אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביום שקארי בראדשו מתה: למה האמריקאים שונאים את הסדרות של HBO?

המבקרים משבחים, אבל הצופים בורחים, כל סדרה נראית כמו סרט, אבל אף אחד לא מסתכל. איך קרה שרשת הכבלים שאחראית ל"סופרנוס" ו"סקס והעיר", לא מצליחה לכבוש את לב הקהל?

תגובות

אילו הטור הזה היה נכתב על ידי קארי בארדשו, הוא היה מתחיל כך: "בעידן שבו עשרות ערוצים ומאות תוכניות מתחרים על לבנו, וההבחנה בין קולנוע וטלוויזיה הולכת ומטשטשת, מה בעצם הופך תוכנית טלוויזיה למשהו שנסכים לוותר למענו על שעה של בהייה בנעלי ג'ימי צ'ו? ב-2011, מה בעצם הופך טלוויזיה לטלוויזיה?". למרבה הצער הטור הזה לא נכתב על ידי בראדשו, גיבורת "סקס והעיר הגדולה" שהפכה למודל נערץ ומעורר מחלוקת של נשיות אורבנית בעידן הפוסט-מודרני. מאז ימי "סקס והעיר" העליזים השאלה איך הופכים תוכנית להצלחה ביקורתית וכלכלית, לנושא המרכזי של אינספור שיחות מסדרון ולמותג מצליח שהוליד סרטי המשך (מצליחים פחות) מדירה שינה מעיניהם של אנשי תעשיית הטלוויזיה. רשת HBO, שהפכה את "סקס והעיר" להצלחה פנומנאלית, ממשיכה לנסות ולהמציא את עצמה מחדש תחת הסיסמה "זו לא טלוויזיה. זה HBO". אבל בעידן שבו אנחנו מוצפים בתכנים בידוריים מכל עבר, נדמה כי המשימה לכבוש את לב הקהל והמבקרים הופכת מקשה לכמעט בלתי אפשרית.

ביום שלישי האחרון הרשת המצליחה – שנחשבת לסמן של איכות בעידן הטלוויזיה הרב-ערוצית - הודיעה שהיא מזמינה עונה נוספת מהסדרה האפית "משחקי הכס". ההודעה המשמחת הגיעה לאחר שיותר משני מיליון איש צפו בפרק הבכורה של הסדרה, ששודר ביום ראשון. "משחקי הכס", המבוססת על ספרי הפנטזיה של ג'ורג' ר. ר. מרטין ("שיר של אש ושל קרח"), זכתה לביקורות נלהבות. "וריאטי" העניקו לה את המחמאה הגדולה ביותר שסדרת טלוויזיה יכולה לקבל היום: "מדובר בתחרות קשה לקולנוע". ונדמה שהמחמאה הזו חושפת את הבעיה הגדולה של HBO – הרצון ליצור מותגים טלוויזיוניים שיצליחו להתעלות מעל לתפיסה הרווחת לפיה "טלוויזיה" היא פשוט חיקוי חיוור לקולנוע. בעולם של HBO, סדרות אפיות כמו "הסופרנוס", "אימפריית הפשע" וכעת גם "משחקי הכס" עומדות בהצלחה בסטנדרטים הקולנועיים הגבוהים ביותר מבחינת הפקה, צילום ותקציבים. עומדת בהצלחה בסטנדרטים הקולנועיים הגבוהים ביותר. "הסופרנוס"הבעיה היא שבעוד שהרשת זוכה לחיבוק חם מצד המבקרים היא מתקשה לייצר סדרות חדשות שיעצבו את סדר היום התרבותי של מיליונים כפי שעשו "סקס והעיר" ו"הסופרנוס". באופן אירוני, כדי להתחרות בקולנוע HBO העלתה לאחרונה מיני-סדרה מדוברת בבימויו של במאי הקולנוע טוד היינס ("אני לא שם", "הרחק מגן עדן"). הדרמה, עיבוד מחודש ל-Mildred Pierce, מגוללת את סיפורה של אם חד-הורית שנאבקת לגדל את בתה בתקופת השפל הכלכלי בלוס אנג'לס. לצד קייט וינסלט, שמגלמת את האם, בסדרה מככבים זוכי אוסקר וגלובוס הזהב כמו גאי פירס ("ממנטו") ומליסה ליאו ("נהר קפוא"). הסדרה זכתה לביקורות מעורבות. אלסנדרה סטנלי מ"הניו יורק טיימס" אומנם שיבחה את המשחק והשחזור ההיסטורי המדויק, אבל כינתה אותה "אופרת סבון פמיניסטית" והצהירה שהסרט ההוליוודי מ-1945 הצליח לחלץ דרמה מרתקת ועשירה יותר מהרומן המקורי של ג'יימס קיין.    

גם "אימפריית הפשע", שהעניקה לסטיב בושמי את תפקיד חייו בתור נוקי תומפסון, הגזבר המושחת של אטלנטיק סיטי שידו בכל, מתקשה להפוך לאירוע תרבותי מסדר הגודל של "הסופרנוס". פרק הבכורה של הסדרה המדוברת, שבוים על ידי מרטין סקורסזה (שלא ביים את שאר פרקי הסדרה, בניגוד לפרסומים מטעים בארץ), שודר בספטמבר האחרון והצליח למשוך כחמישה מיליון צופים, פי שניים מפרק הבכורה של "משחקי הכס". מאז הסדרה שמרה על רייטינג יציב, אבל היא מתקשה להחזיר את ההשקעה האדירה, שאכן מתקרבת לתקציבים שאפיינו בעבר רק סרטי קולנוע: כשפרק הבכורה עולה חמישים מיליון דולר (התקציב הגבוה ביותר אי פעם לפרק בסדרה של HBO), צריך יותר מחמישה מיליון צופים כדי להחזיר את ההשקעה.

תפקיד חייו לא הצליח לשכנע את הצופים. בושמי ב"אימפריית הפשע"

למרות ההצלחה הביקורתית של "אימפריית הפשע", נדמה שהבעיה הנוכחית של HBO – שיש לה כיום 28 מיליון מנויים בתשלום ברחבי ארצות הברית - היא שרשתות אחרות נכנסו בעקבותיה לנישה של טלוויזיה איכותית ומאתגרת. "מד מן" משודרת ברשת הכבלים AMC, "האישה הטובה" שייכת –CBS, "במזל סרטן" משודרת ברשת "שואוטיים", "האוס" ו"גלי" שייכות ל"פוקס" – ואלו רק כמה דוגמאות. ב-1997, כש-HBO השיקה לראשונה סדרת דרמה בת שעה בשם "אוז", הצופים האמריקאיים לא היו מורגלים במראות של אלימות, התעללות מינית, קללות ויחסים בין-גזעיים בשעות הפריים טיים. היום, לעומת זאת, סדרה כמו Hung שבמרכזה גבר בגיל העמידה שהופך לנער ליווי כבר לא גורמת להרמת גבות (או מבטיחה רייטינג מרשים).

כשסף הריגוש הולך ועולה, והניסיון לייצר מדי שנה יורשת ל"סופרנוס" מתחיל להראות מאולץ מדי, HBO יורה לכל הכיוונים: מצד אחד דרמות "חשובות" ואיכותית כמו "אימפריית הפשע", הגרסה האמריקאית ל"בטיפול" או "טרמיי" העוסקת בניו-אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה (ונוצרה על ידי דיוויד סיימון, האיש שהביא לנו את סדרת המופת "הסמויה"); מצד שני קומדיות קלילות יותר כמו "הפמליה", Bored to Death או "טיסת הקונקורד".

הישראלים אהבו, האמריקאים קצת פחות. בטיפול

כעת, כאמור, הרשת מנסה את כוחה עם "משחקי הכס", אפוס שמערב בין דרמה פוליטית לסיפור פנטזיה. ההפקה היקרה היא בחירה מעניינת עבור רשת שהתרחקה עד היום מז'אנר הפנטזיה והמדע הבדיוני, אבל נראה שהכותבים, ד.ב וויס ודייויד בניהוף, מבקשים לתרגם את הספרים המקוריים למעשייה פוליטית נוטפת דם שבה האדם ותאבת הכוח שלו חשובים יותר מאלמנטים כמו קסמים או גורל. ההצלחה היחסית של הפרק הראשון, וההחלטה המהירה לאשר מיד עונה שנייה, מרמזת על עתיד אופטימי עבור הסדרה. אבל למרות ההצלחה, מנהלי HBO יודעים טוב יותר מכולם שטעם הקהל הוא הפכפך ובלתי צפוי, ולפעמים אפילו סדרות איכותיות וכתובות היטב מוצאות את דרכן לבית הקברות של הטלוויזיה. בעולם שבו כבר כל בחורה עם מחשב רוצה להיות קארי בראדשו, וכל רשת כבלים אמריקאית רוצה להיות HBO, כבר לא מספיק להיות "לא-טלוויזיה", ואפילו לא "טלוויזיה שנראית כמו קולנוע". צריך להמציא את הגלגל מהחדש, ואת זה גם HBO מתקשה לעשות.           

*#