Game Change: לא מציאותי אבל עובד טוב

הסרט הטלוויזיוני על המירוץ של פיילין לתפקיד סגנית הנשיא מציג אשה שהיא ספק קורבן תקשורתי ספק קריקטורה. מה חשבו המבקרים על "Game Change"?

אור בר שלום, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

"שרה פיילין עשתה את העבודה שלי לקלה, ממש קלה", התוודתה טינה פיי עם סיום מערכת הבחירות הסוערת לנשיאות ארצות הברית ב-2008. "היא הייתה דמות שמאוד קל להגחיך ולחקות. היא עשתה את רוב העבודה בשבילנו". פיילין, שהוכיחה חוש הומור עצמי וביצים מברזל והתייצבה לצד פיי באחת מהתוכניות הנצפות ביותר של סטרדיי נייט לייב, לא צחקה מהאמירה של פיי. מקורביה דיווחו כי נעלבה עד עמקי נשמתה, ואף התבטאה בחריפות כלפי התוכנית והתסריטאית באירועים פרטיים. במשך חודשי הקמפיין הארוכים של 2008 נעה פיילין בין גילויי הערצה חמים מקרב תומכיה לבין הפיכתה לבדיחה לאומית, לעג ציבורי ומטרה קלה לכותבי סאטירה. » הקמפיין של שרה פיילין נגד הסרט Game Changeאת התהליך המסחרר הזה שהפך אותה ממושלת של מדינת קצה קפואה, לאחת הנשים המוכרות והשנואות ביותר באמריקה תיעדו מרק הלפרן וג'ון הלמן (Heilemann) ברב המכר "Game Change", שיצא לאור ב-2010. הספר, שעוסק במערכת הבחירות לנשיאות של 2008, ומסתמך על ראיונות שערכו השניים עם יותר מ-300 איש שעבדו בתחום בזמן המירוץ, עובד לסרט טלוויזיה ב-HBO. לתפקיד הראשי לוהקה ג'וליאן מור שלקחה את תפקידה ברצינות. היא הקשיבה באופן אובססיבי לנאומים של פיילין, קראה את ספריה באדיקות (פיילין הוציאה שני ספרים עד כה: ביוגרפיה ואסופת רעיונות ודעות. שניהם שהו במשך שבועות ארוכים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס) וגם ראיונות עימה. היא שינתה את הליכתה, עיוותה את הדקדוק שלה ואפילו ענדה עדשות מגע מיוחדות שתפקידן להפוך את קשתית העין לגדולה יותר. לתפקיד של ג'ון מקיין, מנהיג המפלגה הרפובליקנית וגיבור מלחמה לוהק אד האריס. בחירה נבונה ביותר, אם נתייחס לביקורת שהתפרסמה היום בדיילי ביסט שקבעה ש"הוא נראה יותר מקיין ממקיין. תנועות הידיים, החיוך. זה ממש מפחיד!". הסרט Game Change, ששודר בבכורה בערוץ HBO, מסופר מנקודת מבטו של היועץ של מקיין סטיב שמידט (בגילומו של וודי הרלסון) שהגה את מינויה של פיילין לתפקיד. דמיון מפחיד. מור והאריס כפיילין ומקיין (צילום יח"צ)כתב אישום

מערכת הבחירות של 2008 מצאה את הרפובליקנים עם המכנסיים למטה, מול יריב עם דימוי תקשורתי הכי קרוב לסופרמן שיש: ברק חוסיין אובמה. מתוך המצוקה הזו נדרש ג'ון מקיין לחפש לו סגן נוטף שארם וכריזמה. הסרט עצמו מתייחס לתהליך הבחירה הלחוץ ומראה את יועץ התקשורת של המפלגה הרפובליקנית סוקר ופוסל את המתמודדים על סמך העניין שהם מעוררים עד שמגיע הנאום של שרה פיילין. המפלגה הרפובליקנית בוחרת בשרה פיילין לתפקיד השני בחשיבותו במרוץ אחרי חמישה ימים. מבחינתם הם יודעים עליה את כל מה שצריך: ילד חולה בתסמונת דאון, נגד הפלות, אמא פעילה לחמישה ילדים, בן שנשלח להילחם בעיראק – מה עוד צריך?. האקדח המעשן שמצביע על כך שלא טרחו לברר מה הן דעותיה או רמת הידע שלה בנושאים כמו ביטחון, מדיניות חוץ, כלכלה, חינוך או בריאות יתפוצץ בפניהם במערכות הבאות.אקדח מעשן. מתוך "Game Change":

המינוי של פיילין למועמדת לתפקיד סגנית הנשיא בסרט הוא נקודת ההתחלה של כתב האישום שמנסחים יוצריו. למרות שהסרט אינו מאוזן מבחינה פוליטית הוא אינו מפנה אצבע מאשימה כלפי פיילין אלא כלפי המפלגה הרפובליקנית והיועצים שליוו אותה ולא עצרו את הרכבת בזמן. הביקורות באנטרטיימנט וויקלי מדווחות כי נעשה ניסיון להגן על דמותה של פיילין ולמנוע ממנה להידרדר לקריקטורה. בניגוד לטינה פיי (קטעים מהמערכונים של "סטרדיי נייט לייב" משתקפים מידי פעם מהמרקע), מור מנסה להפוך את פיילין לדמות אהודה ואנושית עם דגש על המצב המוזר שנקלעה עליו: אמא מסורה ונואמת סבירה שהופכת תוך פחות משבוע למספר שתיים במפלגה הרפובליקנית, ונדרשת להתמודד עם סיטואציות ציבוריות ופוליטיות שלא הוכנה אליהן מעולם. מקיין מתואר כדמות אבהית אומללה שמקבלת עצות אחיתופל מיועצים שפלים, אדם טוב אשר שאיפותיו הפוליטיות מערפלות את כושר השיפוט שלו. גם כאשר מתחילים לדבר בקול רם על הנזק הממשי שפיילין גורמת לקמפיין ולקריירה האישית של מקיין, הוא רק דואג לרווחתה הנפשית. או כך לפחות הוא רוצה שנחשוב. עם זאת קשה להגיד שהסרט יוקרן במסיבת הברביקיו הבאה של הפיילינים. "אם אתה אוהד של שרה פיילין, סביר להניח שג'וליאן מור תראה לך סקסיסטית" קובע הדיילי ביסט. הבורות שלה מוצגת בסרט באופן מגוחך ואבסורדי. היא מגלה שיש שתי "קוריאות", שסדאם חוסיין לא עומד מאחורי מתקפת ה-11 בספטמבר ושמלכת אנגליה לא מנהלת את מדיניות החוץ של בריטניה. היא אובססיבית לגבי דיאטת אטקינס ונראית לעתים על סף התמוטטות עצבים בזמן שהיא מתאפרת או פשוט ממלמלת "אני מתגעגעת לתינוק שלי - אני מתגעגעת לתינוק שלי". "לפעמים הרגשתי שעל המסך משתקפת שחקנית על סף שיגעון מאשר פוליטיקאית", קובע הביסט. על פי האינטרטיימנט וויקלי הסרט לא נאמן למציאות: "פיילין מוצגת כאם צעירה שלא ממש רוצה להיכנס לפוליטיקה ובעלה טוד מסתמן כבחור חביב ותמים, כמעט מטומטם. כל מי שצפה בפרק אחד של סדרת הריאליטי של הפיילינים יודע שטוד הוא גבר אסרטיבי שמסייע לאשתו לנהל את השלטון באלסקה וממש לא הגבר הצנוע שעשו ממנו בסדרה". לא נאמן למציאות. מתוך הסרט: מאוזן או שקרי?

בראיון לרשת CNN אמר הבמאי ג'יי רואץ שהוא מקווה שפיילין תראה את הסרט ותבין כמה הוא מאוזן ומנסה להשיג את הסיפור הנכון. "בסך הכל מדובר פה בבני אדם המנסים לעשות מה שהם חושבים לנכון. יש להם עוצמות וחולשות כמו לכולנו". בראיון שהעניקה לרשת פוקס, נמל הבית של הימין האמריקאי טענה פיילין בתוקף כי היא לא מתכוונת ללכת לראות את הסרט "דיברנו על זה בתוך המשפחה והבנו שאלו פשוט שקרים הוליוודים. הוליווד כל כך טובה בזה, אז היא עושה מה שהיא הכי טובה בו כדי לעשות עוד כסף. הם השליכו את ג'ון מקיין מתחת לגלגלי האוטובוס רק כדי להרוויח עוד כמה דולרים. הם צריכים להתבייש ולהיות נבוכים. הסרט מבוסס על סיפור שקרי". מאוחר יותר שלחה מייל לABC ניוז וציינה כי "למשפחה שלי יש סדר עדיפויות נכון והיא יודעת מה באמת חשוב לה", כך דיווח השיקגו טריביון. "הבן שלנו התקשר אמש מאפגניסטן והוא נשמע נהדר וזה מה שחשוב. ממש לא ברשימה שלי להיות בצד הטוב של 'טים אובמה' בהוליווד'". באתר האינטרנט שלה התפרסמה ידיעה שהועלתה על ידי אחד מהעוזרים שלה לשעבר, שאומרת "כל מה שאמרנו בעבר עדיין נכון. הסרט, במקרה הטוב ביותר, יכול להיקרא 'ספרות היסטורית' והדבר היחיד שנכון שם הוא ששרה פיילין הייתה מועמדת לתפקיד סגן הנשיא. הסרט הוא מקבץ של סצנות שבהן הדיאלוג, הלוקיישנים והמשתתפים הומצאו או שונו ללא היכר למען האפקט הדרמטי. HBO  טוענים כי דיברו לפחות עם 25 מקורות להכנת הסרט. נדמה שאף אחד מהם לא התייחס לעלילה עצמה או שהייתה להם מעורבות מינימלית בקמפיין. מחברי הספר מעולם לא נסעו עם המושלת פיילין במהלך מסע הבחירות. אנחנו ממליצים לHBO לשנות הקיטלוג של הסרט מדוקומנטרי לעלילתי". סרט עלילתי. הקמפיין של פיילין נגד "Game Change":

הסרט מסתיים במפלה של הרפובליקנים ומינויו של אובמה. היועצים של מקיין ובראשם שמידט מתעשתים ושואלים את עצמם "אלוהים מה עשינו", והופכים מהנבלים בסיפור לאנושיים. "שמידט, כפי שהוצג בספר היה מעט תמוה. הוא דחף את פיילין על מקיין בשעה שעובדים אחרים העלו הסתייגויות חמורות, אבל הוא גם מתגלה כמי שרואה באופן הברור ביותר כמה היא מסוכנת", מאבחן הגרדיאן הבריטי. "על הנייר זה נראה אנוכי למדי, אבל וודי הארלסון גורם למהלך הזה לעבוד. הוא פשוט לא ידע שזה מה שיקרה. הוא רצה להאמין שהיא תצליח.  פיילין הפכה לשורת מחץ להרבה פרשנים. המבטא שלה, שערה, בחירות האופנה המפוקפקות שלה הן מטרות קומיות קלות בעולם שבו הכל מסובך מדי וקודר. אבל היא אדם אמיתי עם פגמים מוכרים, גם אם ברורים יותר משל אחרים" מסכם הגרדיאן. "ההיסטוריה כבר הייתה יכולה להפוך אותה לנשיאה עד עכשיו, אם הכל היה מסתדר בדיוק בכיוון ההפוך".  Game change ישודר במאי הקרוב ב-yes

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