סקס, סמים קלים ונעליים: מה עשתה "סקס והעיר הגדולה" לטלוויזיה?

מיניות חופשית ותועפות של סטייל - כל הסיבות שבגללן סקס והעיר הגדולה שינתה את האופן שבו אנחנו צופים היום בטלוויזיה

הילה רגב, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הילה רגב, עכבר העיר

שרה ג'סיקה פרקר תמיד ידעה את ערכו המופלא של תזמון נכון. השחקנית היהודיה והבינונית, שהייתה ידועה לפני שני עשורים בעיקר כאשתו של מת'יו ברודריק, נענתה ב-1998 לאודישן לסדרה חדשה ומסקרנת למדי. התסריט, שהסתמך באופן רופף על סדרת הטורים של הסופרת קנדיס בושנל במקומון ניו יורקרי וסבב סביב חייהן של ארבע נשות מנהטן מודרניות, שינה את הצורה שבה אנחנו רואים היום טלוויזיה. פרקר, שהפכה מכמעט-אלמונית לכוכבת סטייל, ממשיכה עד היום לנצל את המומנטום של הסדרה: רק השבוע היא השיקה קו נעליים על שמה וכרכה את ההשקה סביב חגיגות העשור לשידור הפרק האחרון של סקס והעיר. "זו הייתה סדרה ששינתה את הכל", סיפרה בראיונות לתקשורת האמריקאית, "את הצורה שבה אנחנו מדברות, מתלבשות ואפילו מתאהבות. זו סדרה שרבים ניסו לחקות, אבל עד עכשיו לא קמה לה יורשת ראויה".

כאמור, סקס והעיר עלתה לאוויר ב-1998, כשאמריקה עסקה באובססיביות בחיי המין של הנשיא קלינטון ומוניקה לוינסקי. היא הפכה לתופעה תרבותית בזמן שמגדלי התאומים קרסו אל מול פניהם של מיליוני אמריקאים והסתיימה עם עלייתה של פייסבוק ותעשיית עמק הסיליקון. היא הצליחה לתפוס בצורה מדויקת הלך רוח תרבותי משמעותי ולשנות את הטלוויזיה האמריקאית, וכל זאת בעזרת כמה זוגות של נעלי מנולו בלאניק, כוס קוקטייל קוסמופוליטן והרבה מאד סקס.

בת 30 פלוס, רווקה ומאושרת

לפני הכל, סקס והעיר חגגה את הרווקות העירונית העצמאית. בכך היא נתנה לגיטימציה תרבותית לתופעה חברתית שכבר הייתה קיימת, אך לא קיבלה ביטוי על גבי מסך הטלוויזיה. ארבע נשות סקס והעיר שייצגו טיפוסים נשיים שונים (מי לא ניסתה להלביש את הסכמה הזו על החבורה שלה?), הפכו את הרווקות לחגיגה, למושא לקנאה ובעיקר אותתו למאות אלפי הרווקות בנות השלושים פלוס שהן נורמליות להפליא. הפרק a woman right to shoes (פראפרזה נהדרת על "זכותה של האישה לבחור") שישמש אחר כך כמצע לעשרות עבודות פמיניסטיות בחוג למגדר, שירטט בצורה מופלאה את האישה החדשה: מי שמאמינה שזוג נעליים שקנתה לעצמה במאות דולרים הוא בעל ערך בדיוק כמו ילד מנוזל של מי שכבר השתעבדה לאימהות. גם נעליים הן אחריות:

אני צורכת, משמע אני קיימת

בהמשך לסעיף הקודם, קפיטיליזם טהור הוא נקודת המוצא של הטלוויזיה המסחרית בכל רחבי העולם, אבל נשות סקס והעיר, בסיוע הסטייליסטית-שהפכה-מאז-לכוכבת, פטרישיה פילד, הפכו את הצרכנות, המותגים, האופנה, השופינג והתאווה לנעליים לחלק מרכזי בסדרה. כל הופעה אופנתית על גבי המסך זכתה לניתוח מסחרי מדוקדק, בתי אופנה הוציאו קווי אופנה בהשראת סקס והעיר וחברת תיירות זריזה אף הוציאה סיורי שופינג בניו יורק בעקבות החנויות האהובות על הבנות. המניות של מותגי הנעליים ג'ימי צ'ו ומנולו בלאניק הרקיעו שחקים. השילוב בין מותגים גבוהים (פראדה) ומותגי יד שנייה וחנויות דיסקאונט (סנצ'ורי 21) אותתו לצופים כי צריכה אובססיבית של אופנה כביטוי עצמי היא חלק אינטגרלי בחיים המודרנים ואין לב שבור ששופינג לא ירפא. החדר שכולנו היינו רוצות להגיע אליו:

