"האם נכון שגוף חזק כמו המוסד יישלט בידי אדם אחד – ראש הממשלה?"

הסדרה שלו על מלחמת יום כיפור הפכה לצפיית חובה בקורס קצינים אבל גם עכשיו, עם סדרה חדשה על המוסד, "לעיניו בלבד", עמית גורן לא מרגיש מגויס. כראש קרן "מקור" ששמה נכרך בכמה שערוריות, הוא מסביר למה הסרט על לאה צמל מצוין בעיניו אבל קרן מענקים לקולנוענים ביו"ש — פסולה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמית גורן. "לי אישית אין התפעלות מהמוסד"
עמית גורן. "לי אישית אין התפעלות מהמוסד"צילום: תומר אפלבאום

ראשי המוסד, סגניהם וסוכניהם הפכו בשנים האחרונות לאורחי כבוד בחדשות, בתוכניות תחקירים ובערוצי הדוקו. החל מאילנה דיין שהקדישה ראיון ארוך לתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, דרך תוכנית התחקירים של אלון בן דוד, "המוסד: רשימת חיסול" ששודרה לאחרונה ב"רשת" ועד שורת פרקים ב"זמן אמת" בכאן 11 שביקשה לפזר את הערפל סביב כמה ממבצעי המוסד. אל הרשימה הזו אפשר להוסיף את "אלי" של נטפליקס שהתחקתה אחר סיפורו של אלי כהן ואת "כפולים" הפופולרית של "קשת" שפיזרה בשתי עונותיה עוד קצת אבקת פיות מעל התמהיל המוכר: זהויות בדויות, נשים יפות ומעטה מסתורין. גם סדרות הדוקו הצטרפו למגמה: בערוץ 8 שידרו בשנה שעברה את "המוסד: סיפור כיסוי" של דוקי דרור שנמכר לאחר מכן ל"נטפליקס", ובמרכזו איש המוסד, על מעלליו הסודיים ונבכי נפשו המיוסרת. 

כעת הגיעה אל המסך גם "לעיניו בלבד" שיצרו עמית גורן ואמיר אורן (שודרה ברצף ביס דוקו וכעת זמינה ביס וי־או־די), סדרה תיעודית־היסטורית בת שלושה פרקים המטפלת במתח המובנה ששרר לאורך הדורות בין ראשי המוסד לראשי הממשלה. כך למשל מקשרת הסדרה בין הסכם השילומים של ישראל וגרמניה, שעורר בארץ התנגדות עזה, ובין החלטת בן גוריון ללכוד את אייכמן; או בין ההחלטה לגייס למוסד את יצחק שמיר ובכירי לח"י ואצ"ל לבין הניסיון למגר מרד פוליטי אפשרי באותן שנים מתוחות. 

שמעון פרס ודוד בן גוריון ב"לעיניו בלבד". "ניסינו ליצור מפת דרכים"צילום: אוסף משפחת מנזרי /

גורן, החתום על עשרות סרטי תעודה מקומיים ומכהן כיום כראש קרן "מקור" התומכת בסרטים תיעודיים וסרטים קצרים, אומר כי תמיר פרדו (ראש המוסד בשנים 2011–2016) הוא שפתח במידת מה את שערי המוסד לציבור. הוא הקים אתר אינטרנט רשמי למוסד ואיפשר לראשונה לתקשורת לקיים ראיונות בפנים גלויות עם סוכני מוסד שסיפרו על מעלליהם. אל חלון ההצצה הזה הוזמן גם גורן כשעבד על "לא תשקוט הארץ", שעסקה במחדלי יום כיפור, ובהמשך החלה העבודה על "לעיניו בלבד" הנוכחית. המוסד אישר מספר ראיונות לא מבוטל — אך אז חלתה בסרטן אשתו של גורן, האוצרת שרית שפירא, ומתה. כאב לשלושה, נאלץ גורן להקפיא לשנתיים את העבודה על הסדרה ולארגן מחדש את חייו. רק לאחר מכן חזר לעבוד עליה. 

