בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין אשליות בקשר לירון לונדון: לטלוויזיה אסור לוותר עליו

אחרי מות "לונדון את קירשנבאום" במיזוג ערוץ עשר ורשת, יהיו אלה אנשי "כאן" שירוויחו אם יתנו לירון לונדון להמשיך בשלו, במופע יומי של השתלחות בחשיבה הקונבנציונלית וב"מה יגידו השכנים"

99תגובות
ירון לונדון ב"לונדון וקרישנבאום". היה ועודנו "ילד רע"
צילום מסך מתוך ער�

הספד? מה פתאום הספד: בערוץ עשר מבקשים להרוג את "לונדון את קירשנבאום" לכבוד המיזוג עם רשת, אבל הסיכול הממוקד טרם התבצע. השמועה אומרת שירון לונדון עובר ל"כאן", אבל גם זה עדיין לא ארע, כך שבמקום לסכם ולהתאבל על מותה של רצועת האקטואליה הכי מקורית, מחכימה ומעניינת שעל המסך, נתמקד בקווים לדמותה ובתקווה שיימצא לה בית חדש.

מרגע שעלו לאוויר בראשית ימי ערוץ עשר, סומנו ירון לונדון ומוטי קירשנבאום כזקני "החבובות", זוג קשישים דעתנים ונרגנים עם לשון שלוחה מהגיהנום. ותיקי מסכים ומצולקים, השניים הפכו את המיתוג לנכס והרשו לעצמם להפגין על המסך אינטראקציה בין־אישית מצוינת מלווה בעקיצות חינניות, שיתוף פעולה מהוקצע של מקצוענים יחד עם שלל אי הסכמות וויכוחים קולניים, והכל מגובה בידע עצום בנושאים בהם לא הסכימו, וגם בזוויות ראייה רחבות יותר מכל אלה שהוצגו על מסכים אחרים.

הגילנות האוטומטית כמעט של כל הערוצים אז לא הפריעה להם, להיפך: הגם שהיו בני 60 פלוס כשיצאו להרפתקה הזאת, השניים הוכיחו מדי יום שרק מתוך הניסיון, הידע שצברו והוותק העצום שלהם בתעשיה אפשר ליצור פרסונות טלוויזיוניות רבות עוצמה ומרתקות. לא כל בני דורם הצליחו לעשות זאת, כמובן — אבל השניים האלה, חדים כתערים מבהיקים ונטולי פחד — מה כבר אפשר היה לעשות להם, לחבל בפנסיות? — יצרו ביחד פנינה.

לונדון וקירשנבאום מראיינים את אורן זריף "הנוכל" - דלג
לונדון וקירשנבאום מראיינים את אורן זריף "הנוכל"

ברצועה שלהם לא נשפכו תקציבי עתק ולא התיימרו ליצור סקופים הרי גורל. רוב תכניה התבססו על מה שכבר יצא מפס הייצור של חדשות עשר והוצג כפרומואים או כנושאים שדורשים הרחבה של כתבי החדשות. אלה זומנו לאולפן ועברו לעתים חקירות צולבות של הצמד כדי להדגיש ולהאיר את מה שהכתבים החמיצו או לא היו יכולים להביא אל המסך כחומר מצולם. לצידם של הכתבים והמגישים פעלה מערכת קטנה וחכמה שייסד אבי אלקלעי, עורכה הראשון של התוכנית ומי שזיהה את הפוטנציאל של הצמד והגה את הקונספט. ביחד הציגו לצופים מגוון עצום של אנשי אקדמיה ורוח, פוליטיקאים ואמנים, טיילים ומדענים, סופרים ותעשיינים — הכל לפי יכולתו של המרואיין להאיר עניין שבחדשות באופן שלא ישעמם את השניים וצופיהם.

מעולם לא בחלו ברצועה הזאת בנושאים שנחשבו גבוהי מצח במיוחד, מסומנים כאליטיסטים־מנוכרים, ותמיד ידעו להנגיש אותם לקהל סקרן מבלי להתנשא. קירשנבאום הוביל את התפישה הזאת כאיש שסקרנותו לא ידעה גבולות, ומיתן את מידת היהירות שהיא חלק מן הקסם של ירון לונדון וגם סיבה רצינית לא לחבב אותו. לונדון המשיך לשמור על העברית העשירה והמרהיבה שלו כמאהב מעריץ וקנאי, קירשנבאום דיבר בשפה פונקציונלית אבל גם ציורית יותר — עד שמת בפתאומיות ב–2015, ואולי רק יצא למסע דוקומנטרי בג'ונגל של המלאכים. המחווה לזכרו, בהחלטה שלא לשנות את שם התוכנית ולא למצוא לקירשנבאום מחליף, היתה מהלך אלגנטי ונוגע ללב גם יחד.

לונדון מסביר לצופיו מה זה טלגראס - דלג
לונדון מסביר לצופיו מה זה טלגראס

לונדון המשיך, כמו שרק הוא יודע: בעוקצנות ובתיאטרליות, בשפת גוף משוחררת ובהתקפי שופוני בהם אילתר נאומים ודחק מרואיינים לפינה, בסקרנות אינסופית וביכולת שליפה מופתית מזיכרון עשיר (ומהדפים הצהובים האנכרוניסטים שלצידו). הרייטינג צנח, כי מנגד התבססה "שש עם" כרצועה מהירה, פונקציונלית וחדשותית יותר. אבל הצופים הנאמנים ללונדון גם בלי קירשנבאום, רצו משהו אחר: את הערך המוסף של דיון מעמיק באקטואליה שלעולם אי אפשר לקבל בחברת החדשות, ואת נוכחותו המאתגרת, מעצבנת, מקוממת ומעניינת של לונדון. למרות (ואולי בגלל?) אמירות מיזוגניות ודברים על גבול הגזענות, ובגלל (או למרות) שהוא היה ועודנו "ילד רע": משתלח בחשיבה קונבנציונלית מתוך חוסר אכפתיות מופתי ל"מה יגידו השכנים".

כל אלה הם יתרונות נדירים שטוב יעשה "כאן" אם יאסוף אותם אליו באהבה וייתן ללונדון לעשות את מה שהוא מיטיב לעשות במופע יומי. אם יימצא מי שיכול לעשות זאת אתו ולצדו, מה טוב — אבל גם לונדון־בלי־קירשנבאום יעניק לתאגיד השידור עוד רובד לתדמית המעמיקה והאינטליגנטית שהוא מבקש ליצור בטיפולו בחדשות. בגיל 78, לונדון יכול להעשיר את המסך של "כאן" בנוכחות מאתגרת, בועטת ומרתקת יותר מכמה וכמה מגישים־מראיינים צעירים ממנו בשנות דור. אין עוד איש כזה על המסך. אסור לוותר עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו