סרטי השבוע בטלוויזיה

10.8-16.8

אורי קליין
אורי קליין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דיק טרייסי
"דיק טרייסי"צילום: באדיבות yes
אורי קליין
אורי קליין

חזק פלוס

חזק יותר, יס 1, ו', 21:30; ד', 01:40; הוט גולד, שבת, 14:45; ב', 16:50, 119 דקות

הופעתו של ג'ייק ג'ילנהול כג'ף באומן — שאיבד את שתי רגליו בפיגוע במרתון בבוסטון ב-2013, שבו רצה אשתו (טאטינה מאסלאני) — מעניקה נפח לסרטו של דייוויד גורדון גרין מ-2017. הוא מציג את התמודדותו של ג'ף עם נכותו, עם אשתו, שממנה הוא נפרד כבר בפעם השלישית, עם אמו האלכוהוליסטית (מירנדה ריצ'רדסון) – ובעיקר עם עובדת הפיכתו לגיבור לאומי ולסמל של המאבק בטרור, מעמד שג'ף, בן למעמד הפועלים בבוסטון, מתקשה להתמודד עמו. כמו סרטים רבים מסוגו, גם סרט זה מבקש להשרות עלינו השראה בנוגע ליכולת התמודדותו של אדם עם האסון שקרה לו; אך הפעם השראה זו מציפה אותנו במתינות יחסית, בזכות הבימוי המאופק של הסרט והופעתו של ג'ילנהול, שהכול ציפו שהוא יזכה במועמדות לאוסקר בזכות הופעה זו, אך בגלל כישלונו המסחרי של הסרט זה לא קרה.

בחזרה לבורגונדי

יס 3, ו', 22:00, 113 דקות

מי שמסתפקים בצפייה בדמויות אטרקטיביות, נופים יפהפיים ואוסף פרטים על אופן ייצורו של יין לסוגיו, עשויים ליהנות מסרטו של הבמאי הצרפתי סדריק קלאפיש ("פודינג אירופי", "פריז") מ-2017, שמכל בחינה אחרת הוא רדוד ומאכזב. הדמויות מעוצבות בשטחיות וניסיונו של הסרט לדון במשבר שבו נתונים החקלאים בצרפת אינו מצטבר לאמירה משמעותית. הסרט מציג את סיפורה של משפחה בעלת מטעי ענבים ויקב. בתחילתו חוזר הבן הבכור (פיו מרמאי) לנחלה המשפחתית, שמנהלים אחותו (אנה ז'ירארדו) ואחיו (פרנסואה סיביל), כי אביו גוסס. בזמן היעדרותו הארוכה הוא השתקע באוסטרליה. לאחר מות האב, נדרשים ילדיו לשלם מס ירושה בסך 600 אלף יורו. אין להם הכסף הנדרש לכך, מה שאומר שהם עלולים להידרש למכור חלקים נרחבים מנחלתם ואולי אף לעזוב את המקום שבו הם גדלו ואותו הם אוהבים. קלאפיש פותר את הבעיות בסרט באופן נוסחתי, והתוצאה אינה מצליחה להמריא. אבל נופי בורגונדי באמת יפים.

אהבה מחוץ לחוק

הוט דרמה, שבת, 18:30; ב', 01:51; ד', 20:00, 121 דקות

סרט זה מ-2003 זכור עדיין כאחד הכישלונות המבישים ביותר בתולדות הקולנוע. הביקורות קטלו אותו והוא הכניס בארצות הברית כ-6 מיליון דולר בלבד (תקציבו היה כ-54 מיליון). הכישלון פירק את הרומן המתוקשר לעייפה בין שני כוכביו, בן אפלק וג'ניפר לופז, ומה שחמור יותר, הבמאי המוכשר שלו, מרטין ברסט ("מרדף חצות", "ניחוח אשה"), פרש מעשיית סרטים. הסרט — ששמו המקורי הוא "Gigli", והיו שטענו שהקהל לא בא לראות אותו כי לא ידעו איך לבטא את שמו — אינו כה נורא כפי שנהוג לחשוב. העלילה אינה עובדת, אבל יש בו לפרקים דיאלוגים טובים (ברסט כתב את התסריט המופרך). אפלק מגלם את עוזרו של גנגסטר, שמצווה לחטוף את אחיו (ג'סטין בארתה) של תובע פדרלי. לעלילה חודרת לופז כשליחה לסבית של אותו גנגסטר. עוד משתתפים כריסטופר ווקן, אל פצ'ינו ולייני קאזאן בתפקידים קטנים, וגונבים את ההצגה לשעה קלה משני כוכביו.

