הסדרה "ארץ לבנה": אתם אולי גזענים, אנחנו לא קורבנות

יוצרת טלוויזיה, עורכת דין וזמרת הן בין גיבורות הסדרה הדוקומנטרית "ארץ לבנה", המציעה השקפה חדשה מול הגזענות הממוסדת. מה את עושה כשהילד שלך לא רוצה להיות אתיופי ואיך התמודדה הבמאית יסמין קיני עם הטענה כי היא מתעדת לבנה?

איתי שטרן
איתי שטרן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הבמאית יסמין קיני ואסתי עלמו־וקסלר: "אף אחת מהגיבורות בסדרה אינה קורבן. קורבן הוא פחות מאדם ולכן גם לא רציתי להכניס לסדרה הזאת שום היבט קורבני"
הבמאית יסמין קיני (מימין) ואסתי עלמו־וקסלר: "אף אחת מהגיבורות בסדרה אינה קורבן. קורבן הוא פחות מאדם ולכן גם לא רציתי להכניס לסדרה הזאת שום היבט קורבני"צילום: מגד גוזני
איתי שטרן
איתי שטרן

הרבה אומץ ותבונה יש ב"ארץ לבנה", סדרה בת חמישה פרקים שתעלה הערב לשידור בערוץ "הוט 8" ועוסקת בגזענות ממוסדת כלפי יוצאי העדה האתיופית. בשונה מהרבה כתבות, ידיעות וסרטים דוקומנטריים שעסקו בגזענות כלפי בני העדה או במחאה שלהם שיצאה לרחובות במאי 2015, בחרה יסמין קיני, יוצרת הסדרה, להפנות את המצלמה לגיבורים שלא מוכנים שיראו בהם קורבנות.

עמדת היסוד הזו מעניינת במיוחד בהתחשב בסיפורים הקשים שעולים מרבות מן הסצינות: כך למשל אסתי עלמו וקסלר, קולנוענית אתיופית הנשואה לגבר לבן, שנאלצת להתמודד עם העובדה שבנה אינו רוצה להיות מזוהה כאתיופי או לבלות עם אתיופים. הוא אינו חש נוח בעורו שלו. האמירה הזו, שמגיעה מפיו של ילד תמים ומתוק, מטלטלת. בהמשך יתברר כי אותו ילד, מיכאל, סבל מגזענות קיצונית כלפיו עוד בגן הילדים.

סיפור אחר בסדרה הוא של עורכת הדין שלומית ברהנו, בת 34, הנתקלת לטענתה בגזענות מצד בכירים באוניברסיטה העברית, שטוענים כלפיה כי היא גזענית כלפי הגזע הלבן. הגזענות כלפי חמשת גיבורי הסדרה — שלוש נשים ושני גברים — היא בוטה ובכל זאת הם אינם נותנים לה לעכב אותם או להותיר אותם בשולי הסיפור הישראלי.

עלמו־וקסלר, למשל, הקימה חברת הפקות עצמאית שבה היא מפיקה, כותבת ומביימת סדרות עבור הערוץ האתיופי (140 בשלט). במקביל כתבה וביימה סרט באורך מלא בשם "ליידי טיטי" שיעלה בבתי הקולנוע אחרי החגים, ובו גבר הבורח מפני בעלי חוב בשוק האפור, מתחפש לאשה סקסית וחצופה בשם טיטי. בהמשך הוא מצטרף לקבוצת העצמה נשית במתנ"ס השכונתי ודווקא שם, כאשר הוא מחופש לאשה, הוא לומד להכיר את עצמו, מוצא אהבה ולומד על בשרו מה המשמעות של להיות אשה אתיופית בישראל.

מתוך הסדרה, עורכת הדין שלומית ברהנו. טענות על התנכלות באוניברסיטה
מתוך הסדרה, עורכת הדין שלומית ברהנו. טענות על התנכלות באוניברסיטהצילום: צילום : דוד זריף / �

"החלטתי שאני לוקחת גם את הסיטואציות הכי קשות והופכת אותן לתסריטים" מספרת עלמו־וקסלר. "ככה אני לוקחת את המושכות לידיים. אותן אמהות גזעניות בגן של הבן שלי מצחיקות אותי עם הבורות שלהן ועכשיו אני אשב ואכתוב על זה. נראה אם הן יזהו את עצמן בתוך הסיפור. מבחינתי, אני לא קורבן של המציאות".

קיני, שיצרה בעבר עשרות סדרות ותוכניות דוקומנטריות, מוסיפה: "אני חושבת שאף אחת מהגיבורות בסדרה היא לא קורבן. החיבור שלי לזה הוא מהזווית הפמיניסטית. היה עכשיו את הגל של "מי טו" ואני פמיניסטית ובת של פמיניסטית, וכמו מרבית הנשים הוטרדתי לא פעם — אבל לא רציתי לכתוב על זה, לא בפייסבוק ולא בשום מקום אחר בעולם, כי הרגשתי שזה מקבע אותי במקום של קורבן ואני כבר הרבה זמן לא שם. לא רציתי לתת לגברים שהיו כסילים וחלשים מספיק כדי לנצל את עמדות הכוח שלהם ולפגוע בי, את התענוג בתחושה שהם פגעו בי. בסוף, בתפיסה החברתית, קורבן הוא פחות מאדם ולכן גם לא רציתי להכניס לסדרה הזאת שום היבט קורבני".

ברהנו וטהוניה יספיקו

קיני מודעת לגמרי לכך שהיא עצמה אשה לבנה שעושה סדרה בשם "ארץ לבנה" על גזענות נגד אתיופים. באחת הסצינות החזקות טוענת נגדה אושי מסלה, זמרת אתיופית בת 26, כי כל התיעוד שלה נוטה בעצמו לאיזה מסגור גזעני, שכן היא לא מתמקדת במסלה בגלל שהיא מוזיקאית מוכשרת אלא בגלל צבע העור שלה. "אני יכולה להבין את מה שאושי אומרת", מציינת קיני, "מצד שני נשאלת השאלה: איך עושים את זה אחרת? הסיבה שהעניין הזה עולה כבר בפרק הראשון היא שזה חלק מהתהליך שאני עברתי כיוצרת הסדרה ורציתי שגם הצופים הלבנים יעברו. אנחנו נמצאים בבור עמוק וצריך להבין איך יוצאים ממנו".

הזמרת אושי מסלה בסדרה. בזכות הכישרון או בגלל צבע העור?
הזמרת אושי מסלה בסדרה. בזכות הכישרון או בגלל צבע העור?צילום: ערוץ 8 בהוט

עלמו־וקסלר: "אם היית מנסה לעשות את הסדרה הזו לפני משהו כמו חמש שנים, לא היית מצליחה מכיוון שגם אנחנו, האתיופים, עברנו תהליך. כשהייתי מדברת עם החברות האתיופיות שלי ושואלת אותן אם גם הן מקבלות שכר נמוך מהחברות הלבנות שלהן, הן היו אומרות לי 'מה פתאום'. היה חשוב להן להגן על הדימוי של האתיופית המוצלחת. העובדה שהצלחתי לחשוף את הגזענות כלפיי רק אומרת שהגעתי למעמד שאני מרגישה בו מספיק בטוחה. גם שלומית ברהנו לא היתה מדברת ככה לפני שבע או שמונה שנים. היתה תחושה נורא חזקה בקרב מי שהצליח אצלנו בקהילה שאסור לחשוף את החולשות, וזה עדיין נכון לגבי רבים. אני חושבת שחשוב לחשוף את העוולות האלו כי זה שיש קשיים בדרך לא אומר שצריך לוותר".

אסתי, כמי שמחפשת ייצוגים מגוונים יותר של אתיופים על המסך, עד כמה לדעתך סדרה מצליחה כמו "נבסו", עם שתי עונות בפריים טיים של "רשת", תורמת לייצוג הולם?

עלמו־וקסלר: "אני עושה הרצאות לבני נוער ויוסי ואסה (גיבור ויוצר "נבסו" — א"ש) שיחק גם אצלי בסרט וישר הם מזהים אותו. ברמת השטח, זה עשה את העבודה. האם זה מספיק? לא. כמו שבארה"ב יש מגוון תוכניות שעוסקות בחברה האפרו־אמריקאית, כך גם כאן צריכות להיות. יש כל מיני דרגות של עומק.

אסתי עלמו־וקסלר ובנה: "את הסיטואציות הקשות אני הופכת לתסריטים. האמהות הגזעניות בגן של הבן שלי מצחיקות אותי עם הבורות שלהן"
אסתי עלמו־וקסלר ובנה בסדרה: "את הסיטואציות הקשות אני הופכת לתסריטים. האמהות הגזעניות בגן של הבן שלי מצחיקות אותי עם הבורות שלהן"צילום: דוד זריף/ערוץ 8

"לפני כמה שנים נפגשתי עם בכירה ברשות השנייה ואמרתי לה שצריך לשנות את הייצוג של האתיופים, אז היא ענתה לי: יש לכם את ברהנו טגניה ואת טהוניה רובל, זה מספיק. היא אמרה שהכמות שלנו בציבור הישראלי לא מצדיקה ייצוג נוסף. שמעתי את זה גם מחברי כנסת ומהמון אנשים שאמורים להיות חכמים. מצד שני, כל פעם שמשעמם לתקשורת יש איזה אייטם על הגטו האתיופי ולפעמים אני מרגישה שהכתבות האלו נועדו להגיד לכלל הציבור: אל תדאגו, האתיופים עדיין נמצאים במקום הכי רע בחברה הישראלית. כאילו, גם אם רע לכם — יש מישהו שרע לו יותר".

