מני פאר: פרידה מג'וני קרסון הישראלי

מותו של פאר מסמל את מותה הרשמי של הטלוויזיה הישראלית ההיא, של שנות ה-90, כשאנשים היו צריכים לעבוד כדי להיות על המסך, והמראיינים היו נטולי ציניות

חגית גינזבורג, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חגית גינזבורג, עכבר העיר

אי שם ב-1997, באולפן אירוח שעוצב, ככל הנראה, בהשראת חדר המתנה אפלולי לרופא, מני פאר ראיין את הזמר הצעיר ושחקן הכדורגל, אייל גולן. זו לא הייתה תכנית האירוח הראשונה שהנחה פאר, גם לא האחרונה, ובכל זאת אפשר היה לזהות בו איזו נימה של התרגשות משיחה עם הבחור הזה, שמכר 150 אלף עותקים מהאלבום החדש שלו, "בלעדייך", בימים שבהם השערוריות והקטינות עדיין היו בגדר סיפורים שהגיעו מעבר לים.

בתמימות נטולת מניירות פאר שאל אותו, "בלעדיך או בלעדייך?", וגולן הנעלב משיב בתוקף "בלעדייך!". פאר מתנצל חלקית ומסביר שהוא רק רוצה לוודא. טעות כזו הייתה עולה לו היום בכמה טורי ביקורת חריפים במדורי ברנז'ה ועוד כמה סטטוסים זועמים. הריאיון כולו המשיך להתנהל כמו שיחת סלון חביבה בין דוד מעט מבוגר לאחיינו הצעיר והמבטיח, או משהו כזה. לא מאוד שונה מהריאיון שקיים עם זוהר ארגוב, עשר שנים קודם לכן, כששאל אותו למה לדעתו, הפעם הקהל צריך להאמין לכך שהוא נגמל מסמים ואפשר לארגוב לנהל מונולוג בן כמה דקות על הסם החדש שנכנס לארץ, הקראק. התוכן אחר לגמרי, אבל מני היה אותו מני.

18 שנה עברו מאז אותו ראיון. גולן הפך למגה סטאר של הזמר הים תיכוני ופיתח לצדה פרסונה שאפשר לכנות אותה שנויה במחלוקת. פאר המשיך להגיש עוד עשרות תכניות, ראיונות, משדרים, טקסים ואירועים טלוויזיוניים אבל היה ונשאר הדוד החביב ההוא, מהעידן שבו הציניות והגלאם המאולץ עדיין לא השתלטו על המסך הישראלי. בלי ציניות ובלי מאמץ. מני פאר מראיין את אייל גולן:

מותו של פאר מסמל את מותה הרשמי של הטלוויזיה הישראלית ההיא, של שנות ה-90. ימים של תמימות ושל יאיר לפיד עם הרבה ג'ל בשיער. ימים של "הכיתה המעופפת" בערוץ הילדים ודודו טופז מנצנץ עם משימות אוויליות בשמי הטלוויזיה המסחרית. ימים שבהם הדבר הכי קרוב לתכנית מציאות הייתה "המעגל עם דן שילון" שחזרתה הנוכחית רק מוכיחה עוד יותר, עד כמה היא הייתה רלוונטית ואז ועד כמה היא לא רלוונטית יותר היום.

פאר היה שייך לדור אחר של מגישי הטלוויזיה. דור שבו, כדי להנחות תכניות ולראיין כוכבים, היה עליך להציג כישורים וניסיון. הוא היה שחקן שהפך לשדרן רדיו, למנחה ולעיתונאי ובילה מתחת לכל אחד מהכובעים שלו שנים ארוכות, של השתפשפות והתמקצעות. הוא לא היה הגבר הכי נאה על המסך, גם לא הכי כריזמטי או חריף. הוא היה הדבר הכי קרוב שהיה לנו לג'וני קרסון הישראלי, והוא מילא את תפקידו היטב.

בשנת 2014 לא תמצאו מני פארים על המסך. תמצאו הרבה אסי עזרים, צביקה הדרים, אייל קיציסים. כולם מנחים טובים, כריזמטיים, מהוקצעים להפליא. אבל אף אחד מהם לא יגיע לראיון בלי לדעת איך מבטאים את שם השיר של המרואיין. אף אחד מהם לא יצליח לשבת מול זוהר ארגוב, לו עדיין היה בחיים, ולתת לו לתאר ברזולוציה מצמררת את ההתמכרות לסמים, בלי להוסיף כמה הערות סרקסטיות. זו לא אשמתם, ככה עובדת הטלוויזיה היום. וחוץ מזה, אף אחד מהם הוא לא מני פאר.