משחקי השף: זה סופו של כל כיסון

בשעה טובה הגיע שלב הקרבות, שרק חשף אסף גרניט עצבני יותר, מאיר אדוני רך יותר ומושיק רוט שלא רואה את שניהם בעיניים. אם רק מישהו היה מצליח להעמיד מנת פסטה ראויה, כל הדרמה הזאת הייתה משכנעת

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

אתגר הפסטה היה אמור להיות שדה הקרב המושלם עבור מושיק רוט, אסף גרניט ומאיר אדוני. אחרי הכל, ככל שהמנה בסיסית יותר, כך היא נמצאת ביותר מטבחים, ביותר גרסאות ומאפשרת יותר יצירתיות. אמ-מה, כששלושה אגואים (טוב נו, שני אגואים ואדוני אחד) נכנסים למטבח, לא נשאר מקום לכל היצירתיות הזאת. ואיפה שיש הרבה אגו ומעט זמן, אז כל הרעיונות היפים הולכים לפח. וכך, במקום לקבל שיעור מאלף משלושה שפים בהכנת פסטה, למדנו את הדברים הבאים:

*כדי להכין פסטה צריך ביצים, קמח, קצת שמן זית, שכפ"צ וכפי הנראה חופן אצות נורי.

*כשרוצים להכין מנה יפנית, הדבר ההגיוני ביותר הוא להשתמש בהרבה הרבה חמאה ובחלמון חי.

*בזיליקום זה הזעתר החדש, ותרד זה הבזיליקום החדש.

*כולם חכמים, כולם יודעים לקצוץ יפה, אבל אף אחד לא יודע להתעצבן כמו אסף גרניט.הו כן, בשעה טובה ומבורכת הגיעו "משחקי השף" לשלב הקרבות. בראש המחנה עמד המ"פ אסף גרניט, שהפריים שלו בועט בפח אחרי ההפסד הצורב, כנראה ייחרט בכל פרומו מעתה ועד הגמר. גרניט ארגן את הקבוצה שלו כמו כיתה מבצעית, אבל מינה לה מ"כ רדום וחסר כריזמה, שנשאר תקוע בבצק שלו והשאיר את הפצועים בשטח. והפציעות אכן לא איחרו לבוא. הראשונה ליפול הייתה טל אושרוב או כפי שהיא מכונה בפי קבוצתה "הילדה". אושרוב הצעירה נראתה אבודה בטוקיו, ולא הצליחה לתפעל אפילו מכונה אחת כמו שצריך. תנועותיה היו איטיות ומגושמות, והיא הסתובבה כמו שד טזמני על מורפיום בין שאר החיילים. פלא שהייתה מועמדת להדחה? כמה בצק צריך לעבור במכונת פסטה עד שמישהו שם בהפקה יודה שלהכניס ילדה בת 17, שהכינה באודישנים קרפצ'יו ולחמניית גבינה, הוא גימיק נחמד ותו לא?

מי משופטי "משחקי השף" לא מפסיק לחבק אנשים?

בלבולי שקדים

גרניט בחר לבשל חלקי פנים, כמו שכל הילדים המגניבים אוהבים לעשות בימינו. הוא שיבץ אותם בין שני דפי פסטה, יעני לזניה פתוחה. אבל, כשטעם את המנה של הנבחרת שלו, גלגל את הכל יחד ונגס. האמת? רעיון הרבה יותר טוב להגשה, שיאפשר לכל חלק להשפריץ את המיצים שלו החוצה, וללחלח את עלי הפסטה, שלפחות במבט מהמסך נראו אפעס יבשים. אבל, יאמר לזכותו של גרניט, שהוא היחיד שלא השתמש בעשבי תיבול באופן ששדד את טעמי הפסטה. לא כך אצל מושיק רוט, שהגיש, תחזיקו חזק, פסטה "מולוקלורית".

