הערב בטלוויזיה |

מרד הנעורים

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

גם במציאות המפולחת והמסוכסכת של ירושלים נראית קבוצת "המורדים" כמחזה לא שגרתי. פוטבול בכלל הוא לא ספורט פופולרי בישראל, וגם בהתחשב בכך, הקבוצה נראית פורצת גבולות. את "המורדים" מוביל שלמה שכטר, בנו של רב חשוב מפילדלפיה, בחור גדול שכיפת נחמן מאומן לבנה על קודקודו וממלמל "שהכל נהיה בדברו" רגע לפני שהוא מחסל ליטר שוקו בלגימה.

לצדו משחקים גם מוזיקאי דתי שהתפקר ("חילוני בארון"), חרדי שמגיע למשחקים לבוש חליפה שחורה ומגבעת, שלושת האחים הפלסטינים לבית עאליאן שחבריהם לקבוצה מבריחים למשחקים ולאימונים מרמאללה או בית חנינא ועוד שלל טיפוסים מטיפוסים שונים, האחד אאוטסיידר יותר מחברו.

בז'אנר התיעודי שמור מקום של כבוד לסרטי ספורט, אבל מה שקורה ב"המורדים", סרטם של גיורא קריב ואורי אקרמן, מאתגר את ההגדרה. הבמאים מלווים את הקבוצה לאורך עונה אחת, בניסיונם להביס את הנמסיס, קבוצת "האריות". האויבים הם ההיפך הגמור - צעירים ישראלים שורשיים, יוצאי יחידות קרביות, שמוביל אותם איתי אשכנזי, בנו של הרמטכ"ל לשעבר. הצורה המצוחצחת שלהם רחוקה מהאמוציות המתפרצות של המורדים או למשל מהנטייה לארח משאית של חסידי נחמן מאומן מקפצים במשחקים. בין משחק למשחק במעלה הליגה מתבררים סיפוריהם של שחקני הקבוצה והולך ומתגלה למה מדובר בקבוצה שחבריה יוצאי דופן כל כך. כשהספונסר, מתנחל מגוש עציון, מסביר שצבעי הקבוצה - כתום וירוק, הם גם צבעי האדמה והעצים בגוש עציון, אבל גם מחווה לצבע מאבק גוש קטיף ומנגד לאחדות האיסלאמית, מתברר שכל הניגודים שבעולם דווקא יכולים לחיות ביחד.

מתוך "המורדים"צילום: אורי אקרמן

"המורדים". ערוץ 8, 22:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