נצחונו של האינדי על הטלוויזיה

ריינוולף, דה ג'נדרס, הבלאק איינג'לס וסליי בלז: סדרות טלוויזיה רבות למדו שמדבקת האיכות תגיע לא רק בזכות תסריט וצילום מבריקים, אלא גם בזכות פס קול נכון, עדכני ולא בהכרח מלא בשמות מוכרים. האלטרנטיב בועט דרכו אל המיינסטרים

עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עלמא אליוט הופמן, עכבר העיר

גוסטבו פרינג, המכונה "גאס", יושב במשרדו החשוך מול שולחן. הוא מכבה את המחשב שלו, נעמד, צועד כמטר ומתחיל לכפתר את החולצה, במטרה להחליף אותה. קאט. צהריים, שמש, יום חם. רכב נכנס לכיכר וחונה לצד רכב אחר, החלפת מבטים מהירה. מהרכב שהמתין במקום יוצא בחור לבוש חליפה שחורה, וכשגבו אל הצופים, צועד לעבר המבנה שממול. בשני, יושב גאס כשלצידו אחד משכירי החרב שלו, כשמבטו ממוקד בבית האבות שנמצא כמה עשרות מטרים ממול. המצלמה מתקרבת אל פניו באיטיות, בהם ניכרת סערת רגשות, ובעיקר זעם משתק. הטלפון הנייד שלו מצלצל ומהצד השני מציין קול ש"הכל פנוי". הוא לוקח נשימה עמוקה ושואף, מביט לאדם שלצידו ואומר לו לחכות במכונית, יוצא מהאוטו כשגבו אל הצופה, מסדר את החליפה, וצועד לעבר המבנה. קאט שמלווה את העורף שלו, קאט נוסף את הפנים והכתפיים. סוף.אלה היו כשתי דקות מתוך הסדרה עטורת השבחים "שובר שורות". אלו שתי סצינות משמעותיות, אותן מלווה קטע אינסטרומנטלי מתוך שיר מורבידי ויפהפה בשם "Goodbye". הקטע, הוא של מוזיקאי גרמני בשם סשה רינג, המוכר בקהילת המוזיקה האלקטרונית תחת שם הבמה Apparat. למה אלו סצינות משמעותיות? (אזהרת ספוילר) מכיוון שבסצינה העוקבת, גוסטבו "גאס" פרינג מת. בעלילה המקדימה, דמותו של גאס מתכננת לרצוח אדם אחר, כששתי הדקות האלה מתארות את ההכנות, ומבססות את שיא העלילה - הרצח. היצירה שנבחרה ללוות את הדמות בהכנותיה, עמוסה פרשנויות מתוך עולמות אפלים של פרידה, בגידה, אבדן ומוות. שתי הדקות שמתנגנות, משמשות כרמז מטרים שמתקיים מחוץ לעלילה: רק הפתיח משתתף, ולא השיר עצמו. הצופה לא יכול לנחש שזהו שיר פרידה, מכיוון שמילותיו חסרות, והמוזיקה העדינה של תחילתו אינה מסגירה זאת. (סוף ספוילר) בכך יוצרי הסדרה מקיימים מישור נוסף לסיפור שלהם, אותו ניתן לגלות רק אם בוחרים להאזין לעומק, ולחקור את מקור השיר. רב הנסתר על הגלוי. סצינה בעלת שני מישורים ב"שובר שורות":אחד המרכיבים החשובים שמצליחים לייצר נוסחה מנצחת של סרט קולנוע, הוא הסאונד. פסי קול בעולם הקולנוע הפכו מזמן למוצר נלווה לכל סרט, עלילה משנית בעלת סיפור משלה שהתמקמה בין השורות של הדמויות, וחדרה הישר לתוך חדרי הלב של הצופה. סצנות קלאסיות ייזכרו לא רק בגלל שהן נכתבו היטב, אלא באופן ישיר בזכות המוזיקה שתוצמד להן. היכן ימוקם בעלילה השיר הנכון שירים את הסצנה ויהפוך אותה למילים ותמונה בעלי נפח רגשי, או סיפורי מורכב יותר? איזה צליל יצליח בצורה הנכונה ביותר לייצר ולעבות את האווירה, למתוח אותה או לחילופין לעדן אותה? זו שאלה שבשנים האחרונות גם כותבי ומפיקי סדרות טלוויזיה מתעסקים בה בצורה יותר משמעותית, ואף יותר מכך – מנצלים את הבמה הזו על מנת לקדם להקות חדשות, לא מוכרות, ומצוינות, שמתאימות לרוח הסדרה.

בין הסדרות הראשונות שאימצו בחום את האינדי נמצאות "האו סי", "מגרש ביתי", "האנטומיה של גריי", "האוס" ו"אחת שיודעת" – שהטיבה לשלב בין פופ מיינסטרים חם, לבין מוזיקת שוליים ורוק אלטרנטיבי. לפני כמה שנים אלה היו בעיקר סדרות נעורים, שלמדו להשתמש בערוץ הזה כדי לפנות לקהל נוסף ולהרחיב את החשיפה, ואת השפה האמנותית שלהן. עכשיו כבר ניתן למצוא להקות צעירות בסדרות מתח, דרמה או פנטזיה משובחות ופופולריות, שבוחרות לצרף לפס הקול שמות מעולם האלטרנטיב. אף יותר מכך, סדרות פופולריות בוחרות בלהקות עלומות לחלוטין, שזו להן פלטפורמה ראשונה שיכולה לבנות קריירה, על מנת למתג את עצמן כחדשניות.בלדות רוק תמיד עובדות. Blackchords עם "Into The Unknown":

מוזיקאים וותיקים לצד להקות צעירות ורעבות

את פתיח הסדרה "אימפריית הפשע", מלווה השיר "Straight Up and Down", של הלהקה העצמאית והוותיקה Brian Jonestown Massacre, מאז שעלתה לשידור ב-2010. המסקר, פועלים קרוב ל-20 שנה ונחשבים לאחת מלהקות הרוק הפסיכדלי המובילות בעולם, ומחזיקים קהל מעריצים אדוק משנות ה-90 ועד היום. כנראה שהם לא היו זקוקים לבמה הזו כלהקה שממלאת אולמות, אבל דווקא כבעלי אג'נדה אנטי מסחרית וסירוב עיקש למצוא חן בעיניי תעשיית המוזיקה, הבמה הזו מאפשרת להם להיחשף למיליוני אנשים. זה אקט משמח ואולי אפילו הרואי: תפיסת הטלוויזיה כערוץ האזנה אלטרנטיבי המגיע להמונים, גם בידי הלהקות, וגם בידי היוצרים."משחקי הכס" למשל, בחרו בלהקה וותיקה מעולם האלטרנטיב לבצע את השיר "The Rains of Castamere", שלקוח מתוך ספרי הסדרה. הלהקה היא Sigur Ros האיסלנדים, שחוגגים השנה יום הולדת 20 לקריירת הפוסט-רוק המופלאה שלהם. סיגור רוס תרמו את השיר לעונה האחרונה, למרות ש"גשמי קאסטמיר" הופיע כבר בעונה השלישית בעיבוד אחר, של להקת האינדי-רוק המצוינת The National. קיבלו הזדמנות בזכות שיר אחד. Pale Seas עם "My Own Mind":ההתעוררות, מעניינת ומעלה שאלות רבות, בין היתר - האם המיינסטרים זולג לצדדים, או הפוך: האם השוליים מתיישרים לפי המיינסטרים? האם תעשיית הטלוויזיה תופסת את הקהל האמריקאי כקשוב ופתוח יותר, בניגוד לקהלים אחרים, ובכלל, האם סדרה עלילתית יכולה להניע צופה לפעולה, ולעודד אותו להיות גם צרכן של מוזיקה. מה שברור הוא שתעשיית הטלוויזיה העולמית גם היא, לצד מעריצים של מוזיקת שוליים, מזהה את עולם התוכן הזה כאיכותי ומתקדם.התופעה החדשה מאפשרת למוזיקאים לבנות את עצמם דרך אפיק חדש, ולסדרות טלוויזיה למתג את עצמן כרלוונטיות ועדכניות: במקום פס קול נוסף שממאיס מחדש את "Hallelujah" בביצוע היפהפה של ג'ף באקלי, תוכל ללוות את סצינת הזוג הנפרד, ההזכרות הנוסטלגית או הדמות המשנית הגוססת, בלדה עדינה ועשירה כמו "Into the Unknown" המקסים של Blackchords למשל. כך נוצר מצב שבפס הקול של העונה השנייה של "כתום זה השחור החדש" משתתפת להקה אוסטרלית עצמאית, שפועלת כבר כמעט עשור ואף הקליטה את אלבומה השני בעזרת מימון המוני באתר Pozible. בלאקקורדס אמנם הופיעו בקולנוע ובטלוויזיה בארץ מוצאם, אבל עליית המדרגה הזו בקלות הכתירה אותם כ"הדבר החם הבא". ראפ אלקטרוני כבד יכול להתאים לעלילה אפלה. M.I.A עם "Bad Girls":

לא תלויים ברדיו: מקום למוזיקה חדשה מכל הסוגים רוק אלטרנטיבי רגשני בסדרת דרמה קומית לא יכול להזיק אף פעם, ועוד ועוד סדרות משתמשות בז'אנר הרחב הזה. העונה האחרונה של "חסרי בושה", סיפקה סיפור סינדרלה שאפשר לחזות בו בזמן אמת: פרמיירה מרשימה ויוצאת דופן שעשו חברי להקה אנונימית בשם Pale Seas, ללא אלבום, ועם סינגל כפול בלבד ברזומה, בו נמצא השיר – "My Own Mind". רביעיית הבנים המסתורית הצליחה להכנס לפס הקול של הסדרה המוערכת, ובכך לעניין לייבלים נחשבים בעולם. פייל סיז הוציאו אי.פי ראשון ומקסים, ממש לאחרונה ב-28 ביולי, ועם כמה אלפי עוקבים בפייסבוק והופעות שלאט לאט הופכות לסולד אאוט, החבורה ממנפת היטב את הבמה שניתנה לה. חשוב לציין בהדרת כבוד, ש"חסרי בושה" היא מסוג הסדרות הנדירות שדואגות לעדכן באופן עקבי פלייליסט שקשוב לסצנת השוליים. בחירות אמיצות של מוזיקה חדשה. Sleigh Bells עם "Bitter Rivals":

גם להקות מהתחום האלקטרוני, הקצבי והנסיוני יותר משתחלות לסדרות החדשות: בעונה הראשונה של סדרת הלהיט "אורפן בלאק" האפלה, כיכב השיר "Bad Girls", של הראפרית והמפיקה M.I.A. אמ איי איי הייחודית כבר הפכה לדמות מוכרת בפופ העולמי, אבל עבודתה בדרך כלל מורכבת, כבדה ולא קלה לעיכול. גם הבחירה לקחת אמן יחסית מצליח שמזדהה עם סאונד קשה וגס, או חוצפה אמנותית שמדברת בעיקר לצעירים שמחפשים לצאת מהקווים המקובלים, איננה מובנת מאליה. ושוב, זהו עוד נסיון להציג את אופי הסדרה כמתאים גם לקהלים בעלי טעם ספציפי יותר, שמבדדים את עצמם מתרבות ההמונים.עוד סדרה שלמרבה השמחה משתדלת לתת הרבה מקום למוזיקה חדשה, היא "בנות". בעונתה האחרונה והסמי-פורנוגרפית הופיע השיר "Bitter Rivals" של הצמד העולה Sleigh Bells, המשתייך במידת מה לתחומה המוזיקלי של איי איי אמ. השניים, גם הם שם חם בעולם הפופ העולמי, יוצרים עם גיטרה חשמלית ומחשב, ונוהגים להעמיס דיסטורשנים רבים על בסיסים של מוזיקת פופ. שוב, בחירה ממוקדת של מוזיקאים שמוצלחים מאוד בלעשות רעש מהסוג הטוב ביותר.שירים שמתכתבים עם התסריט. The Black Angles עם "Young Men Dead":תפיסת פס הקול כחלק מהסיפור העלילתי אין ספק שצופים חובבי מוזיקה נמשכים באופן כמעט מוחלט לסדרות שמצליחות לקלוע לטעם המוזיקלי שלהם, מגלות להם שמות שלא הכירו עדיין, או אפילו מפתיעות פתאום עם שיר של להקה אהובה. כותבי "בלש אמיתי" המופתית, בחרו את "Young Men Dead" המורבידי והמדויק של The Black Angels, להקת רוק פסיכדלי מוערכת שמאוד מצליחה בתחומה, לחתום את פרק הבכורה של הסדרה. בחירה נבונה ומושכלת, שהתכתבה עם הדיאלוג שקדם לה, בו דמותו של מתיו מקונוהי מתדיינת עם בלשים בקשר למקרה רצח שהתרחש 17 שנה קודם לכן, ומגיעה לשורה תחתונה מפתיעה. אין צורך להרחיב, פשוט תצפו בה, אם לא עשיתם זאת עדיין. בתור צופה שמאוהבת קשות בבלאק איינג'לס המצוינים, לא יכולתי שלא לחייך, להאזין לשיר עד סופו וישר לרוץ לפרק הבא.דוגמא נוספת למערכת יחסים נכונה בין פס הקול לעלילה, היא בעונה הרביעית של סדרת הזומבים האדירה "המתים המהלכים", שהגדילה לעשות והטמיעה שני שירים של Sharon Van Etten בפרק אחד. השיר "Serpents" בגרסאות הדמו והאלבום, ואת השיר "Everything Changes". שוב וללא ספוילרים, בחירה מוזיקלית מבריקה, שיש בה מן הערך התסריטאי. קבועים בפלייליסט בחו"ל. The Genders עם "Stick To My Guns":

