בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השואה, באדיבות נעה קירל

הקושי לתווך את השואה הביא למיזם שבו כוכבי־נוער שרים טקסטים שכתבו קורבנות. רק נעה קירל שרה למלים שכתב הקמפיינר משה קלוגהפט, והשיר הרגשני והמביך הזה עם הקליפ המושקע הוא היחיד שזכה למבול לייקים

15תגובות
נעה קירל בקליפ "אמא שלי"
צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב נועה קירל - הערוץ הרשמי

אז איך היה בשואה, ילדים? היה סמיילי דמעות. מה־זה מרגש. חזק ועוצמתי. צמרמורת. שעתיים אחרי שחרורו (מהגטו?) של הסינגל החדש של נעה קירל, "אמא שלי", הכל ברור, מתוך 1,321 התגובות שכבר הועלו ליוטיוב, כולל "נועההההההה אני מעריצה מספר 1 שלך! את יכולה להיות גם מגניבה וקולית וגם מרגשת את פשוט בן אדם מושלםםםםםם הלוואי שתעשי מפגש מעריצים בפתח תקווה".

נשימה עמוקה נחוצה פה כדי להתגבר על המבוכה, התסכול, תחושת הקבס ורוח הציניות שנושבת על הדברים, אבל תחילה — גילוי נאות: כבת דור שני לשני הורים פגועים לעד, מצולקים בגופם ובנשמתם, הידרתי את ילדיי בכוונה מטקסי יום השואה בבתי הספר שלהם. השואה הממלכתית ושימושיה הפוליטיים בישראל מעולם לא דיברו אלי. תמיד חשבתי שצריך לתווך לדורות הבאים את האימה הזאת בדרכים יצירתיות ומותאמות לעולמם, ורצוי לא להתחיל כבר בגן הילדים. אני מאמינה שאין כל טעם ב"הנחלת השואה", כפי שקוראים לזה במכון "שם עולם" שעומד מאחורי הסינגל (המהמם, המוש, אחד ה-) של קירל, אם לא לומדים שיעור הומניסטי: בכל מקום שבו מתרחש רצח עם, על הניצולים וצאצאיהם שעדיין זוכרים לזעוק זעקה גדולה. בכל מקום שבו הגזענות מרימה את ראשה המכוער ומאיימת על בני אדם, יש למי שהיו קורבנות ולמי שמכבדים את זכרם חובה מוסרית לפעול. כך חינכתי את ילדיי. מדינת ישראל, באמצעות המסעות הקולקטיביים למחנות המוות ושלל טקסים ריקים מתוכן אמיתי, מבקשת לחנך אותם להאדרת שמה של המדינה ועוצמותיה כמגן מפני אויבים בעתיד המשולים לנאצים. מצטערת, לא מספיק.

קירל - דלג

וכן, יש בעיה: ככל שהשנים חולפות קשה יותר לתווך את זכר השואה לדורות הבאים. מופעי טכניקולור מרהיבים ב"יד ושם", נעלים קטנות מאושוויץ, סיפורים על ילדים ודובונים מסמורטטים של מי שלא שרדו — כבר לא עושים את העבודה. בצדק הגו במכון "שם עולם", עוד מוסד להנחלה, פרויקט שבו ישירו כוכבי הנוער שירים שחלקם נכתבו בידי קורבנות וניצולים ויעלו אותם ליוטיוב וכך יווצר עוד עוגן לזכרון: הנוער, מה לעשות, כבר לא מכיר את "אפר ואבק". צריך לחדש, לרגש, לצמרר.

יונתן רזאל ואביב גפן כבר עשו זאת בדרכם, ואת התוצאות אפשר לראות בעמוד היוטיוב של המכון, אבל רק לנעה קירל נכתבו מלים מעטו הפורה של משה קלוגהפט, מקיאווליסט פוליטי בימים כתיקונם וסנטימנטליסט חסר תקנה ומביך בשיר שקירל מבצעת. ורק לה מומן קליפ מושקע, שהצפייה בו מביכה אף יותר ממופעיה הנוטפים מיניות.

כי מה יש בו, בקליפ הזה? אבל כלשהו, גנרי ומכמיר לב כאחד, של קירל על "אמא". כמה נשמות יקרות מבין מעריציה הגיבו באימה טוטאלית כשסברו בטעות כי קירל מתכוונת לאמא שלה ממש, ושחס וחלילה אירע משהו לא טוב. אי אפשר להאשים את המעריצים: אין בשיר רפרור כלשהו לאירועי מלחמת העולם השנייה, למעט השאלה "למה הרכבות ממהרות". ובכן, הרכבות לא מיהרו. הן נסעו כסדרן וללא הפרעה. ויש בו גם שאלה גדולה לאיזו אם נעדרת, מדוע אינה עונה ומדוע "איכזבה".

שלל התמונות בשחור לבן נושן וגווני ספיה הנשלפות ומסודרות לאורך הקליפ מזכיר אולי את ליל השידורים החד־שנתי בו מצווים צופי טלוויזיה לצרוך חומרי שואה מונוכרומטיים, אבל האסתטיזציה הגנרית שלהם, ללא שום תמונה קשה שחלילה תפגע בקהל היעד הילדי, היא לא יותר ממניפולציה רגשית באמצעות תמונות־רטרו שאינן אומרות דבר.

אז איך היה בשואה, ילדים? מאכזב כי אמא איכזבה, וסוף סוף נמצא האחראי האמיתי לזוועה: ההורים של הניצולים. זה מה שעולה בעיני מהקליפ המושקע, עם המוזיקה הנוגה והאיטית וההבעות המפונקות־מיוסרות של קירל. עד כה, בשעות הספורות שהוא באוויר, צבר יותר צפיות מכל השירים האחרים שבמיזם. זה של אביב גפן מבוסס על סיפור אהבה בין שני ניצולי אושוויץ, אבל לא נדע: הוא קרוי "כפרים של אהבה", וללא תיווך של הסיפור שמאחוריו, מדובר בשיר גנרי. "לא צימוקים ושקדים" של יונתן רזאל הוא עיבוד לא כל כך מוצלח לשיר שנכתב בגטו, ולי בירן שובר שיניים ביצירה מתורגמת של אברהם סוצקבר, שמילותיה מצויות גבוה־גבוה מעל לראשו של קהל היעד הצעיר. אפשר היה לתרגם שוב, אבל לא טרחו. השירים לא התנחלו בלבבות, בלשון המעטה: בתגובות ביוטיוב לא ראיתי אפילו אימוג'י־לב־שחור אחד. רק אצל נעה היו המונים.

לסיכום, כפי שכתב אחד ממעריציה: "מי שחושב שנועה קירל שרה יפה שייתן לייק דחוף". והשואה? יכולה לחכות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו