במאית "הגשר": "הצבתי בסדרה רף גבוה, והוא צנח"

לבמאית "הגשר", שרלוט סילינג, יש בטן מלאה על מפיקי הסדרה ("הם נפנפו אותי") אבל זה לא מונע ממנה לעבוד במרץ ולכבוש גם את פסגת הטלוויזיה האמריקאית

הגר בוחבוט, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הגר בוחבוט, עכבר העיר

הנה עובדה מפתיעה למדי על שרלוט סילינג, הבמאית הדנית שאחראית בין השאר על סדרות כמו "הגשר", "הומלנד" (עונה רביעית), "הרודן", ו-"דה קילינג": היא לא רואה טלוויזיה. טוב, ככה זה כשאת אחת הבמאיות המצליחות בתעשיית הטלוויזיה העולמית. "אני באמת צריכה לצפות קצת יותר", היא מודה, "אני כמעט ולא רואה, אז אני לא שואבת את ההשראה משם". הגשר - כל הפרטיםפסטיבל חיפה 2014 - לוח אירועים והקרנותסילינג הגיעה למחוזותינו מקופנהאגן, כאורחת של פסטיבל הסרטים הבינלאומי שמתקיים בחיפה בימים אלה. אתמול (שלישי) היא העבירה כיתת אמן בפסטיבל, ולקחה חלק בפאנל מיוחד שכותרתו "קולנוע/טלויזיה: שונאים, סיפור אהבה", לצדם של הישראלים חגי לוי ("בטיפול", "הרומן"), נח סטולמן ("תמרות עשן") וקרן מרגלית ("פלפלים צהובים"). ההצלחה המטאורית של "הגשר", קו-פרודוקציה שבדית ודנית, שבמרכזה הגשר שמחבר בין שתי המדינות, מיצבה את סילינג כבמאית מוערכת ומחוזרת. האדפטציה האמריקאית חשפה אותה לתעשייה שמעבר לים, שם היא מדלגת בין פרויקטים במהירות מסחררת. יצא לך בכל זאת לראות קצת טלוויזיה ישראלית?"ראיתי ממש מעט מ'בטיפול' בגרסה האמריקאית, והיום בפסטיבל מקרינים את 'הרומן' של חגי לוי – אז אני אצפה, אבל מעבר לזה בכלל לא יצא לי לראות. כבר אמרתי שאני צריכה לראות יותר טלוויזיה?"

את מרוצה מהרימייק האמריקאי לסדרה?"בגדול כן, אבל אני מתחברת ברמות שונות. אם זו יצירה שלי, כמו ארבעת הפרקים הראשונים של 'הגשר', אז אני ממש הופכת להיות התוצר עצמו. כשאני עושה סדרות אמריקאיות אני פשוט מקשיבה למה שהם צריכים ואני מביימת, זה פחות משמעותי עבורי. לכן לא כדאי לעשות את זה יותר מדי, כי זה הופך להיות כמו לביים פרסומות. זה מעניין, אבל זה גם קשה".גברים דפוקים, נשים אוטיסטיות סילינג (54) מגיעה מעולם התיאטרון. היא למדה משחק בבית-הספר הלאומי לתיאטרון בדנמרק, הייתה שחקנית במשך עשור, למדה תסריטאות בבית הספר לקולנוע, ורק אז החליטה על בימוי כקריירה. בתחילה בעיקר פרסומות, ומאוחר יותר גם פרקים בסדרות טלוויזיה. כשבכל זאת לוחצים עליה בעניין מקורות השראה, היא משיבה: "אני מגיעה מתיאטרון ואני חושבת שאני מאוד מושפעת מחיי היום-יום שלי, ממה שאני רואה, ממה שאני שומעת, מאינטואיציות. לא מזמן צפיתי שוב ב"פריז, טקסס" (וים ואנדרס, 1984), הייתה הקרנה בקופנהאגן לציון 30 שנה לסרט. וואו. הסרט ברור ונקי כאילו עשו אותו אתמול, וזו לחלוטין יכולה להיות הדרך שבה עובדים בטלוויזיה, הדרך המעודנת והפשוטה שבה יצרו את הסרט הזה לפני 30 שנה - זה מעורר בי השראה. אבל הדמות הראשית בסרט נקייה מדי, לא כמו הגיבורים שיש היום בטלוויזיה. הגברים מוכרחים להיות דפוקים לגמרי, והנשים אוטיסטיות או משוגעות.

בגיבורות משוגעות, את מתכוונת לדמות של סאגה ב"הגשר"?"בוודאי. ראיתי לא מזמן חולצות טי, לא יודעת מי הכין אותן, הייתה שם תמונה של סופי קופל ('דה קילינג') וסופיה הלין (סאגה ב'הגשר'), וכיתוב שאני לא ממש זוכרת אבל משהו כמו 'אלה נשים סקנדינביות, הן נלחמות בפשע עם כל הטירוף שלהן'. כששואלים אותי מה אני חושבת על זה אני תמיד עונה – 'טוב, אלה גברים שכותבים את הסדרות האלה, את הדמויות האלה'. זו התפיסה שלהם אני חושבת, משום שזו הדרישה היום"."עשיתי משהו שהאמריקאים לא עשו". הגשר (צילום: יח"צ HOT)

הדמות של סאגה מורכבת במיוחד: בלשית שלוקה באספרגר. איך חיברת את השחקנית, סופיה הלין לדמות כזו?"אני עשיתי משהו שהאמריקאים לא עשו, והם עשו משהו שאני לא עשיתי. אני כמובן מעדיפה את הדרך שלי. קראתי על אוטיזם ועל אספרגר, ואחרי שני עמודים אמרתי לעצמי 'פאק, זה משעמם'. זה מעניין את מי שצריך מידע בנושא, אבל כל הגוף שלי אמר אל תעשי את זה, אל תגרמי לה להגיב ולשחק בצורה כזאת. בגרסה האמריקאית לעומת זאת, הם הביאו אוטיסט שישב בסט וידבר עם השחקנית, כאילו תרגמו את המציאות ישירות לתוך הדמות. אני הרגשתי שזה לא נכון. איך אפשר לשחק כשכל המהות של המשחק היא 'אל תעשה'? אל תחייכי, אל תדברי, תמנעי מסיטואציות חברתיות. אני שחקנית בעצמי, אני יודעת שזה לא עובד".

ומה כן עבד?"לילה אחד התעוררתי וחשבתי לעצמי 'היא חיה. איזו חיה היא? היא מוכרחה להיות צבי'. זו הסיבה שיש לה מכנסי עור, וכשהיא עומדת בלילה על הגשר, ברוח, השיער שלה נראה קצת כמו קרניים. זו הסיבה שהיא לא מחליפה בגדים וכשהיא כן מחליפה – זה לא בתסריט, זו תמיד אותה חולצה, כמו שיש לגברים. אני זוכרת שצילמנו את הסצנה בה היא פושטת את החולצה במשרד ליד מרטין. צעקתי לה פתאום 'היי, תורידי את החולצה'. גם זה לא בתסריט, אבל להתפשט בפני מרטין זה משהו שאדם אוטיסט יעשה, כי הוא לא מבין למה זה לא בסדר. זה היה מאוד מרגש לעבוד ככה".

היית מעורבת בליהוק של הלין לתפקיד?"לגמרי. נלחמתי עליה. תוך שתי דקות ידעתי שאני רוצה אותה לתפקיד ופשוט אמרתי לה 'תודה רבה, את יכולה ללכת הביתה'. היא כמובן חשבה שהיא הייתה איומה. משם פשוט עבדנו ביחד על מי זאת סאגה. אני יודעת שבהפקה לא אהבו את מה שאנחנו עושות בגלל שהצופים לא אהבו את סאגה. לכן מרטין היה מוכרח להיות גבר פמיניסטי לחלוטין, שפשוט אוהב אותה - אחרת לא היה נוצר שום עניין. חצי מהצופים, בייחוד גברים, פשוט לא סבלו אותה. ואז לאט לאט זה השתנה, וזה דבר מדהים לעשות באמצעות טלוויזיה. לשנות את התפיסה של אנשים".

אני שואלת את סילינג כמובן מה צפוי בעונה הבאה של "הגשר", אבל גם כאן התשובה מורכבת, חושפת במעט את המאבק המרכזי בחייהם של יוצרים בכלל – זה שעוסק ביושרה אמנותית. "אין לי שום קשר לעונה הזאת, אז האמת שאני לא יודעת מה לספר. אחרי ארבעת הפרקים שביימתי בעונה הראשונה, הם קצת נפנפו אותי. בינתיים אני טסתי לאמריקה, ואפילו לא ראיתי את העונה השנייה. אני מכירה רק את העונה שלי".

נשמע שאת עדיין קצת טעונה."קצת, כן. זה נורא פשוט. כשיש בעיה עם כימיה בין אנשים זה פשוט לא עובד. אז היו כל מיני עניינים עם אחד המפיקים בסדרה. אני הייתי מאוד חדורת מטרה, ידעתי מה אני רוצה בכל שלב של תהליך העבודה. שיכתבתי הרבה את התסריט. הרבה פעמים בטלוויזיה, ואני יודעת כי חוויתי את זה בעצמי, לא זזים מהתסריט. מה שכתוב זה מה שיהיה. ואני לא עובדת ככה, אני באה מתיאטרון. אני נכנסת לעומק של הטקסט ומנסה להוציא מתוכו מה שאני יכולה. המשמעות של זה היא שהמפיק התחיל לחשוש לגבי מה שקורה עם הסדרה, וכמובן הפאניקה הכלכלית שתמיד נמצאת ברקע".