פנינה אמיתית וזווית ישראלית מרגשת, כי חייבים, נמצאת בעונה האחרונה והסופית של "דם אמיתי" שמשודרת עכשיו. לפס הקול של סדרת הערפדים הוותיקה נכנס השיר "Stick To My Guns" של להקת The Genders הישראלית. בחירה מפתיעה, במיוחד עקב הסיכוי הגאוגרפי הנמוך של להקות מכאן, להגיע לשם - תעשיית הטלוויזיה הגדולה בעולם, נגזרת לא כל כך זניחה של החלום האמריקאי, גם אם אתה לא שחקן. ג'נדרס היא להקת רוק עצמאית, המוכרת בעיקר בחוגים סגורים במוזיקה האלטרנטיבית בארץ, פועלת בסביבה כעשור, ואף עומדת מאחורי תחייתה המחודשת של אופרת הרוק "מאמי". בתור להקה שמכוונת לחו"ל, כמה שירים שלהם הספיקו להופיע כבר בסדרות נעורים וסרטי קולנוע, בעיקר מהסוג שמיועד לטינאייג'רים אמריקאיים ממוצעים, ויכול להיות שזו החותמת שסוף סוף תפתח להם דלת משמעותית.רוקנרול מלוכלך תמיד עובד, והוכחה טובה לכך היא בפרק הבכורה בסדרה החדשה והמדוברת "הנותרים" (מבית היוצר של "אבודים"). השיר "Are You Satisfied" של אחת הלהקות הכי חמות שפועלות כרגע, ושורפות את דרכן לפסגה – Reignwolf, הופיע בסצינת מתח עצבנית שסגרה את הפרק. גם לריינוולף יש זווית ישראלית: הגיטריסט דיוויד ט. רפפורט, ישראלי לשעבר, הוא חלק מהטריו הקנדי הרעב הזה. השלישייה הספיקה לצאת לטור עם בלאק סבאת', להופיע בפסטיבלים לקראת אלבום בכורה, לשרוף במות ולצבור כמויות קהל היסטריות. עם כתבות בכל עיתון מוזיקה אלטרנטיבי אפשרי, ראיונות וטורים בכל העולם, והרבה אש בעיניים, ריינוולף כנראה הולכת להיות אחת מלהקות הרוק האהובות והמצליחות בעולם. כן, זה נשמע מוגזם אבל תזכרו מי אמרה את זה ראשונה. כנראה גם היוצרים של "הנותרים" הבינו את המתרחש ונדבקו בהתלהבות.רוקנרול משובח והייפ מוצדק. Reignwolf עם "Are You Satisfied":

כל מי שנובר מעט ביוטיוב, מגלה לא פעם תגובות לשירים או קליפים בנוסח "הגעתי לכאן בזכות סדרה כלשהי". ככל שיהיו יותר סקרנים כאלה, המתאווים לגלות מה השיר ששמעו בסדרה האהובה, או המנגינה שנכחה ברקע וגרמה לעין שלהם לדמוע מעט, או לגוף שלהם לזוז באי נוחות - מה טוב. הצופים צמאים למימד הנוסף שנותן נופך לסיפור האהוב עליהם, ויוצרי הסדרות זקוקים למיתוג ה"איכות" שפס קול מגוון יכול לתת. מעבר לכך, גם הצופים, גם המוזיקאים וגם יוצרי הסדרות מעוניינים לתרום לעשייה טלוויזיונית איכותית: חדשנית, אמיצה, מורכבת ובעלת רבדים רבים יותר. תעשיית הטלוויזיה וקהילת המוזיקה הבינו שסימביוזה ביניהן יכולה רק להועיל למשולש הזה, וכל שנותר לקוות הוא שעוד להקות יפרצו לתודעה הרחבה בזכות עורכי סדרות עם ראש פתוח, וצופים שממשיכים לעודד ולתמוך במוזיקה ייחודית ומעניינת, שלא תמיד מצליחה להגיע לרדיו או לערוצי ההשמעה המרכזיים.