"במידה מסוימת נתקענו מאחור", הוא אומר על התזמון. "כששרית חלתה היא לא תפקדה והייתי צריך לעשות 'הולד' על הסדרה. כשחזרנו לעבוד עליה, גילינו שבתוכניות שעלו בינתיים הדיבור הגדול היה על מבצעים והישגים, על סוכן המוסד המסתורי. אותנו יותר עניין לדעת מיהם אנשי המוסד ומה מערכת היחסים שבתוכה הם פועלים. להסתכל על מקום שלא נמדד עד עכשיו". 

ועדיין, הצמתים ההיסטוריים שאתם מתייחסים אליהם בסדרה, כמו מקרה אשרף מרוואן שהתריע על מלחמת יום כיפור או חיסול מבחוח בדובאי, כבר סופרו לא פעם. מה ביקשתם לחדש?

"ניסינו להסתכל מאחורי הדברים הידועים. אפשר היה לעשות פרק על אייכמן, על מרוואן או על חאלד משעל, אין בעיה לנפח, אבל אנחנו ניסינו ליצור מפת דרכים עם תחנות שמייצגות משהו במכלול הפעולה של המוסד".

האם גורן לא חשש להפוך כלי שיווקי בידיו של המוסד, שמאשר לשידור את הסיפורים?

"עסקנו גם בפשלות של המוסד, לא רק בלהלל אותם. אם אתה מסתכל 10 שנים אחורה, אנשים לא ידעו בכלל מה זה המוסד ואיך זה מדבר. יש ערך גם לעצם הדה־מיסטיפיקציה של ארגון. זה תמיד עניין אותי, להסיר את המסכה". 

הרגשת שהצלחת במשימה?

"ברור שכדוקומנטריסט אתה רוצה להכניס את הידיים לתוך הגוף, להוציא את הלב ולהסתכל עליו, אבל לא תמיד אתה מגיע לזה. בסדרה שעשינו על יום כיפור, 'לא תשקוט הארץ', אנשים ישבו באולפן ובכו, התפרקו. יכול להיות שעם המוסד זה ייקח עוד 20–30 שנה. הפסיכולוגית של המוסד שמתראיינת, מילי נהרי — אמא של הבמאי רם נהרי — מספרת שעל הדלת שלה במוסד לא היה כתוב 'פסיכולוגית'. אתה לא הולך לפסיכולוגית כשאתה במוסד". 

מה שמעלה את השאלה: עד כמה אנשי המוסד מסוגלים לעשות אינטרוספקציה?

"הם מוכנים לכך, אבל הם לא רגילים לדבר. זה לא בדי־אן־איי שלהם לשבת ולספר לך מה הם עשו במבצע כזה או אחר. אבל בסופו של דבר, מי שבא לדבר איתנו עושה את זה כי הוא רוצה הכרה. זה סוג של תרפיה, להשמיע את קולו ולשמוע את קולו שלו מדבר. רובם חיו בתחפושת, כששלושה אנשים בקושי ידעו באמת מי הם". 

אתם מציינים בסדרה בכמה הזדמנויות את הכוח הבלתי סביר שיש לראש הממשלה ביחס להחלטות המבצעיות של המוסד. עד כמה הכוח הזה מטריד אותך? 

"מה שאני שואל בסדרה זה האם זרוע כל כך חזקה צריכה להישלט על ידי אדם אחד. במדינות אחרות, כמו גרמניה, ראש הממשלה לא מחליט לבדו על פעולות ביון חשובות. יכול להיות שמחר בבוקר קם ראש הממשלה והוא מושפע מכיוון כזה או אחר, יוזם פעולה שגורמת לכולם לשכוח מהבעיות שלו והיא משפיעה על המציאות. הגיע הזמן לשאול מה לגיטימי ומה אפשרי". 

אפרים הלוי, יצחק רבין, חוסיין מלך ירדן ונשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. מתוך "לעיניו בלבד"צילום: לעמ / באדיבות yes ד

כמו הגנגסטרים, גם סוכני המוסד זוכים להאדרה בקולנוע ובטלוויזיה.

"במובן מסוים, ענית כאן גם על השאלה מדוע לא הגיוני שרק אדם אחד מחליט בסופו של יום על מה שיקרה עם המוסד. אפילו בארגוני פשע, עם סנדק, ההחלטות הגדולות מתקבלות בוועדות. אני מקווה שהסדרה הזאת תורמת לצורך לשאול את השאלות שרובנו לא שואלים על גופים כמו המוסד. לי אישית אין התפעלות מהמוסד. יש הילה לאנשי המוסד אבל היא קצת מזויפת כי היא מתקיימת בקולנוע, לא במציאות, וכשהיא קורית במציאות אי אפשר לדבר עליה. אולי דרך הסדרה הזו יבינו גם את הקושי בלהיות איש מוסד".

כראש קרן שתומכת בסדרות תעודה, מה חשבת על הסיפור של "מחוז ירושלים"? האם יוצרי הדוקו לא הלכו רחוק מדי בשיתוף הפעולה עם גורמי ביטחון?

"קו דק עובר בין סיפור דוקומנטרי לדרמטי. המניפולציה על המציאות מופעלת בכל סרט, אבל יוצרים ויוצרות צריכים לשאול את עצמם איפה אני יוצר מציאות חדשה שלא באמת קיימת. איפה אני סוטה מההתרשמות שלי מהמציאות ולוקח לעצמי חופש בדיוני לספר סיפור? שם אני בבעיה, גם כמנהל קרן. יש סרט אחד של רונן זרצקי ויעל קיפר שנקרא 'ביערות אלה', שאנחנו תומכים בו. זה סיפור על עבודות הדחק בשנות ה–50 וה–60 שהטילו על עולים מצפון אפריקה. שלחו אותם לאסוף אבנים, פלוס מינוס. בתוך הסיפור הזה הם החליטו להביא גם חלק דרמטי מבוים, מעין דוקו־דרמה. זו דוגמה לסרט שהשאלה הזאת היתה בו דומיננטית — עד כמה נצמדים למציאות? זו היתה שאלה רלוונטית גם בסדרה 'מעברים', שגם בה תמכנו. אתה רואה שם את עדר האנשים הפלסטיני הכלוא בתוך המכלאה הזאת, ומקבל את החייל הישראלי הצעיר הנבוך, המבולבל והלחוץ — אבל לא את הפלסטיני שעובר במחסומים. לא תמיד אפשרי להביא את שני הצדדים. אני מאמין לאיציק לרנר, הבמאי, שהוא ניסה להביא את הצד הפלסטיני, כי הוא חסר פשרות, אבל לא תמיד אתה מצליח. הנקודה שבה אתה לא מצליח ומתחיל לביים, היא המקום המסוכן". 

לא מתחרה ביוצרים

גורן, 62, הוא דוקומנטריסט מוערך שסיים בהצטיינות לימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק ב–1983. בין היתר ביים את "שנת שישים ושש היתה טובה לתיירות" שזכה ב–1992 בפרס אופיר לסרט התעודה, את "6 פתוח, 21 סגור" על האסירים בכלא באר שבע, שזכה ב–1995 בפרס זאב הכסף בפסטיבל IDFA ההולנדי, ואת "ארץ אחרת" שזכה ב–1998 בפרס הסרט התיעודי המצטיין בפסטיבל ירושלים. "לא תשקוט הארץ", הסדרה שביים אודות מחדלי מלחמת יום כיפור, הפכה בהמלצת הרמטכ"ל אביב כוכבי לחומר חובה בקורס קצינים. לתפקידו כראש קרן "מקור" נכנס לפני שנתיים, אז החליף את גדעון גנני, ששימש בתפקיד 21 שנים. 

בשנים האחרונות תמכה קרן "מקור" בכמה סרטים תיעודיים שחוללו סערה: המוכר בהם הוא "לאה צמל: עורכת דין" שיצר מהומה פוליטית לאחר שזכה בפסטיבל דוקאביב האחרון, ולצידו הופיעו "21 יום ולילה" של זהר וגנר, "יונתן אגסי הציל את חיי" ועוד. עם זאת, העולם ההרמטי של חמש קרנות הקולנוע הוותיקות הפועלות בישראל נסדק במידה רבה עם החלטתה של שרת התרבות, מירי רגב, לפתוח שלוש קרנות אזוריות נוספות: אחת בצפון, שנייה בדרום ושלישית ביהודה ושומרון. "התפקיד של הקרנות הוא לתמוך ביוצרים ישראלים שחיים בריבונות ישראלית, שיש להם תעודת זהות ישראלית", אומר גורן. "זה כולל את כל הדעות, הדתות והתרבויות בגבולות מדינת ישראל. אם תסתכל על הלוגו של קרן מקור, תראה שהוא כתוב בעברית, ערבית ואנגלית. גם האתר שלנו הוא בשלוש שפות. אני חושב שעקרונית תוספת הקרנות האלו היא סבבה אבל הבעיה היא בפרקטיקה. זה מייצר עוד מערכות עודפות שלפחות 20 אחוז מהכסף שלהן הולך למשכורות ולא ליוצרים. אפשר היה דרך הקרנות הקיימות, שממילא מקבלות כל הזמן הצעות מהפריפריה בצפון ובדרום, לפעול לטובת היוצרים בצפון ובדרום". 

ומה חשבת על הקמת הקרן האזורית ביהודה ושומרון?

"הדבר הזה מנציח את הקיים. הקיים הוא שאנחנו נמצאים שם כאזרחים והכבושים לא נמצאים שם כאזרחים. לי אין בעיה שתפעל קרן ביהודה ושומרון — אני רוצה שגם פלסטיני שגר בשכם ורמאללה וביריחו, יוכל להגיש לקרן הזאת. מנסים להחזיק את החבל משני הצדדים. מצד אחד, אני הריבון ואני מחלק את הכסף אבל מצד שני, רק ליהודים. זה אפרטהייד. אני לא בעד. בגלל זה לא הסכמתי להיות חלק מתהליך ההקמה של הדבר הזה". 

מתוך "לאה צמל, עורכת דין". "צפינו שהוא יחולל מהומה אבל לא כזאת"צילום: Tsemel Private Collection

אתה לא רואה בעיה בכך שאתה מתחרה על מקורות תקציביים עם היוצרים שאתה מחלק להם כסף, כשאתה עושה סדרה עבור "יס דוקו" שנתמכת גם על ידי קרן הקולנוע החדשה, שהיא מתחרה של הקרן שלך? 

"זה נורא פשוט. כשהתמודדתי על המכרז לתפקיד ראש הקרן, אמרתי מראש שיש לי פרויקט על המוסד שהייתי צריך לסיים לפני שנתיים ולא יכולתי כי אשתי חלתה. כשבחרו בי, הסכימו שאסיים את הפרויקט הזה. באים אלי לא מעט אנשים ושואלים אם ארצה לביים כל מיני פרויקטים ואני משיב בשלילה, כי אני לא יכול להתמודד עם יוצרים על אותם מקורות מימון. ברור שלא אבקש כסף מקרן מקור אבל גם לא מהקרנות האחרות. אני לא בעניין". 

תמכתם בסרט על לאה צמל שחולל סערה ציבורית אדירה: הורים שכולים יצאו נגדו, שרת התרבות תקפה אותו ולזמן קצר מפעל הפיס שקל מחדש את הענקת הפרס לסרט הזוכה בדוקאביב. עד כמה אתה עומד מאחורי הסרט הזה?

"שמחתי שהסרט הצטרף לקרן מקור. הוא מצוין בעיניי ועושה את מה שהוא צריך לעשות. צפינו שהוא יחולל מהומה אבל לא כזאת. יש איזו רדידות בשיח סביבו. כשצפיתי בו בשלבים שונים של העשייה, הבנתי שהוא מייצר אמביוולנטיות — לפעמים אתה מסכים עם לאה צמל ולפעמים לא. אני חושב שזה סרט חשוב שעושה את כל מה שסרט תיעודי צריך לעשות: לעורר שיחה וויכוח".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