אם מאסטר שף הכניסה לסלון הביתי מושגים כמו "קרוקומבוש" ו"ביצת פברז'ה", אזי "משחקי השף" כנראה תרד בהיסטוריה כמי שלימדה את הישראלים מה זה "אגר אגר". אותה אבקה שהופכת כל חומר לאיזה תרכובת ג'לטינית מוזרה, ומאפשר להרכיב פסטה מחומרים שאינם פסטה. הדפים הוורודים שיצרה הנבחרת של רוט אמנם היו יפים בצבע, אבל לא היה להם שום תפקיד של טעם על הצלחת. מה רע בגוד אולד פסטה? רוצה שתהיה סגולה? תוסיף לה סלק! באיזה אופן הפעלול הזה היה טוב לעם היהודי? ועוד לקבור אותה מתחת לערימת ריקוטה, פסטו ובשמל? האם שדדת את המטבח של קפולסקי? מה נשאר מהאגר אגר היקר הזה אחרי כל התוספות?

המנה של רוט ניצחה, אפשר לשער (ואכן אפשר, משום שהמנות הוצגו לקבוצת עיתונאית כולל הח"מ, באירוע טעימות מיוחד לכבוד פרק הקרבות), פשוט משום ששתי המנות האחרות לא הצליחו להתרומם. הפרשנות של נבחרת אדוני למשימה, הובילה אותנו למסע משונה בין צרפת ויפן. אצות נורי עורבבו עם תועפות חמאה, עד שהפכו לירוקות, ועוד השתדכו עם חלמון ביצה, שרק הכביד את כל הסיפור הזה עוד יותר. נוט טו סלף שף אדוני, קוויאר במנה לא הופך אותה ליפנית. כמו כן, ללכת במעגלים סביב הנבחרת, תוך כדי זעקות "אני אוהב אתכם, אני מאמין בכם", לא יביא את הניצחון. מה נסגר עם הקוויאר? מאיר אדוני (צילום: דן פרץ)פאתוס ברוטב בזיליקום משימת ההדחה הייתה פשוטה - עשו לנו כיסונים כלשהם, במילוי כלשהו, עם רוטב כלשהו. גם כאן, לכאורה, נפתח למתמודדים צוהר נפלא לטעמים ואפשרויות מעניינות. אם כך למה בחרו רובם המכריע בשילוש הקדוש - חציל שרוף, עגבנייה שרופה וגבינת עזים? המנה של כרמית הבריקה, לא בזכות איזו יד מיומנת בבצק (שהיה עבה יחסית לרביולי), אלא בגלל טאץ' זעתר רענן, שחילץ אותה מתהומות ה"רביולי ממולא גבינות", האהוב כל כך בבתי קפה חסרי מודעות. עם כל הרצון שלה למנה בריאה ומזינה, היא הטביעה את יצירותיה הממולאות בתועפות שמן זית.

שניים עמדו להדחה - חמודי האהוב, הבייבי של אדוני, וזה שלא הצליח לחשוב על שום דבר אחר מאשר "שישברק" למנת ההדחה שלו; ורון, ההייטיקיסט המאופק, שבחר גם הוא בשילוב כלשהו בין חצילים שרופים ועגבניות (שרופות). מצג ה"אני לא יכול להסתכל בעיניים של מאיר", היה מכמיר לב, אבל גם מלא פאתוס שלא לצורך. מערכת היחסים של השניים אולי נבנית כבר שנים רבות, אבל הצופים עדיין לא מרגישים מושקעים בה, ולכן גם לא יכולים לבכות את אובדנה. לבסוף היה זה רון, שנשלח הביתה עם מילותיו הענייניות והאדישות של גרניט. לא נורא, רוני רון, זה סופו של כל כיסון.

מספיק ודי*מירי בוהדנה היקרה - קשה לחשוב על מנות בריאות ומאוזנות כל שתי דקות, רגע אחרי שהמתמודדים מטביעים את המנות שלהם בשמן.*אסף גרניט היקר - קח את המלצת הסו שף של אדוני ולך לסדנת עצבים. פחי אשפה גדולים קשה להשיג היום.*מסוע הצלחות היקר - או שתתחיל לזוז יותר מהר, או שפעם הבאה שמגיעה צלחת, לפחות שיהיה עליה איזה סושי קטן.