"בלש אמיתי": סיפור מעוות של דכאון קולקטיבי

בדיוק כמו סדרות אחרות של HBO, “בלש אמיתי" בוחנת את גבולות הצופים ומציעה נקודת מבט מרה, דכאונית וסקפטית על העולם. אין תיאור מדויק יותר ממנה למציאות בשנת 2014

עדי הררי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עדי הררי, עכבר העיר

בסוף ינואר האחרון, שלושה שבועות אחרי שעלתה לאוויר "בלש אמיתי", נתן מת'יו מקונוהיי, כוכב הסדרה, ראיון לאתר "Total film". הראיון נערך לכבוד יציאת "מועדון הלקוחות של דאלאס", הסרט שהעניק השבוע למקונוהיי אוסקר ראשון. במספר הדקות המועט שנותנים לעיתונאים באירועים מסוג אלו, ביקש המראיין להתייחס דווקא לסדרה ואמר: “אתה בטח כל כך גאה". אחרי שנייה של סקפטיות, העיניים של מקונוהיי נצצו ופניו התמלאו גאווה. אחרי שנים של תפקידים בינוניים, דמויות שטחיות וטייפקאסט בזוי, מקונוהיי יכול להיות גאה ביצירה שהוא לוקח בה חלק. » אוסקר 2014 - כל הכתבות » מועדון הלקוחות של דאלאס - ביקורת» איבר המין הנשי משתלט על המסך» הפחד הגדול של מייקל ג'קסון"בלש אמיתי" דומה לכל מה שהיה עד עכשיו בטלוויזיה ולכל מה שלא. מקריאת התקציר מדובר בעוד דרמת רצח עשויה היטב. כאלו צצו על המסך כבר בשנות ה-90', והלכו והשתכללו עד היום ("רצח מאדום לשחור”, “טווין פיקס", "הגשר", "דה קילינג" ועד "ברודצ'רץ”). אבל בסיום העונה הראשונה של "בלש אמיתי", אחרי שמונה פרקים בסך הכל, צריך להבין האם ואיך היא מגלגלת את הצופה לשלב הבא של הטלוויזיה בכבלים. זה לא חדש שרשת HBO מומחית בפיתוח דמויות ועיסוק בנושאים קשים, מיחסי אהבה - שנאה עם טוני סופרנו עד המלכת עיר כדמות ראשית ב”הסמויה". אז מה בכל זאת עומד בבסיס הבאזז העיקש סביב "בלש אמיתי"?

לא רק סדרת טלוויזיה

בראיון שנתן ניק פיזולטו, יוצר וכותב הסדרה, ל-”The Daily Beast”, הוא מתייחס לצורת עבודה לא קונבנציונלית לעומת יוצרים אחרים בתעשייה. בעוד מרבית היוצרים כותבים ומביימים את הפרק הראשון ואת שאר מלאכת היצירה משאירים לצוות מוכשר, פיזולטו אחראי על כל פסיק ופריים בסדרה. הוא כתב את כל שמונת הפרקים, בחר בקפידה את הבמאי שליווה אותו לאורך הפרויקט - קארי ג'וגי פוקונאגה, ישב בסט ובחדר העריכה, ואפילו היה אחראי על ליהוקם של וודי הרלסון ומקונוהיי. “בשבילי זאת הייתה שאלה האם אני רוצה לבלות את ימיי ביצירה או לדבר על יצירה", אמר פיזולטו באותו הראיון. זה אולי ההבדל הבסיסי בין סופר לתסריטאי. פיזולוטו הוא חוקר ספרות מאוניברסיטת לואיזיאנה, וגם כתב שני ספרים שלא זכו להצלחה גדולה. הכתיבה שלו מורכבת ומתכתבת עם תמות ספרותיות ופילוסופיה מודרנית. בנוסף, הסדרה עצמה בנויה כאנתולוגיה, מושג שמוכר מתחום הספרות, ומקבץ סיפורים קצרים שונים, ללא קו עלילתי המחבר בין כולם. זאת לעומת מה שאנחנו מכירים בטלוויזיה - קו עלילה שנמשך לאורך מספר עונות, מתפתח ומפתח את הדמויות.