והקטע של המדינות? הפערים בין שבדיה לדנמרק מחלחלים פנימה?"כשעזבנו את הסדרה, שלושת הדנים (סילינג עצמה, הצלם ומעצב ההפקה ה.ב) נשאר צוות שוודי ברובו, אז המפיק נשם לרווחה ונרגע. אצל השוודים, כולם יושבים מסביב לשולחן ומסכימים עם כולם. הכל מאוד נחמד, ואני אמנם יכולה ללמוד מזה משהו, אבל כשאת יוצרת משהו מתוך עצמך – זה בלתי אפשרי להסכים עם כולם. בסופו של דבר אני מרוצה מהחלק שלי. אנחנו הצבנו רף מאד גבוה, ואני מצטערת לומר שהוא צנח. הדבר היחיד שאני כן יודעת להגיד על העונה החדשה הוא שקים בודנייה (מגלם את הבלש מרטין רוהד, ה.ב) לא ישתתף בה, ואולי זה קצת קשור למה שאמרתי"."אפילו לא ראיתי את העונה השנייה". שרלוט סילינג (צילום: ראובן כהן)"נשים בתעשייה לא מספיק תומכות בנשים אחרות" בחמש השנים האחרונות עובדת סילינג על סרט קולנוע, פרויקט שמתעכב בגלל הפופולריות שלה בקרב מפיקי טלוויזיה. "הסרט הראשון שעשיתי עסק בגירושין, והחלטתי שהפרויקטים הבאים יהיו אחד על גבר ואחד על אשה", חושפת סילינג. "הסרט הזה הוא החלק הגברי והוא עוסק במערכת יחסים בין אב לבין הבן שנטש עוד כשהיה עובר. כנראה שלא נגמר לי מהעיסוק בגברים. אני כל הזמן עובדת על התסריט, ועכשיו העברתי את העלילה מברלין לקופנהאגן. אני מאד מחכה לצלול לתוך זה. אני בהחלט חייבת לחזור קצת לקולנוע, הטלוויזיה כל הזמן מפריעה".

אפרופו טלוויזיה וקולנוע, אחת הטענות לגבי "הגשר", היא שהבאתם מבע קולנועי לתוך המסך הקטן."כן. לפחות בפרקים שלי, היה לי חופש מוחלט. עבדו איתי האנשים שלי, הצלם שלי שנמצא איתי כבר 14 שנה, והמעצב שלי. התייחסנו לארבע הפרקים הללו כמו סרט באורך של ארבע שעות, גם בהיבט של התסריט. הייתי מעורבת בהכל. יש אימרה בשוודית, שהפירוש שלה הוא שאם ראית את זה בעבר – צריכה להידלק נורה אדומה. אז אם הסצנה הזו הופיעה בעבר, אני מבחינתי חייבת לחשוב פעמיים".

סילינג מעידה על עצמה כמי שרק בשנים האחרונות התעוררה בה מודעות פמיניסטית. בשוודיה מסתבר, פמיניזם כל כך נוכח עד שסביר יותר שבמאית תקבל מימון לפרויקט שלה – רק מתוקף היותה אשה, הרבה לפני שבמאי יקבל. "אני חושבת שבסקנדינביה יש לנו פריבילגיה עצומה. בשוודיה יכולים להרוג אותך על אמירות שוביניסטיות. אצלם זה מאד חזק. זו מדינה מדהימה. הם היחידים עכשיו באירופה שפותחים שערים בפני פליטים ובפני מהגרים. כל אירופה היא כמו אגרוף קפוץ עכשיו, אבל בשוודיה אפילו מפלגת הימין אומרת 'בואו. יש לנו מקום ויש לנו כסף'. הם באמת מדהימים ומעצבנים. זה נפלא ונורא", מסבירה סילינג."כן, זה פחות או יותר מה שאני חושבת על שוודיה".

ומחוץ לפמיניזם השוודי מעורר הקנאה, באמריקה יש מספיק הזדמנויות לנשים יוצרות?"הקושי האמיתי בתעשייה הוא שנשים לא מספיק תומכות בנשים אחרות. זה לא קשור לזה שנשים הן כלבות או משהו כזה, זה קשור לעובדה שזה העולם שאנחנו מורגלות לראות. אני מוצאת את עצמי מסתכלת על גיל כבעיה עבור נשים ולא עבור גברים, ואני חייבת להתגבר על זה, חייבת לעקם את הזווית שדרכה הורגלתי להסתכל. לנסות להציג את מה שאנחנו עוד לא מכירים – כיופי, למצוא דרך חדשה לרגש אנשים".