה ש"איש משפחה" צוחקת עליו ו-"The Tomorrow People" גונבת מכל סדרת גיבורי על אפשרית. "המופע של מייקל ג'יי פוקס", שהייתה אמורה להיות ה-קומדיה המקורית של העונה, התבררה כאוסף לא מצחיק של בדיחות "יש לי פרקינסון", שנטחנו כבר ב"תרגיע" ו"האישה הטובה". טוב שרובין וויליאמס הוא לא המנכ"ל. מד מן (צילום מסך: רשת AMC)למה, לעזאזל, זה קורה? כי הפחד להשקיע במשהו חדש ושונה משתק את התעשייה כבר שנים. "המעז מנצח" הוא סלוגן שכנראה לא עובר טוב בתרגום. הרשתות, כמובן, לא חושבות שהן מפחדות. למעשה, יש להן שלל של הסברים שהן משמיעות כבר שנים בנוגע לשאלה מדוע אינן מצליחות להעמיד להיט ראוי:אל תבכו שאין לכם תקציבים כמו שלה. "משחקי הכס" (צילום: יח"צ HBO)תירוץ 1: אנחנו רשתות שידור מסחריות שפתוחות לכולם, ולכן לא יכולות לשדר עירום, קללות או אלימות ויזואלית מגניבה.העובדות בשטח: גם רשתות כמו FX  ו-AMC  מתפרנסת מפרסומות, וגם הן משתיקות קללות ונמנעות מעירום. כל אחת מהסדרות שלהן היו יכולות לנחות ברשתות אחרות. "המתים המהלכים" אולי היו צריכים למתן קצת צילומי זוועה וגועל, אבל "שובר שורות" ו"מד מן" לא עד כדי חורגות מהמבנה הקלאסי של סדרת טלוויזיה ברשת ברודקאסט. כל השלוש, אגב, הוצעו בתחילה לרשתות שידור מסחריות, ונדחו אחת אחרי השנייה. בלי אלימות ויזואלית, ובכל זאת נדחתה בזמנו. "שובר שורות" (צילום: רשתAMC) תירוץ 2: קהל של טלוויזיה מסחרית לא אוהב סדרות עם עלילה מתמשכת ומעדיף לנחות על פרק מזדמן עם עלילה סגורה שלא צריך לחשוב עליה.העובדות בשטח: נטפליקס. "כתום זה השחור החדש" - הסדרה המצליחה ביותר שלהם, נשענת על ההנחה שצופיה רואים כל פרק ופרק ומטפחים קשרים רגשיים לדמויות ולעלילה. גם "בית הקלפים" סומכת על קהל רציף, אי אפשר ליהנות ממנה אחרת. העובדה שכל הפרקים זמינים מראש אמנם מקלה על העניין, אבל "24" או "אבודים" היו סדרות ברודקאסט שבועיות סופר מתמשכות, ולאף אחד לא הייתה בעיה מיוחדת עם העיקרון הזה. האמת פה היא שקל וזול יותר להפיק סדרות פשע ורשע - הכותבים לא עובדים קשה מדי, הקאסט לא עובד קשה מדי והצופים לא צריכים לעבוד קשה מדי בלזכור דברים. העצלנות משחררת.

מוכיחה שהצופים מעוניינים בבונדינג. "בית הקלפים" (צילום: יח"צ הוט)תירוץ 3: לסדרות כבלים יש רק 13 פרקים בעונה ולכן הן יכולות להשקיע יותר בכל פרק ולהוציא מוצר מוקפד יותר.העובדות בשטח: גם לרשתות שידור יש סדרות שנבנו מראש לעונות קצרות, כמו "The Following" ו"סליפי הולו". אלא שבמונחים של רשתות שידור, עונה מקוצרת משמעה בעיה. או שהכוכב הראשי לא מוכן להתחייב ליותר מדי פרקים (תודה באמת, קווין בייקון), או שמדובר בשירת הברבור של סדרה שגורלה נחרץ, כמו שקרה ל"רוק 30", "פרינג'", "אחת שיודעת", "ניקיטה" ו"קומיוניטי". במילותיה של השופטת ג'ודי - אל תשתינו על הרגליים שלנו ותטענו שזה גשם. יש לכן עשרות סדרות שמחכות לתורן במיד סיזן. או שתסדרו את הלו"ז היטב ותתחייבו למעט פרקים של יותר סדרות, או שתפסיקו להשתמש בתירוץ הזה.תירוץ 4: אין לנו כסף להשקיע באפוסים ענקיים כמו "משחקי הכס" ו"אימפריית הפשע".העובדות בשטח: שטויות. רשתות השידור מוציאות עשרות מיליוני דולרים מדי שנה על הפקת מאות פיילוטים שרובם בכלל לא עולים לשידור. תבחרו את הפרויקטים שלכם בקפידה רבה יותר.במקום לשפוך הון על פיילוטים, תשקיעו נכון. "אימפריית הפשע" (צילום: יח"צ HBO)אולי הבעיה באמת נעוצה בעובדה שאף אחד ממנהלי הפיתוח לא שירת בצה"ל ולא נחשף לביטויים כמו "אין לא יכול, יש לא רוצה". אם מישהו מהקודקודים באמת היה מעוניין בלהמר ולהמציא מחדש את הגלגל המקרטע הזה, סביר שהיינו עדים לסוג של תחייה. אבל עזבו, הנה גרסאות חדשות של "שרלוק הולמס", "סליפי הולו", "דרקולה" ו"מכושפות". זוכרים כמה אהבתם את זה פעם?

כתבות שאולי פספסתם

*#