השלב הבא של הטלוויזיה בכבלים. וודי הרלסון ומתיו מקונוהיי ב"בלש אמיתי". (צילום: Yes)נראה שמה שמניע את הסדרה הוא הקו האמנותי ופחות העלילה המותחת. בעוד בטווין פיקס הצופים עסקו בשאלה "מי רצח את לורה פאלמר?”, מעטים הם הצופים שמחכים באובססיביות לדעת מי רצח את דורה לאנג. יותר מעניין לשמוע מונולוגים של הרס עצמי מראסטי קול, לאסוף את השברים של שני בלשים מצ'ואיסטים שאבדו את דרכם בטירוף ולהתמסר לאווירה המסוכנת של ביצות לואיזאינה. הכוכב האמיתי של הסדרה הוא לא מקונוהיי ואפילו לא קול, זאת תפיסת העולם הניהליסטית ההרסנית של הדמות הראשית, רחוקה מכל מה שאמריקה הדרומית מוכרת וידועה בה. וכשמשהו כל כך חמקמק מחזיק על כתפיו סדרה שלמה, טוב שיש בנוסף מבע קולנועי מהודק.כעס ותסכול בלואיזיאינה

לצד הדיאלוגים הכבדים והאיטיים של פיזולטו, מגיע פוקונאגה עם נופים פתוחים אפורים וכנסיות הרוסות – תיאור עגום לדרום ארצות הברית "האמיתית": מחוספסת, מלאת מיסתורין וחסרת תקווה. המושג "אמיתי" מופיע בפעם השנייה בסדרה שעוסקת בדרום ארצות הברית – יחד עם “דם אמיתי", ומציגה כמוטיב את החיים הריקניים באזורים הכפריים. המבע הקולנועי מותאם באופן מושלם לדיאלוגים ולא מתחבא מאחורי עלילה מותחת או טוויסטים מופרכים. שיחות על תפיסת עולם נעשות בנסיעות ארוכות, סצנות סקס קרות ובוטות מוצגות בלי ריכוך אור או זוויות מצלמה, ורגע אקשן מגיע לשיא טלווזיוני באמצעות שוט אחד אינטנסיבי באמצע העונה. "בלש אמיתי" לא רוצה ליצור בידור, היא רוצה לספר סיפור מעוות על דכאון קולקטיבי מודחק בדרום ארצות הברית, עם כל הכלים שלרשותה. סרטון הפתיחה, שתי הדקות הראשונות אליהן נחשף הצופה, הוא השער המושלם לעולם הזה.ככה פותחים סדרת איכות:

מבחינת אווירה ותנועה, "בלש אמיתי" מזכירה את “קרניבל" מתחילת העשור הקודם - סדרה עמוסה בתלבושות, לוקיישנים וקאסט. הימים היו ימי טרום "משחקי הכס", תקציב ההפקה קרס תחת העומס והפרויקט בוטל לאחר שתי עונות. מדובר בסדרה היסטורית קשה לעיכול, שנצמדת לרעיונות תיאולוגיים של רע וטוב, מוטיבים דתיים ותסריט איטי וקשה - לא רחוק ממה ש"בלש אמיתי" מגישה כיום לצופה. כנראה שהגענו לזמנים בהם אנו יכולים לקבל סדרה כזאת בכבוד והבנה, להשלים עם כך שהיא לא מבדרת, אלא כבדה, עמוסה במלל ובפילוסופיה. “בלש אמיתי" מותחת עוד קצת את גבולות הצופה למקום של איפוק, ריכוז והתמודדות עם נושאים קשים. מת'יו מקונוהיי, בתפקיד הכי טוב בקריירה שלו, הוא רק כפית הסוכר שממתיקה את הגלולה המרה.