אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתי מאוטנר עושה תרבות גבוהה להמונים

מגיש תכנית התרבות "המכולה" בתאגיד מודה שירושלים שינתה אותו, מנסה לספר סיפור בפחות משבע דקות ועדיין מוזר לו לראות את עצמו על המסך. ריאיון

תגובות
"זה מבחן לליברליות שלך, ועד כמה אתה יכול להיות סובלני לא רק כלפי מישהו שדומה לך". איתי מאוטנר
יעל אלרוד

פתאום קם מנהל אמנותי בבוקר, מחליט שהוא פורש מתפקידו ומתחיל ללכת. נשמע מוכר? כנראה שלא. בימים של מלחמות עולם בין משרד התרבות למוסדות התרבות הגדולים, בין היתר על רקע הכהונה הארוכה של מנהלי התיאטראות, יש מי שבוחר אחרת. והמישהו הזה הוא איתי מאוטנר, אחת מהאוצרים והמנהלים הבולטים בסצנת התרבות המקומית, ומי שאחראי לייבוא של אירועי פצ'ה קוצ'ה לישראל. בתשע השנים האחרונות מאוטנר הוא גם המנהל האמנותי של עונת התרבות הירושלמית, ויחד עם נעמי פורטיס, אחראי לאחד מאירועי האמנות והתרבות החשובים והמעניינים של השנה. בסוף העונה הנוכחית יפה מאוטנר את תפקידו, וילך אל הלא נודע.

נפתח בשאלה מורכבת – השתגעת? מי עוזב תפקיד כזה?
"הודעתי בהתחלה רק לנעמי (פורטיס, מנכ"לית עונת התרבות. ט.ל.) כמובן, ולאחר מכן לאנשים נוספים. קיבלתי תגובות שמדובר במעשה אמיץ, אבל לא תפסתי את זה ככה. זה גם לא שיש איזה תפקיד שמחכה לי כרגע. ברור לי שזאת תנועה אנטי-קפיטליסטית, אבל צריך קצת סכנה בחיים".

אז אקשה עליך עוד – לא רק שזה תפקיד טוב ויציב, אלא שבאופן יחסי ובהשוואה לאירועי תרבות אחרים, עונת התרבות בירושלים לא מתוקצבת על ידי משרד התרבות, ולכן לא צריכה לתת דין וחשבון למירי רגב.
"תמיד צריך לתת דין וחשבון למישהו, כי תמיד יש מישהו שנותן כסף ושואל שאלות. אבל יש הבדל גדול בין לשאול ממקום של דיאלוג או ממקום שמנסה להתווכח על האמת. אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו, תושבי העיר שואלים, קולגות וכן הלאה".

כמה מההחלטה שלך קשורה להיותך אבא לשני ילדים קטנים, שנאלץ כל קיץ לזגזג בין ירושלים לתל אביב? העבודה בטח גובה מחיר אישי
"המחיר האישי הוא מורכב – גם בגלל שעות העבודה, אבל גם כי עסקתי כל הזמן בירושלים. ולעסוק כל הזמן בירושלים זה לעסוק בהמון סוגיות ליבה שהחברה מתמודדת איתן. זה כאילו כל היום להסתכל על הפצע – ולהבין שלא תמיד אפשר לרפא. אני מתמודד עם שאלות היסוד - של זהות לאומית, דתית, עדתית, מה זאת חברה משותפת? מה זה לחיות ביחד? מה מחבר בינינו? הסוגיות האלה הפכו אותי לבן אדם סובלני יותר לפני שפגשתי את ירושלים".

"אנחנו מנסים להיות כמה שפחות פורמליים, ומגיעים מתוך סקרנות אמיתית". איתי מאוטנר
דן פרץ

הן לא הפכו אותך לאדם מתוסכל?
"זה מבחן לליברליות שלך, ועד כמה אתה יכול להיות סובלני לא רק כלפי מישהו שדומה לך. אני זוכר שלפני שנתיים נסעתי לכיוון היציאה מירושלים, וראיתי חבורת חרדים שחיכו להסעה, והשתייכו ככל הנראה לחצרות שנים. למרות שגדלתי בירושלים ואני מעורבב בה 9 שנים, לא הצלחתי לזהות מאילו חצרות הם מגיעים. הייתי יכול לחשוב, כמו אדם גזעני, שכולם שחורים והם אותו דבר. אבל במקום זה התחלתי לשאול על אמונות היסוד והאקסיומות שלי - האם הן שלי בכלל? או שקיבלתי מירושה תרבותית, חברתית, חינוכית בסביבה בה גדלתי? איך יכולה להיות לי דעה מוצקה על חרדים בלי שאף פעם פגשתי מישהו, לא הייתי בבית שלהם? מה זה פלורליזם הליברליות שנופפתי בה כל השנים"

אז מאוטנר, למקרה שלא הבנתם, הוא איש של שאלות וחקירה. בעצם, הוא גם קצת איש של אמונה. אולי זה מה שגרם לו לנטוש את התפקיד הנחשק, ולהמר על העניין הזה שנקרא "תאגיד השידור הציבורי". בימים אלה הוא מגיש שם את "המכולה", תכנית תרבות שמשודרת בימי שלישי, ב-22:00, ושמתרכזת כל פעם במושג/נושא אחר. סביבו מארח מאוטנר אמנים פלסטיים, שחקנים, במאים, רקדנים, כוריאוגרפים, אמני מיצג ועוד. יחד עם מאוטנר ואלרוד חתומים על המכולה גם עופר עין גל ועמית יולזרי.

והנה זכית בעוד תפקיד נחשק
"בפוקס (צוחק) – לא ידעתי שיש מכרז! התקשרה יעל אלרוד (במאית ט.ל.) וסיפרה לי שיש מכרז להגשת תכנית תרבות לתאגיד. היא רצתה שנעשה פצ'ה קוצ'ה בטלוויזיה, אבל אני חשבתי שזה לא יעבוד. אז נכנסנו לתהליך פיתוח, ונוצרה בינינו זוגיות מקצועית טובה. הגשנו את הקונספט שלנו, וכל פעם שעלינו שלב לא האמנו שזה קורה או לחילופין שאשכרה יהיה תאגיד".

למה בכלל לחזור לטלוויזיה?
"עשיתי טלוויזיה לפני 12-13 שנים, והרגשתי שלי ולאנשים כמוני אין מה לראות בטלוויזיה. ממש אין לנו מקום שם. אני לא סתם צוחק שהטלוויזיות הפכו בשנים האחרונות לשטוחות. חוץ מגילטי פלז'ר אין מה לראות. באופן די מפתיע ומדהים בתאגיד מגיבים לליינאפים שלנו בעניין רב. זה כיף גדול".

לפחות על הנייר, נדמה ש"המכולה" מייצגת את כל הטענות שמפנים כלפי התאגיד. היא עוסקת בתרבות גבוהה, מראיינת אמנים לא מוכרים ואין בה נגיעה באמנות עממית. אבל עבור מאוטנר, גבוה לא אומר מתנשא. "מעניין אותי להיות מתקשר", הוא מצהר, "זה ממש משימה שלקחתי על עצמי. יחד עם זאת ש'המכולה' היא לא תכנית שמיועדת לכולם. משימת התיווך פה היא גדולה. האמת פחדתי כשראיתי את זה בפעם הראשונה כי אני חושב שאנחנו חיים בסיטואציה שבה קשה להסתכל על שיחה בטלוויזיה. גם אם תהיה מעניינת, קצת איבדנו את היכולת להקשיב, על אחת כמה וכמה כשהשיחה היא על יצירה".

כל קטע בפחות משבע דקות. "המכולה":

אז איך עושים את זה?
"קודם כל לא בטוח שעוד הצלחנו. מעבר לכך אנחנו מנסים להיות כמה שפחות פורמליים, ומגיעים מתוך סקרנות אמיתית ואהבה גדולה לתחום. בנוסף אנחנו חושבים ויזואלית: האולפן נראה מעניין, מביאים הרבה חומרי גלם ויזואליים כדי לגרות את העין וראיון לא עובר את ה-7 דקות. לכל פרק יש נושא, אז אנחנו בוחרים עבודות שקשורות אליו ומפרקות אותו. יש בהם אלמנט רגשי שיוכלו להתפרש לכמה כיוונים – גוף, הקשבה, אמא, רגשיות, במובן הזה, יש את הגבול לחבר את האנשים".

איך זה לראות את עצמך בטלוויזיה?
"האמת שזה די נעים - אנחנו מארגנים צפייה עם חברים ואני מאוד מתרגש. ברור שאני נוירוטי, ועסוק באיך נראה השיער מאחור, כמה המיקרופון בולט, האם הגב ישר וכו'".

חלק ניכר מעיסוק בתרבות בישראל הוא כמובן העיסוק הפוליטי. איך אתם נדרשים לזה?
"מצד אחד אנחנו תכנית על זמנית – אפשר יהיה לראות עוד 3 שנים ולא להרגיש פספוס. במובן הזה אני חושב על "המכולה" יותר כמו על תערוכה מאשר אל תכנית. מצד שני, אנחנו כן עוסקים בסוגיות פוליטיות. כשעינת ויצמן הייתה אצלי למשל דיברנו על ההצגה שלה "הבית ה-112". מטבע הדברים אם הייתה מתראיינת בתקופת פרשת פסטיבל עכו הייתי שואל על זה. אותנו יותר מעניינת היצירה עצמה מאשר מה עשו מזה עסקנים פוליטיים. אני חושב שהיצירה מכילה כבר את כל הקונפליקטים, ואין צורך לעסוק בכל הפרשנות מסביב". 

כתבות שאולי פספסתם

*#