הגברים מתחלפים, החברות הן לנצח

לפני הסקס, לפני הרווקות ולפני שמלות המעצבים, חגגה סקס והעיר את ערך החברות הנשית. אם בימי טרום הפמיניזם הזהירו נשים להיזהר ליד נשים אחרות כי הן עלולות לגנוב את הגבר שלך, בימי הניו פמיניזם הידידות בין נשים היא משהו שיש להוקיר ולחזק. ארבע הנשים הללו לא מתחרות ביניהן על גברים או על עבודות וחולקות אינטימיות עמוקה שגברים רק יכולים להתקנא בה (בין אם בשיחות נפש ובין אם צריך לשלוף דיאפרגמה שנתקעה). סקס והעיר העניקו תשובה אמיתית ומוחשית לסיסמת הקולג' bros before hoes"", ולא חששו להתייצב לפני גברים שלא עמדו בסטנדרטים שראויים לחברות שלהן (וכן מיסטר ביג, אנחנו מדברות עליך). סוף טוב, הכל טוב:

מותה של השרמוטה

סקס והעיר חגגה את המיניות הנשית בצורה שסללה את הדרך לכל דמות נשית מינית שכיכבה על המסך שלנו בעשור האחרון. הסדרה עיקרה את שיח ה"שרמוטה" או "הנותנת" והציגה חיים אלטרנטיביים, בהם לא רק שמותר שלאישה יהיו כמה שיותר פרטנרים גבריים, זהו תהליך מתבקש כדי להבין מה היא אוהבת, איך, למה וכמה. עזבו את דמותה של סמנתה המשוחררת מינית שהייתה ביטוי קיצוני (אך חיובי) של התופעה, וצפו שנית בפרקים שהוקדשו לאוננות, לצעצועים מיניים (הארנב הזה כל כך חמוד!) ולהתנסויות לסביות. סקס והעיר יצרה הפרדה בין סקס ואהבה וצמצמה את המחויבות הרגשית במשוואה. המסר על החופש לעשות סקס וכמה שיותר הדהד גם בדוגמאות הפוכות. כששרלוט פוגשת את הבעל לעתיד המושלם ביקום היא נמנעת מקיום יחסי מין לפני החתונה במין הליך הפוך של שמירה מזויפת על הבתולין כדי להגיע "טהורה" לחתונה. רק אחרי החלפת הנדרים מתגלה כי הבחור לא יודע לזיין, מה שמוביל בסופו של דבר לכישלון מערכת היחסים. אגב, הפרקים שעסקו בצעצועי מין הובילו לעליה של מאות אחוזים במכירתם לאחר השידור. כפי שציינה אחת מהיצרניות הגדולות בארצות הברית "ביום שאחרי הפרק של חוטיני הפנינים של סמנתה מכרנו אלפי יחידות. כולן רצו אותן! זה פשוט היה כיף ואין שום דבר רע בכיף". קשה למצוא רגע אחד אהוב:

הדברים שנשים לא מספרות

סקס והעיר לא הייתה סדרה ריאליסטית. היא עסקה בארבע נשים לבנות ורזות בלי שום מאמץ, שמחזיקות קריירות זוהרות מבלי ממש להגיע לעבודה אף פעם, ומסוגלות להחזיק דירה במנהטן מכתיבת טור על סקס בעיתון זניח. אבל היא כן עסקה בסוגיות ריאליסטיות שלא קיבלו ביטוי ויזואלי או תוכני באף סדרת טלוויזיה לפני. השדיים הנפוחים של מירנדה לאחר ההריון הציתו אלפי דיונים בפורומים לאימהות לאחר השידור ששמחו ש"סוף סוף מישהי מדברת על זה. לא כולנו מתמלאות זוהר וחוזרות לסקיני מיד אחרי חדר הלידה". היא גם דנה בנושאים כמו דיונים על אורגזמות, העדפה של וירברטורים על פני גברים (לפעמים, אל תלחצו), אוננות וגברים שנפרדים ממך בפוסט איט או שלשפיך שלהן יש טעם נוראי. בנות סקס והעיר, זוהרות ואופנתיות ככל שיהיו, הצליחו להציף סוגיות אימהות, נשיות, אפלייה במקום העבודה, זכויות הגייז (שהופיעו על המסך כחלק אינטגרלי וחיוני ולא כקוריוז), העובדה שאולי הגבר המושלם לא קיים ושהכי חשוב לאהוב את עצמך. ואת הנעליים שלך כמובן. לפעמים, האמת כואבת: