אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"השנה האחרונה הייתה בעצם מסע היח"צ הכי טוב שיכולנו לקבל, באדיבות הממשלה"

נשות התקשורת הצעירות ענת קורול, אנטוניה ימין ולוסי איוב, הדור הבא של תאגיד השידור הציבורי, מתגאות במגוון הדעות במערכת ולא שוכחות את המתקפות האישיות מצד הציבור. וגם: יצאנו למסדרונות העמוסים בעיתונאים כדי לספוג אווירה של גוף תקשורת ממלכתי בהרצה. כאן, מאחורי הקלעים

תגובות
"הפחד מלהיות ערוץ 1 מניע אותנו לפעול כדי שזה לא יקרה". אנטוניה ימין, לוסי איוב וענת קורול
מנחה נופה

על קירות אולפני התאגיד (שמשרדיו מפוצלים בין הרצליה, תל אביב ומודיעין) תלויים עשרות עמודי שער מעיתונים שונים עם כותרות שעוסקות בתאגיד ובמאבקים שקדמו לעלייתו לאוויר. כמו עיטורי מלחמה, כמו צלקות שפעם סיכנו את הגוף והיום הם אות גבורה והוכחה לניצחון, ניתן לראות משפטי מחץ שהפכו כבר לחברים בפנתיאון המשפטים ה'לא יאומן כי יסופר' של הפוליטיקה הישראלית. "מה שווה תאגיד אם אי אפשר לשלוט בו" מאת מ' רגב, "התאגיד נחטף על ידי אנשי שמאל" שכולו ד' ביטן ו"זה חמק לי בזמן צוק איתן" פרי מוחו הקודח של ראש הממשלה. כך, כמו מנצחים ששרדו את הנורא בגורלות, מתהלכים במסדרונות אנשי תאגיד השידור הציבורי (בהרצה) מלאי חיוכים, אופטימיים וחדורי מוטיבציה להצליח.

» עדן בן זקן מצטרפת כשופטת באקס פקטור
» "מתים לרגע" עונה 2: הזויה ומגוחכת
» "רק רוצים לרקוד": פאן לנו במקסימום
» "כתום זה השחור החדש": מצליחה לחדש ולהפתיע

בסיור מאחורי הקלעים של הכוורת האדירה הזאת (כ-800 עובדים) מתוודעים להיקף של "כאן" ולעובדה שהוא אולי בהקמה, אבל פועל בשיא הכוח כדי להיות שחקן משמעותי בתקשורת הישראלי. כשעה לפני המהדורה המרכזית, אנחנו יושבים לשיחה עם שלוש "בנות העתיד" של התאגיד: ענת קורול (23) - מגישת "חמש מקורי" לצדו של דרור פויר, אנטוניה ימין (29) - שליחת התאגיד לאירופה ולוסי איוב (24) - פצצת פואטרי סלאם המגישה לסירוגין את תכנית "מועדון תרבות" לצד שפרה קורנפלד או אסתר ראדא ושדרנית רדיו. "כל הבאזז שהיה סביב התאגיד בשנה האחרונה", מרשה לעצמה ימין לעקוץ את הממשלה, "היה בעצם מסע יחסי הציבור הכי טובים שיכולנו לבקש לעצמנו, באדיבות הממשלה. יח"צ כזה עולה בחוץ מלא כסף. עכשיו שאני אומרת שאני עובדת ב'כאן' אז אנשים יודעים מי אנחנו – 'אתן אלה שביבי שונא!'".

העובדים אופטימיים. אולפני התאגיד
מנחה נופה

אבל הרגשתם את זה אישית?
"קראו לנו צפונבונים, אשכנזים, שמאלנים, זה היה עלינו לחלוטין".

התקופה הזאת, של חוסר הוודאות, חיזקה אתכן או להיפך?
איוב: "אני הרגשתי בתקופה הזאת הרבה מאוד תמיכה. חלק גדול מאוד מהציבור היה ועדיין בעדנו".
קורול: "אם זה מספיק חשוב שנדבר על זה כל הזמן ושיתנגדו לזה, אז זה כנראה מספיק חשוב".

התאגיד גם חטף אש על חוסר גיוון, או "שמאלנות חילונית", כמו שאתן אומרות. זה שקר?
איוב:
"מהזווית של הדיגיטל אפשר לומר שזה חלק ממה שהנחה אותנו מבחינת תוכן. הגיוון מבחינת הגיוס זה כן משהו שהיה בעדיפות עליונה מבחינת האנשים שגייסו. דאגו שיהיה תמהיל וכל עניין ספירת הראשים נהיה קצת קריפי. זה נהיה תחביב של אנשים לספור כמה אנשים יש עם מבטא רוסי, וכמה עם כיפה, וכמה עם חיג'אב. מבחינת תוכן עולה טור דעה ויום לאחר מכן עולה דעה הפוכה לחלוטין. זאת אומרת שאין אג'נדה אמיתית".
קורול: "נותנים פה לאנשים לומר מה שהם רוצים. בהתחלה גם אנחנו ספרנו ראשים ואז הם נהיים חברים שלך ועכשיו יש לי מלא חברים דתיים וערבים".
ימין: "בחיים שלי לא עבדתי במקום שיש בו כל כך הרבה חובשי כיפה, ימנים מוצהרים, מתנחלים. זה לא קרה, לא ב-10, לא ברשת ולא בערוץ 1 ובשום גוף תקשורת לא היו כל כך הרבה אנשים שונים. עבדתי עכשיו על איזשהו תחקיר על הרבנות, וראית איך אני חושבת ופתאום אתה נפתח לזווית אחרת, לצד השני. אם הייתי עושה תחקיר כזה בגוף שידור אחר, אז כל התחקירנים שם היו חושבים כמוני, ופתאום יש פידבק, מישהו שאומר לך 'מה הבעיה בזה'".

"בחיים שלי לא עבדתי במקום שיש בוכל כך הרבה חובשי כיפה". אנטוניה ימין
מנחה נופה

הופתעתן שבסוף זה כן קרה, העלייה לאוויר?
קורול: "אני הופתעתי. בשלב מסוים כשזה נדחה עוד ועוד אמרתי לעצמי 'זה לא יקרה'".
איוב: "לי היו כרטיסים לפסטיבל על הערב הראשון של השידורים, ולא הלכתי לפסטיבל".
ימין: "אני למודת ניסיון מהמאבקים של ערוץ 10, אז חשבתי שזה יקרה בסוף. איך? מתי? איפה? לא ידעתי, אבל הייתי בטוחה שכן נעלה לאוויר".

יש איזושהי תחושה של התערבות בתכנים, אולי פוליטית? הרי הפחד להפוך לערוץ 1 קיים אני מניח.
ימין: "אנחנו מנסים לתת פתחון פה לכולם. אני אומרת בשידור מה שאני רוצה".
איוב: "בסרטונים שלי בערבית חשוב לי להביא את השפה הערבית לקדמת הבמה. חשוב שאנשים ישמעו את זה, וכך מעודדים אותנו פה".
קורול: "הפחד מלהיות ערוץ 1 מניע אותנו לפעול כדי שזה לא יקרה. אנחנו מרגישים כמו אחרי 40 שנה במדבר. יצאנו לאוויר העולם אז אנחנו כל כך מאושרים, ואולי קצת מופתעים, שאנחנו חוגגים".

הרצון הוא לא להיות "כמו השאר", אני מניח. איך אתן מנסות ליישם את זה?
קורול: "התאגיד לא רוצה להיות כמו כולם. העובדה שאנחנו לא מחויבים לרייטינג ולספונסרים מאפשרת לחשוב לרגע מה הצופים רוצים לראות ולשמוע ולפעול על פי זה. אנחנו יכולים לעשות תכנית על מוחמד, כדי להבין מה הסיפור של האיש שעומד מאחורי דת כל כך גדולה, ולצד זה לעסוק במדע ולחשוב".
ימין: "לגבי חדשות החוץ, התאגיד עשה משהו שלא עושים בערוצים אחרים – הוא שלח כתב במיוחד לאירופה. בערוצים האחרים הם 'על הדרך'. 'כאן' שלח אותי במיוחד, עם בעלי דרך אגב, אז זה מעיד על מחשבה אחרת".

"התאגיד לא רוצה להיות כמו כולם". ענת קורול
מנחה נופה

רמז לתחושת ההתעלות שעוברת דרך כל איברי התאגיד, ניתן למצוא בהפיכתן המהירה של שלוש הנשים הכמעט אלמוניות הללו, למוכרות ומזוהות ברחוב. "אותי מישהי זיהתה אצל הקוסמטיקאית ביום שישי", מגלה ימין, "והיא הייתה בחורה צעירה, לא קהל קלאסי של ערוץ 1".

יש גם תגובות שליליות?
איוב: "מי שלא אוהב לא יבוא ויגיד לי בפנים. הוא יכתוב טוקבק".
ימין: "לוסי לימדה אותי לא לקרוא טוקבקים".
איוב: "ואני עדיין קוראת. טוקבקים זה עולם אכזר. אתה אומר לעצמך אני מעל זה, אבל זה משפיע לא על העשייה אלא על מצב הרוח ולפעמים על הביטחון. אבל התגובות ברחוב, החיוביות, הן פרייסלס. אתמול באושר עד ניגש אלי בחור חרדי צעיר ואמר לי 'את עושה סרטונים בכאן, נכון? אני כל הזמן עושה לך לייקים'".
ימין: "זה לא העובדה שמזהים אותך כפרסונה, כמו ההכרה והערכה על העבודה שלך. כשמישהו זוכר את העבודה שלך זה מדהים".

בסופו של דבר, התאגיד עלה ושום אדמה לא רעדה, קצת הרבה מהומה על מאומה.
קורול: "האדמה לא רועדת בחודש, ואני מקווה שהיא עוד תרעד. ולא רק מכותרות על התאגיד אלא גם מהכותרות שיביא".

זה לא מתיש לעבוד כל כך קשה ולדעת שבכל יום אתם מפסידים לערוצים האחרים מבחינת רייטינג?
ימין: "ספציפית לגבי החדשות, הנתונים לא רעים. אנחנו אוכלים צופים גם לעשר וגם לשתיים, ויחד עם זאת צריך לתת לנו גם ימי חסד. לערוץ 10 לקח הרבה מאוד זמן להגיע למספרים דו ספרתיים. זה לא יקרה בשנה הראשונה, אבל אם נמשיך ככה ואם הממשלה תיתן לנו להמשיך אז זה יקרה".

ואם תגיע הצעה מחדשות 2 או 10?
ימין: "מי אמר שלא באה? באו כל מיני הצעות, במיוחד כשהיה נראה שלא עולים, לאו דווקא ממקום 'רע' של לגנוב אותנו אלא רצון לדאוג לנו. אבל כל כך עבדנו, אז עד שהגענו נוותר על זה, כשזה קורה?".

"טוקבקים זה עולם אכזר". לוסי איוב
מנחה נופה

איך נראה יום ממוצע שלכן מאז העלייה לאוויר?
ימין: "אין לנו חיים, אבל ככה זה כל אנשי תקשורת בישראל. אתה מתחיל את היום ואתה לא יודע איך הוא יסתיים, ובמקרה שלי גם לא באיזו מדינה הוא יסתיים".
קורול: "מסכנה".
ימין: "את יודעת איזה קשה היה להשאיר את הכלב שלי לבד? הייתי צריכה להתקשר לאמא שלי שתיסע מנתניה לתל אביב כדי להאכיל אותו".
איוב: "זאת גם עבודה שלוקחים הביתה. יש לי קבוצת ווטסאפ של מועדון תרבות, של הדיגיטל ושל הרדיו. אני מסיימת בשבע-שמונה ומתחילה לקרוא תחקירים למחר".

במה אתן צופות בטלוויזיה?
קורול: "בגלל שאני עושה תכנית בחמש אז אני רואה את כל התכניות עד אז, ואם בהתחלה צפיתי מתוך נאמנות אז עכשיו כי כיף לי לראות את זה".
ימין: "משחקי הכס".
איוב: "אין לי טלוויזיה".

מה השאיפות מכאן?
קורול: "להתקדם פה כמה שאפשר, או להיות חוקרת מוח".
ימין: "אני תמיד חשבתי אני יודעת מה אני רוצה, והתפקיד שעכשיו קיבלתי הפתיע אותי לחלוטין. אז אני בפעם הראשונה בחיים שלי נושמת ומנסה ליהנות מהתפקיד הזה".
איוב: "לפני שהגעתי לכאן הייתי רשומה ללימודי הנדסה ביו רפואית בטכניון, אבל תמיד כתבתי ורציתי לעסוק בזה וחשבתי איך אפשר לשלב כתיבה עם עבודה משמעותית. איפשהו במהלך הדרך קצת התבלבלתי אז החלטתי לא לקרוא לזה בלבול אלא כמה כובעים שאני חובשת. כרגע מאוד טוב לי איפה שאני נמצאת".

מכאן וגם משם

כחצי שעה לפני שגאולה אבן תתיישב על כיסא המגישה של המהדורה המרכזית, העין מתחילה לקלוט פרצופים מוכרים בין ים העיתונאים בבניין. פרצופים שכולם מכירים והמונח "גדלנו עליהם" מתאים לכל אחד ואחד מהם. אלא הם אנשי רשות השידור שנטמעו בתאגיד והם תזכורת למה שהיה, ואולי לתקווה למה שיהיה. "יש לי תחושה שהוא יודע שהוא היה סתם מבוהל", יורה אורי לוי, המוכר לכולנו מחטיבת החדשות והספורט של הערוץ הראשון שהרגיש את הבחישות הפוליטיות גם בערוץ שנסגר. "בסופו של דבר הוא לא יכול להשפיע על התקשורת. אני מאמין בכוח של התקשורת והיא משפיעה יותר על הפוליטיקאים מאשר הפוך".

"קשה מאוד להשפיע על עיתונאים". אורי לוי
מנחה נופה

אתה לא מודאג ממצב התקשורת?
"לא דאגתי אף פעם לתקשורת, היא מספיק חזקה ועצמאית ותמיד תהיה כזאת. אני חושב שכל היללות האלה לא מחוברות. קשה מאוד להשפיע על עיתונאים ועל המוצר המשודר. אלא אם כן יש אג'נדה ברורה, כמו 'ישראל היום'. אם אתה פוליטיקאי ורוצה להשחיל אג'נדה אתה צריך לעבור כל כך הרבה אנשים טובים שזה כמעט בלתי אפשרי. יש סתימת פיות? איפה זה קורה? אם אמצעי תקשורת רוצה לשדר אמת אין לו שום בעיה לעשות זאת. גם ברשות השידור לא זיהיתי התערבות מאסיבית ששינתה את אופי הסיקור".

מה שונה כאן מהעבודה בערוץ הראשון?
"רדיו וטלוויזיה ביחד זה בשבילי חוויה חדשה. זה אולי מוזר להגיד אחרי 40 שנות שידור, אבל זאת בהחלט חוויה חדשה. וגם בגילי אני לומד דברים חדשים. יצרתי לעצמי מעין תפקיד – אני כתב חברתי. פחות אולפן, כי עשיתי 700 אלף שעות אולפן חיים, וכי יש לי יותר חופש לעשות דברים שאני אוהב לעשות".

אין פחד מגורל דומה לערוץ הראשון?
"אני מקווה שזה יישאר רענן כמו שזה עכשיו. זה נורא לא תלוי באנשים שעובדים, אלא באלה מעליהם. אם ישאירו אותנו לעשות את העבודה שלנו כמו בחודש האחרון, אז תהיה אפס התערבות פוליטית ויהיה חופש לעשות את מה שאנחנו רוצים זה נכון. להבטיח שזה נצחי המצב הזה, שאין פוליטיקאי שמערבב משהו מעלינו? לא יודע להבטיח".

גם צמד מגישי "חדשות השבוע" שמשודרת בכל שישי בערב – תמר אלמוג ויאיר ויינרב – עברו בשלמותם משם ל"כאן". "אני עבדתי ברשות השידור 20 שנה. זה היה הבית שלי ובמובן האישי זה קשה לי", מספר ויינרב על המעבר. "מבחינה מקצועית נטו יש פה מקום שפועל יותר נכון. אני חושב שהיה אפשר לשקם את רשות השידור, אבל זה ממקום רגשי נטו".

יש לכם שיקולים שונים למהדורת "חדשות השבוע" מאשר למתחרים?
אלמוג: "המטרה שלנו היא לעשות מהדורה טובה, עדכנית וראויה. ולהגיד 'לא צופים אז אפשר לעשות מה שרוצים' זה לא נכון, גם כי כן צופים וגם יש מקום מיוחד לשידור הציבורי כאן".
ויינרב: "אנחנו משתדלים להביא לידי ביטוי את שלוש הזרועות של התאגיד, מביאים מוצרים דיגיטליים, נותנים במה לשדרנים של רשת ב' לדוגמה. הרבה אנשים אומרים לי איזה כיף לראות כתבים שבמשך שנים רק שמענו את הקול שלהם".

כמה דקות לפני שהשעון מראה שמונה והקרב על כל זוג עיניים יתחיל להתנהל בשלוש הערוצים הגדולים, רעש מכני מפר את תקתוק המחשבים באולם רחב הידיים. זה משה פרתוש (62), איש רשות השידור לשעבר שיצא לפנסיה מוקדמת כחלק מסגירת הערוץ וכעת חלק מצוות הסגירה של רשות השידור. לכאן הוא הגיע כדי להביא עגורן מצלמה ענק. "נתנו לנו 26 מטר בלבד להתנהל בהם בתוך הבניין של הרשות", פרתוש אומר בחיוך הכי מריר שקיים. "השר ליצמן כבר סגר שם שלושה מגדלים לחרדים, וכשבאנו אליו בבקשה להקל עלינו הוא אמר 'חיללתם שבת 50 שנה'".

אתה חושב שגם לכם יש חלק בסוף הטרגי של הרשות?
"בוודאי. אם מושכים את החבל יותר מדי אז הוא יכול גם להיקרע. אבל הסכמנו להכל, לכל תכנית הבראה, לקיצוצים, לפיטורים לאיחוד ועדים, אבל כנראה שכבר לא האמינו לנו. אתה יודע מה זאת התחושה שאתה יוצא מישיבה ואנשים מצביעים עליך כמי שאחראי לפיטורים שלהם וקוראים לך 'התליין'?".

"הסכמנו לכל תכנית הבראה". משה פרטוש
מנחה נופה

אז אתה מבין את הביקורת כלפי העובדים?
"מבין, אבל בוא נגיד שאם העובדים מנהלים את ההנהלה אז הבעיה היא קודם כל בהנהלה. ואותה מינו הפוליטיקאים, אז מי אשם?".

כמה זמן עבדת ברשות?
"41 שנה, התחלתי מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים. באתי מהשכונות של ירושלים ופתאום ראיתי אולפנים, תרבות, מצלמות. זה היה דבר מטורף בשבילי. את כל הגדולים ראיתי – קירשנבאום, אלכס גלעדי, עבדתי ב'ניקוי ראש', עצוב".

יש בך כעס על התאגיד?
"ממש לא, חלקם חברים טובים ועכשיו גם מבינים שהיו גם אנשים טובים בערוץ הראשון ולוקחים אותם. כמו העגורן הזה (צוחק)".

גאולה אבן כבר מזמן התחילה במלאכת הוצאת המיץ של הגברת נתניהו כשהיא מגישה את המהדורה המרכזית, אנטוניה ימין כבר בדרכה לאירופה, אורי לוי יצא לשטח ואפילו פרתוש סיים את סבב הבדיחות ונסע הביתה. בדסק החדשות כבר עומלים על הסיפורים של מחר ובעיקר מוכיחים בכל שעה ש'כאן', תאגיד השידור הציבורי, הוא כאן כדי להישאר.

כתבות שאולי פספסתם

*#