איילה פנייבסקי, עכבר העיר

"VEEP", שעלתהבשבוע שעבר ב־yes Oh ושבה ג'וליה לואיס דרייפוס היא סגנית נשיא ארצות הברית (כלומר איליין שנדחקה לעמדת מפתח), הצטרפה לערימה של סדרות בהובלה נשית, אבל היא ממש לא צ'יק שיט מסוג מה נשים רוצות או איך נשים יכולות או מדוע נשים אוכלות וכל זה. מצד שני, היא גם לא חוליה הגיונית בשרשרת של סדרות מושלים: היא לא המשך סביר להבית הלבן, היא לא מסתובבת באזורים של בוס, היא רחוקה מ"Commander in Chief" שבה ג'ינה דיוויס קודמה, ארבע דקות מפתיחת הסדרה, מתפקיד סגנית הנשיא לנשיאת ארצות הברית. לסלינה מאייר (לואיס דרייפוס) סביר להניח ששום דבר כזה לא יקרה.סלינה מאייר היא יותר מהכל חלק מהאפטר שוק של שרה פיילין. היא עלתה כאן לשידור בשבוע ששודר כאן גם כללי המשחק, הסרט על עלייתה המשונה של פיילין למרכז הבמה הציבורית, ולצד "איירון סקיי", שעושה לה כבוד – כלומר מבוכה – בדרכו. כל אלה נוספים למערכונים על חשבונה בסטרדיי נייט לייב שהרימו את הקריירות של טינה פיי ואיימי פוהלר, וחוץ מכל הדברים שהיא הרימה בעצמה (סרט על חייה, סרט על אלסקה, ושאר עניינים שמטרידים אותה יותר מההבדלים בין צפון ודרום קוריאה). לא המשך סביר ל"הבית הלבן". Veep: הילארי קלינטון השפיעה ומשפיעה על המציאות האמריקאית הרבה יותר ממנה, והבחירה של אובמה היתה סנסציה לא פחות חריפה ממנה; אבל דווקא שרה פיילין הפכה לאובססיה של התרבות האמריקאית, שלא לומר טראומה. נכון, היא קלה לחיקוי, ולפעמים נראה שהיא צוחקת על עצמה בעצמה. היא מוזרה, מגוחכת, ביזארית, שומרת על תסרוקת שמקלה על מחלקת פרופס, אבל האמת היא ששרה פיילין בעיקר מפחידה. כי ההצלחה שלה היתה לא צפויה, כי היא לא מתנהלת כמקובל, כי היא לא נראית כמו רפובליקאי זקן מן המניין. שרה פיילין איפשרה ליוצרים אמריקאים לכתוב תפקידים בכירים חדשים לנשים, שכולן נראות כמו ביג בירד. הן קולניות, שלומיאליות, קצת היסטריות, חסרות עמוד שדרה ובעיקר סתומות. בזמן שמושלים גברים ("בוס", אימפריית הפשע) הם נוכלים מרושעים, מתוחכמים ומושחתים, הנשים בצמרת הן בעיקר מעין קלולס למבוגרים – כולל סצנת מייק־אובר ב"כללי המשחק", שנראית כמו משהו שאלישיה סילברסטון שכחה לקחת איתה מהניינטיז.הבעיה היא שבשונה מהמקור, סלינה מאייר לא מצחיקה. זה לא נורא, יש בעולם גם קומדיות לא מצחיקות שעושות עבודה מעולה (לואי, "ווילפרד"), אבל בינתיים היא גם לא מצליחה להביא יגון, או כעס, או כל אמוציה אחרת. הסיפור של שרה פיילין הוא שהיא לא מצליחה להשאיר אותך אדיש – היא מעצבנת מדי. סלינה מאייר עוד צריכה ללמוד איך לעשות את זה. בינתיים, שתנסה לסמס שיכורה להילארי קלינטון.

Veep, רביעי, 21:30. yes Oh.

כתבות מומלצות

מפגינות נגד החלטת בית המשפט העליון בארה"ב לבטל את זכותן החוקתית של נשים להפיל, אתמול

פסיקת העליון היא עוד צעד המחלק את ארה"ב לשתי מדינות נפרדות

נתניהו בכנסת, השבוע. כבר אין במחנה שלו מי שיעקמו פרצוף אל מול תעמולה יהודית־לאומנית בוטה

נתניהו כבר ניצח בקרב על היהדות, וזה ישמש אותו היטב בבחירות

קלריס חרבון. "פעם עורכת דין אמרה לי בדיון שהצמידים שלי מרעישים. אמרתי, אלה לא הצמידים, אני מרעישה לך בעיניים"

"אני לא גולה פוליטית, אני פרחה פוליטית"

מפגינות התומכות בזכות להפיל מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון, היום

בארה"ב תומכים בחופש, עד שזה מגיע לגוף האישה

ח"כ איתן גינזבורג. פגיעה ישירה ובוטה בחופש העיתונות

גם מפלגות המרכז-שמאל רוצות לפגוע בחופש העיתונות