קיני: "יש קרוב ל–400 עמותות ישראליות שמטרתן לטפח את החברה והתרבות האתיופית מכל מיני כיוונים. מי שעומד בראשן של 95 אחוז מהעמותות הללו ומקבל את המשכורות הם לא אתיופים. בסופו של דבר, הכסף לא מגיע ליוצרים אתיופים".

עלמו־וקסלר: "כשהצגנו את הנתונים האלו בכנסת ואמרנו שזו גזענות, אמרו לנו 'מה פתאום? זה לא אישי'. אז אמרנו נכון, זה לא אישי, זה מערכתי. לא שונאים אותנו. פשוט אם חצינו איזה קו סטטיסטי והגענו לאנשהו, ינסו מיד להחזיר אותנו למקום. מתייחסים אלינו כאל לא יותר מנתון סטטיסטי. לפני כמה חודשים עשו לחברת ההפקות שלנו ביקורת מצד משרד התקשורת, והבנאדם התייחס אלי כאילו אני שם בזכות זה שאני נשואה לגבר לבן. מספיק היה שיצפה בתוכנית שיצרתי או שיעשה עליי גוגל כדי להבין שאני יוצרת את התכנים שלי. אבל הוא לא עשה את זה".

קיני: "בעיניי, גם אם הוא היה רואה את הקרדיט שאסתי קיבלה על התוכניות שלה הוא עדיין לא היה מאמין לזה כי מבחינתו, לא כך נראית יוצרת".

תחזירי את המשכורות

קיני ועלמו־וקסלר מספרות כי גם תחילת שיתוף הפעולה ביניהן לא היתה פשוטה. "יסמין חשבה שאנחנו נביא לה את הסיפורים מהרחוב על מישהו שקרא לי כושי", מספרת עלמו־וקסלר על המפגש הראשוני עם קיני. "הדברים האלו אפילו לא מזיזים לי. הגזענות הבעייתית יותר היא זו שמגיעה מהאוניברסיטה, מהממשלה, מהצבא, מהמשטרה. תמיד מדברים על תקרת זכוכית כעל משהו מופשט כזה אבל זה לא מופשט, זה אמיתי, וזה כך גם בחוויה שלי, בניסיון שלי עם משרד התקשורת. אני מפיקה תוכניות טלוויזיה לערוץ האתיופי באמהרית, ואחרי חמש שנים שאני עובדת שם ומביאה לשם את הרף הכי גבוה, באו אלינו בטענה שאנחנו צריכים להחזיר את כל המשכורות שלנו כי כאילו חרגתי מהקונספט שהקצו לי. אני הייתי אמורה לעשות טלוויזיה מתנ"סית לקהילה, שלא היתה אמורה לאתגר. העזתי לפרוץ גבולות".

אסתי, נדמה שלמרות שאת הגעת רחוק, הבן שלך עדיין סובל לא מעט מבעיות שקשורות לצבע עורו.

מתוך "ארץ לבנה"
מתוך "ארץ לבנה"צילום: ערוץ 8 בהוט

עלמו־וקסלר: "מה שיפה במיכאל, הבן שלי, זה שהוא באופן טבעי מורד במוסכמות. כאילו, אם הבאת אותי לקבוצה של ילדים אתיופים, אני חייב לשתף עם זה פעולה? הוא מחובר נורא למשפחה שלי אבל מבחינתו לא כל האתיופים הם מקשה אחת. היום, בדיעבד, אני גאה בו על זה כי זו הזכות שנשללה ממני: פשוט להיות אסתי. הייתי צריכה לעבוד כל כך קשה כדי להסיר ממני את כל התגיות שהדביקו לי. לימדו אותנו במשך שנים שאם אני נכנסת לחדר ורואה שם עוד אתיופית, אני חייבת להיות איתה. וזה לא נכון. הגדירו אותנו כקהילה כשאנחנו בכלל לא כאלו. הרצון שלי הוא לא לכפות על אף אחד זהות שהיא לא שלו. מבחינתי, הבן שלי שהוא חצי אתיופי וחצי לבן יצטרך לגלות בעצמו את הזהות שלו".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