רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רודפי העפיפונים: העלבון של ישראל והגאונות של חמאס

הארגון מצליח להעביר שיעור בצניעות למדינה שמתגאה ברכישת מטוס החמקן המשוכלל בתבל, אבל לא מצליחה להשתלט על עפיפונים פרימיטיביים שחורכים את אדמות הנגב

161תגובות
מתוך המהדורה המרכזית של חברת החדשות. סוג של ניצחון הרוח על החומר

נראה שגם לאומנים קיצונים יהודים, שעדיין מתאבלים וזועמים על פינוי התנחלויות גוש קטיף, מפצירים לכבוש מחדש את הרצועה, מתנערים מאחריות ישראל למצור המצמית ואינם חשים כל אמפתיה לסבל העזתים, הנמקים בתנאים גיהינומיים, ייאלצו להודות שיש משהו גאוני בשיטת עפיפוני התבערה שהמציא חמאס, שהופכים את שדות הנגב המערבי לאדמה חרוכה ושחורה. העפיפון הוא סמל מושלם בשביל חמאס, גאוני בפשטותו וביעילותו. ראשית, הוא מנחיל ליהודים שיעור חשוב - ומשפיל - בענווה. המדינה שמתרברבת בהפעלת מטוס החמקן המשוכלל בתבל, "אדיר", וביכולתה להחדיר סוכני מוסד למחסן בטהראן ולהבריח משם קלסרי תוכניות גרעין שהיו נעולים בכספות, לא מסוגלת למצוא פתרון צבאי לעפיפונים ולבלוני הליום.

גם בממד הפואטי, קשה להתעלם מעוצמת הדימוי הגלומה בעפיפונים ובבלוני הליום. אביזרי מסיבת יום הולדת. העפיפונים מזוהים עם חדוות ילדים, והופכים גם את הוריהם לשבויים מחדש בקסמי הילדות. הריצה על חול הים, העליצות למראה הרוח האוחזת בעפיפון ומרוממת אותו. העפיפון מחבר את הילד לכוחות הטבע. אובייקט של יופי ותמימות. יש בו חירות ותחושת התעלות על מגבלות, ובהתעופפו מעל גדר הכלא שבו כלואים שני מיליון עזתים, יש בו מידה של צדק פואטי נוקב. בדלותו ובשבריריותו, אפשר לומר כמעט שמדובר בניצחון הרוח על החומר. סמל מפעים ומבעית, בעל איכות פילמאית.

אבל הנזקים הקשים שמסב מה שמכונה "טרור העפיפונים" לשדות חיטה במערב הנגב לא מעוררים ביהודים כאב גדול יותר מזה שהם חשים כלפי הוצאתה להורג (בשגגה או במזיד) של פרמדיקית עזתית בת 21 מאש "טרור הצלפים" של צה"ל. האדישות ממארת. היא חלה על חקלאים וקיבוצים בנגב כמו גם על בני אדם מעבר לגדר. מאליו מובן שהשדות המפויחים ישתקמו. רזאן א־נג'אר לא תקום לתחייה. העפיפונים הם נשק נואש יותר מכדורי הצלפים. ליהודים לא אכפת כמה עזתים ימותו על הגדר וגם לא כמה תוכתם תדמיתם בעולם, כל עוד הם רשאים לנצח באירוויזיון ולקושש (ואף לשגר מהארץ) חבורות של ילדים שמוסעים באוטובוסים לשדרה החמישית במנהטן ומנופפים בתהלוכה בדגלי ישראל. אבל לצה"ל ולנתניהו בוער מהשריפות בשדות הנגב. לא מטעמים אסטרטגיים, אלא מפאת העלבון. להיחשף כחסרי אונים מול עפיפון, הרי שזה משפיל. והא לכם קאזוס בלי למלחמה קיצית אווילית, שתסתיים בדיוק בנקודה שבה התחילה.

כדאי לזכור שחיילים מקצוענים, כמו ראשי צה"ל, עם כל האיפוק והתבונה, שואפים בסופו של דבר להילחם. זה משלח-ידם. חייל שלא נלחם הוא כמו שף שרק רוקח מתכונים אבל לא מבשל. וכשלועגים להם ומקניטים אותם בעפיפונים, היוכלו לשתוק?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#