ז'אן דארק

יס 3, ב', 23:56, 145 דקות

שחקניות רבות גילמו בקולנוע את דמותה של ז'אן דארק; אינגריד ברגמן, שגילמה אותה בסרט זה מ-1948, היא אחת הנודעות שבהן. ברגמן עושה את עבודתה בקפידה, אך הסרט, שתסריטו נכתב על ידי המחזאי מקסוול אנדרסון לפי מחזהו, מבוים בחגיגיות חסרת השראה בידי ויקטור פלמינג. אחד ההיבטים האירוניים המלווים את הסרט הוא שמעט אחרי שהוא יצא לאקרנים פרצה השערורייה שבה התגלה שהשחקנית שגילמה את הבתולה מאורליאן והיתה נשואה — ניהלה רומן עם הבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני ונכנסה להריון ממנו.

דיק טרייסי

יס 1, ה', 19:43, 105 דקות

סרטו של וורן בייטי מ-1990 הוא אחד מסרטי הקומיקס המרהיבים והמלהיבים ביותר שהופקו אי פעם. בייטי עצמו מגלם את השוטר במעיל והכובע הצהובים, שהומצא על ידי צ'סטר גולד ב-1931, ומקיף את עצמו בסדרה של דמויות גרוטסקיות, שמגולמות בהנאה ניכרת על ידי אל פצ'ינו, דסטין הופמן ואחרים. יש גם שתי נשים בחייו: טס טרוהארט (גלן הדלי) הנאמנה ללא חת לגבר שלה וברתלס מאהוני (מדונה) שמנסה לפתותו. לא העלילה היא העיקר בסרט, שכמעט אין בו אקשן, אלא העיצוב המתוחכם, שמנציח באופן שנון את רוחו של הקומיקס המקורי ואת מהותה הבסיסית של אמנות הקומיקס בכלל. בייטי גייס לסרט אוסף של שחקנים עשיר במיוחד, בהם ג'יימס קאן, מנדי פטינקין, צ'ארלס דרנינג, פול סורבינו, קתי בייטס, דיק ואן דייק, הנרי סילבה, מייקל ג' פולארד ואסטל פרסונס (שני האחרונים כיכבו לצדו ב"בוני וקלייד"). סטיבן זונדהיים זכה באוסקר עבור השיר "I Always Get My Man", שמדונה מבצעת בסרט בסטייל מרילין מונרו.

אוויטה

יס 3, ה', 21:30, 135 דקות

אינני מחסידיו המושבעים של המחזמר, אופרה בעצם, של המלחין אנדרו לויד ובר והתמלילן טים רייס, במיוחד לא של המוזיקה, שנדמית לי חוזרת על עצמה באופן מייגע; אך גרסתו הקולנועית של הבמאי אלן פרקר ("אקספרס של חצות", מיסיסיפי בוערת") מ-1996 מעניקה ליצירה מעטפת קולנועית מרשימה, גם אם התוצאה סובלת מכבדות מסוימת. גרסתו של פרקר ליצירה, שמציגה את דמותה וחייה הקצרים של אווה פרון — שעלתה מתחתיות החברה בארגנטינה כדי להיות הגבירה הראשונה שלה — אינה מנסה לרגש (אוליבר סטון היה שותף לכתיבת התסריט יחד עם פרקר), וכתוצאה מכך מתקיים בסרט דיון חברתי, שמתמקד בכך שאוויטה הקדימה את זמנה בכך שהפכה את פרסומה לכלי פוליטי ואת ראוותנותה חסרת הגבולות למקור להנאתם של עניי מולדתה. מדונה טובה בתפקיד הראשי, אך מרשים אף יותר אנטוניו בנדרס, ששר היטב כבן דמותו של צ'ה גווארה, המבקר את כל מה שאוויטה מייצגת, אך גם נגרף לעולמה. ג'ונתן פרייס נדחק מעט לשולי הסרט בתפקיד חואן פרון, שאשתו נעלה את חדר המיטות שלה בפניו.

ארבעה חדרים

יס 3, ה', 23:46, 98 דקות

סרט זה מ-1995 מורכב מארבעה סרטים, שביימו ארבעה במאים – אליסון אנדרס, אלכסנדר רוקוול, רוברט רודריגז וקוונטין טרנטינו (שיזם והפיק אותו). כל הארבעה מתרחשים בבית מלון מוזנח. בכל סרט מופיע צוות שונה של שחקנים, והדמות שמקשרת בין הסיפורים היא זו של הבלבוי, אותו מגלם טים רות. רמתו של "ארבעה חדרים", כצפוי מסרטים שכאלה, אינה אחידה. המוצלח שבהם הוא זה של רודריגז, שבו רות מופקד להיות הבייביסיטר של ילדיו הפרועים של זוג ממוצא לטיני. מהנה גם סרטו של טרנטינו, המגלם בו כוכב הוליוודי יהיר, אם כי הסרט מבוים ברישול. שני הסרטים הנוספים סתמיים לחלוטין. צוות השחקנים הגדול כולל את מדונה, לילי טיילור, אנטוניו בנדרס, ג'ניפר בילס, סלמה האייק, קתי גריפין, מריסה טומיי וברוס ויליס.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